זיכרון ילדות תרבותי. ביצוע חובבני להפליא אבל נוגע ללב של קבוצת נערות ונערים מקיבוץ חוקוק ל"כנר על הגג", באולם המופעים של קבוצת כינרת. כמה קילומטרים מקיבוץ אשדות־יעקב מאוחד, המקום שבו נולדתי וגדלתי. השיר האהוב עליי ביותר מתוך ההצגה היה תפילת השבת, והשיר הזה הלך איתי עוד הרבה שנים אחרי, כשעבדתי עם נוער יהודי במחנות קיץ בארצות הברית.
ספר שקראת פעמיים. "מיכאל שלי" של עמוס עוז. חנה גרינבאום הגיבורה מנסה בכל כוחה להימלט מכוח הכבידה המצמית של חיי השגרה. הציטוט האהוב עליי הוא מהפתיחה של הספר. "כשהייתי קטנה היה לי הרבה כוח לאהוב. עכשיו כוחי לאהוב הולך למות. אני לא רוצה למות". אלה שורות שהולכות איתי לכל מקום. זו מאדאם בובארי של הספרות הישראלית.
דמות שמעניקה לך השראה. הריסון פורד בסרט "בלייד ראנר" של רידלי סקוט לפי הספר של פיליפ ק' דיק. וגם האנדרואיד שניגש אל הפרופסור שהמציא אותו ושואל אותו: כמה זמן עוד נשאר לנו לחיות?
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. הייתי רוצה להתחלף עם הרבה אנשים, אבל לא נראה לי שמישהו היה מוכן להתחלף איתי. אם לוחצים אותי חזק אל הקיר הייתי מתחלף עם המלך צ'רלס. קצת תה בחמש אחרי הצהריים והרבה־הרבה שלווה בריטית טיפוסית לא הייתה מזיקה לאף אחד.
מה מצחיק אותך. בשנתיים האחרונות היה קשה מאוד לצחוק ממשהו. עכשיו כבר יותר קל הלחץ על העין השטופה. לאחרונה ראיתי תוכנית יפה שעסקה בשיר של דני סנדרסון "זאת שמעל לכל למצופה", שהתפרסם בביצוע של להקת הגשש החיוור. "תוכניות מאושרות ואני עצוב / אוכל לעצמי ת'לב ובמרק יש זבוב / בקיוסק ליד ביתי, היא נמצאת כל יום / אך כמה פעמים, אפשר לקנות עיתון". להומור הנפלא של דני סנדרסון אין תחליף. פשוט לבחור שיר אחד שלו ביוטיוב ולסיים איתו את היום.
שיר שנוגע בך במקום מיוחד. "שיר ארץ" של נתן יונתן וסשה ארגוב. "ארץ שמתקו לה רגביה / ומלוחים כבכי כל חופיה/ שנתנו לה אוהביה כל אשר יכלו לתת..." כמעט כל מילה בשיר הזה גורמת לי לבכות. מה שהיינו. מה שיכולנו להיות.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. הכי בנאלי שיש אבל הכי אמיתי - משפחה שלי.