זיכרון ילדות תרבותי. הייתי ילד שרואה טלוויזיה בכל רגע נתון, יושב מול ערוץ אחד ויחיד, מהרגע שחזרתי מבית הספר עד שנוגנה "התקווה". כולל תוכניות בערבית. אני אף פעם לא נוזף בילדיי שהם יותר מדי מול מסכים, כי ברור לי כמה זה כיף. מדי פעם גם קראתי ספרים, ותמיד אהבתי ספרי בלשים: אריך קסטנר, ספרי החמישייה הסודית, שרלוק הולמס, וכמובן חסמב"ה.
ספר שקראת פעמיים. יש לי כמה וכמה ספרים שקראתי יותר מפעם אחת. "זן ואמנות אחזקת האופנוע", שליווה את גיל ההתבגרות, "מגילת סן מיקלה" שאני חוזר אליו כל עשור בערך, ובעשורים האחרונים את "הביתה" של אסף ענברי, שתמיד כיף לי לקרוא. יש לי זיכרון די גרוע, כך שאני יכול ליהנות מאוד גם בפעם הרביעית.
דמות שמעניקה השראה. וולטר ווייט וטוני סופרנו, גיבורי שתי סדרות הטלויזיה הכי מושלמות שנוצרו - "שובר שורות" ו"הסופרנוס". מדי פעם אני מזועזע שכבר עברתי אותם בגיל. לפחות תוחלת החיים שלי נראית ארוכה משל שניהם.
מקום המפלט שלך. כל מקור מים. החל מהים של תל־אביב, שנמצא חמש דקות אופניים מביתי, ואם אין גלים אני שם, צף לי מול קו החוף, במקום שממנו תל־אביב הכי יפה. פעם בכמה חודשים אני נוסע לים המלח, למפרץ פראי עם מים חמים שזורמים מהאדמה לתוך הים. אני אוהב לטייל רק אם הטיול כולל נחל או מעיין. מים וטבע זה שילוב שאי אפשר לעמוד בפניו.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם סבתא שלי, אניטה, שנפטרה ב־2010, ואני מתגעגע אליה מאוד. היה לנו קשר מיוחד, עמוק וטהור, כמו שרק לסבתא ונכד יכול להיות. הייתי מת לעדכן אותה בשינויים שעברתי ב־15 השנה האחרונות, והייתי נמנע מלספר לה פחות או יותר כל פיסת חדשות שקרתה מאז.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם ביבי. בבוקר הייתי חותם עסקת טיעון, אחרי הצהריים מתפטר ובערב עולה על מטוס למיאמי.
מה מצחיק אותך. הבנים שלי. גדלתי במשפחה שעבורה ההומור הוא דת: אפשר ורצוי לצחוק על כל דבר. לשמחתי, ילדיי ואני צוחקים מאותם דברים. אין כיף גדול כמו לשבת איתם ולראות יחד בפעם האלף את "סיינפלד", "תרגיע", ו"הפרלמנט".
שיר שנוגע בך במקום מיוחד. יש מאות כאלה. גם בעבודה שלי, החלק שאני הכי נהנה ממנו הוא השירים שאני בוחר לסצנות השונות. הדבר שהכי מרגש אותי לשמוע ממעריצי הסדרות שכתבתי הוא שתרמתי משהו לטעם המוזיקלי שלהם. ואם הייתי צריך לבחור שיר אחד, זה יהיה God Only Knows של הביץ' בויז.