"מדהים אותי שמוזיקאים יהודים המשיכו ליצור בתקופת השואה"

01 זיכרון ילדות תרבותי. לפני השינה, אבא שלי, שיש לו קול בס עמוק ויפה, היה שר לנו שירי ערש ממיטב הזמר העברי: "דודו", "שיר ערש נגבי", "ערב מול גלעד". היום אני משכיב את האחיינים והאחייניות לישון לצלילי אותם שירי ערש. באופן מקצועי אני עוסק בעיקר במוזיקה קלאסית "כבדה" , אבל בלב שלי שמורה פינה חמה לז'אנר הזה.

02 ספר שקראת פעמיים. כמעט את כל דויד גרוסמן. את "שתהיי לי הסכין" קראתי אפילו שלוש פעמים. משהו בכתיבה שלו מדבר אליי באופן עמוק. ספר אחר שקראתי פעמיים הוא "הפלגה אחרונה", מאת הסופר הגרמני זיגפריד לנץ. זה ספר עדין ולירי, על שכול, זיכרון וגעגוע.

03 דמות שמעניקה לך השראה. בשנים האחרונות אני מקבל פחות השראה מאנשים, ויותר ממעשים או אירועים. מקור השראה שתמיד מדהים אותי הוא הסיפור של המוזיקאים היהודים שהמשיכו ליצור מוזיקה בתקופת השואה, בתנאים שאי אפשר בכלל להעלות על הדעת. הרבה זמן לא הצלחתי להבין מאיפה הם שאבו כוחות להמשיך לנגן, לשיר ולכתוב גם בגטאות ובמחנות. בסוף הבנתי שזה היה הפוך – הם לא היו צריכים כוחות בשביל המוזיקה, הם היו צריכים את המוזיקה כדי שיהיו להם כוחות.

04 תמונה על הקיר שלך. לכבוד יום הולדת 40 שלי, בן זוגי הכין לי סדרה של 40 מתנות. אחת מהן הייתה מסגרת עם מקום לשמונה תמונות, והוא עיצב במיוחד תמונות של כל אחד משמונת האחיינים והאחייניות שלנו, והוסיף עליהן את הכיתוב These are a few of my favorite things, מתוך הסרט "צלילי המוזיקה", קלאסיקה משפחתית אצלנו. את התמונה תליתי על הקיר בחדר העבודה שלי, מעל המחשב.

05 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. לפני עשור בערך פגשתי את סטיבן סונדהיים, כותב מחזות הזמר החשוב ביותר ב־50 השנים האחרונות ואחד המלחינים הנערצים עליי. הוא היה בן 80 בערך ועבד על המחזמר האחרון שלו, שהוא לא לגמרי סיים לכתוב אותו. הוא סיפר לי שהוא כותב לאט כי בין השאר יש לו חששות שהוא מבוגר מכדי לכתוב משהו שיעמוד בציפיות. הייתי רוצה לשבת איתו שוב לכוס קפה ולהגיד לו שהוא לא היה צריך לחשוש, כי מה שהוא כתב היה לא פחות מיצירת מופת.

06 מה מצחיק אותך. בדיחות שמשלבים בתכנים לילדים - סרטים מצוירים או סרטים לכל המשפחה, ספרי ילדים, הצגות ילדים. הן לרוב מתבססות על דקויות, כי אי אפשר להבליט אותן יותר מדי וגם לא תמיד קל לקלוט אותן. דברים כאלה יכולים להצחיק אותי מאוד.

07 שיר שנוגע בך במקום מיוחד. "לילה" של שלום חנוך, שדווקא לא גדלתי עליו כמו על אריק איינשטיין או חוה אלברשטיין. זה שיר שממש מרגש אותי. אני נפעם מהעדינות שבו, במילים וגם בלחן, ובייחוד מהעובדה ששלום חנוך כתב אותו כשהיה בערך בן 16. זה מטורף בעיניי. יש משהו כל כך בוגר בשיר הזה, אולי כי הוא לא שיר על אהבה או צבא או גבריות.