אליסף פרץ: "אמא לימדה אותנו שבבית שלנו אין פרטיות"

זיכרון ילדות תרבותי. גדלתי בגבעת־זאב, בית מרוקאי עם מלא אוכל, מלא אהבה ומלא לחץ. לא התחברתי לתנועת נוער, אז אפשר לומר שהייתי ערס ירושלמי טיפוסי. אימצתי עם החבורה שלי מקלט נטוש והפכנו אותו ל"זולה" שלנו. באחד הערבים, אני בן 13 במקלט עם החברים, ממולנו טלוויזיה חומה וישנה, מכניסים קלטת לווידאו, המסך נדלק ופתאום מתחיל הסרט "צ'ארלי וחצי". הסרט הזה הפך לפסקול הילדות שלי והייתי מצטט אותו גם מתוך שינה.

ספר שקראת פעמיים. פרשת גבריאל תירוש. אחרי שאלירז נהרג התקבלתי להדרכה במסע ישראלי, שם נחשפתי ל"מגזר" על מלא. כי הרי גדלנו בבית ספרדי דתי ולא ציוני דתי, ויש הבדל עמוק. באחד מהמפגשים מישהי העבירה לי את הספר, עם ריח של פעם. נסחפתי איתו ודמיינתי את המחנך הכריזמטי לוקח את תלמידיו לקצה, מחנך לאהבת הארץ שאין דומה לה ומגלה איתם את ערכם של משמעות, אומץ, אהבה וכאב. בתכלס - פשוט חלמתי להיות "גבריאל תירוש".

דמות שמעניקה לך השראה. קללל... אמא, כפרה עליה החיים שלי ושל המשפחה שלנו. לא הרבה יודעים שעם כל שלל הפעילויות שלה, היא האמא הכי מעורבת דואגת ומפנקת בעולם. בשלב מסוים אמא פשוט לימדה אותנו שאין מילה שקוראים לה "פרטיות" בבית משפחת פרץ, כולם יודעים הכול. מכמה מרוויחים ועד מצב הזוגיות של כל אחד. היא גורמת לכולנו להיות האחים הכי טובים והכי קרובים בעולם. אין שבוע שהיא לא מבשלת לנו משהו לשבת. עד כדי כך, שאם היא בחו"ל היא מתקשרת להתנצל שהיא לא מכינה לנו שבת.

עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. לוחם הקומנדו מאיר הר־ציון. אגדה שגדלנו עליה. לוחם־על, דמות אגדית שלמדתי עליה בהערצה. אחד שלא חיכה שהמציאות תשתנה, הוא שינה אותה בעצמו.

עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם דיג'יי ברחבה המרכזית בשיא של פסטיבל Tomorrowland - אחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים בעולם. לראות עשרות אלפי אנשים קופצים ולהשמיע ברגע השיא "ה' יתברך תמיד אוהב אותי", כשברקע דגל ישראל ענק מוקרן עם חיילי צה"ל.

מי מצחיק אותך. הבת הקטנה שלי אריאל. היא בת שלוש, דעתנית וחריפה אני מגלה אותה מחדש אחרי 400 ימי מילואים. בנוסף אליה גם שחר חסון, ואודי כגן הגאון שעושה סרטוני AI עם חיות מסיפורי ילדים קלאסיים.

שיר שנוגע בך במקום מיוחד. "על הגשר הישן" בביצוע של רמי וריטה במופע המשותף. אני מעריץ של שניהם ושומע את האלבום בלופים. לכולנו יש שיר שכולו געגוע לחבר טוב שאנחנו לא בקשר איתו אחרי שהוא תפס כיוון אחר בחיים. השיר הזה מעורר את כל הנוסטלגיה שלי.

מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. הרשמית - הילדים של אמא. ואז יש מסננים כי יש דברים שחייבים לסגור בשקט. אז יש את "ופרצת"- רק האחים ואמא שלי - אפשר לדבר חופשי על החתנים והכלות, "שבת בלי אמא" - רק האחים בלי אמא, בעיקר לוודא שאין מצב בעולם שהיא שבת לבד. ויש "שארית הפליטה" עם יוסי אדמוני, חבר של אוריאל שהפך לעוד אח במשפחה, שם ההומור השחור חוגג.