"הוא היה החבר הסופר היחיד שלי והייתה בינינו הבנה שאין לי כמותה יותר"

זיכרון ילדות תרבותי. פסטיבל שירי ילדים בהיכל התרבות, הייתי אולי בת ארבע. לבשתי מעיל צמר יפה שהביאו לי מלונדון, הכיסאות היו מרופדים, והרגשתי הדורה כל כך, כל המעמד היה הדור, ואני הרגשתי שתרבות זה משהו הדור. לפעמים אני מרגישה שכך צריך להיות, אם מתכוננים למשהו ומתלבשים יפה ומשלמים על משהו, יש לו ערך. לצערי בכל מה שקשור לתחום הספרים, הערך נעלם עם תנועת ה"4 במאה".

ספר שקראתי פעמיים. כשנסעתי לטיול הגדול אחרי צבא לקחתי איתי את "עשו" של מאיר שלו, ספר שכבר קראתי. לכאורה לא מעשה חכם במיוחד, גם לא הייתי מוכנה להיפרד ממנו ולהחליף בספר אחר, אבל רציתי לקרוא אותו שוב ורציתי שהוא יישאר שלי. כשסיימתי לקרוא אותו בשנית, הבטחתי לעצמי שאף שאני מרגישה שלהיות סופרת זה משהו גדול ונשגב ממני, אתחיל לכתוב כשאשוב לארץ, וכך היה.

דמות שמעניקה לך השראה. אין לי דמות ספציפית שאני נושאת אליה עיניים, אני מוצאת השראה בכל מקום, ואצל הרבה אנשים, אבל בשנתיים האחרונות, כאשר נחשפתי לכל סיפורי הלחימה, הרגשתי שהלוחמים הללו ממלאים אותי בהשראה. לאו דווקא אלו מהזן שנולד עם סכין בין השיניים, אלא אלו שהיו בעלי ערכים מאוד ברורים, שכיוונו אותם לעשות את הדבר הנכון, במצבים בלתי אפשריים.

תמונה על הקיר שלך. תמונה של שלושה ברושים. צייר אותה כפיר מאיר, האחיין שלי, שהוא אמן ואוצר תערוכות. קיבלתי אותה ליומולדת 50, ומי שמכיר אותי יודע שאחד השירים שאני אוהבת הוא "לפנות ערב" של יעקב שבתאי המתחיל במילים "בין ברושים יורד הערב". אלו ברושים לפנות ערב, שאני יכולה לעצור ולהסתכל בהם בכל שעה ביום.

עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם אמיר גוטפרוינד, אני מתגעגעת אליו כל כך. אין לי עוד חברים סופרים, הוא היה החבר הסופר היחיד שלי, והייתה בינינו איזו הבנה, שאין לי כמותה יותר.

עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם אישה רגועה ושלווה שישנה טוב בלילה. אני חושבת ששנתיים לא ישנתי כמו שצריך, אני עייפה כל כך.

מי מצחיק אותך. בעז, האיש שלי. מעבר לעובדה שהוא ניחן בהומור משובח, שמוגש בהבלחות, בחוכמה ולא באיזה מופע סטנדאפ תמידי, יש לו יכולת לחקות את המערכונים של ארץ נהדרת והפרלמנט כל כך טוב, עד שכששומעים אחר כך את המקור, הוא פחות מצחיק.

מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. מתברר שהשם פייל הוא מאתגר, כך שמעוותים אותו הרבה. העיוות החביב עלינו הוא "פיל". לקבוצה שלנו קוראים "משפחת פיל", עם האייקון של החיה.