"יש כמה מילים בלתי נסבלות שאני רוצה לאסור את השימוש בהן"

זיכרון ילדות תרבותי. סליחות עם אבא ע"ה – מגיל חמש ועד בגרות, מר"ח אלול ועד יום כיפור. אבא היה מעיר אותנו בשעה 4:45, מכין לנו קפה מתוק מדי ולוקח אותנו ל"מתיבתא" שברחוב ז'בוטינסקי בירושלים. המילים והמנגינות צרובים עמוק בדמי, גם הקטטות המצחיקות של המרוקאים הזקנים בבית הכנסת. הוויכוח אם אומרים "אלהא דמאיר" או "אלהא דרִבי מאיר", כמעט נגמר במכות. את הילדים שלנו אני לוקח לסליחות בלילה, בנוסח משולב אצלנו בקיבוץ, ומתבאס שאין להם את החוויה שהייתה לי.

דמות שמעניקה לך השראה. מורתי תמר קריגר־ערמוני. למדתי אצלה ספרות בהימלפרב, והיא טלטלה את עולמי ושינתה את חיי. זה היה אחד השיעורים היחידים שהייתי מגיע אליו בבית הספר, שעיצב לא מעט מדמות האיש, האבא וגם הרב שאני. הרבה ממה שאני יודע על התמודדות עם קשיים ומשברים למדתי ממנה. נושא שלצערנו היא מבינה בו דבר או שניים. מורה בתיכון ששומרת על קשר קבוע עם תלמידיה גם אחרי חצי יובל, זו תופעה שומטת לסת בעיניי.

מקום המפלט שלך בימים קשים אלה. על הספה בסלון, בליל שבת בשעה מאוחרת, עם ערמת ספרים, כשאביטל לידי, מחכים לילדים שיחזרו מפגישות החבר׳ה. אין טלפונים, הודעות וחדשות. מעין עולם הבא.

עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם גדי מוזס, גיבור ישראל שחזר מהשבי אחרי 482 יום, וחרף הזוועות וההפקרה הבלתי נתפסת שהוא וחבריו לקיבוץ עברו, ממשיך להפיץ תקווה ואור לכל עבר, ומבטיח לשוב לניר־עוז ולחונן את עפרו. כבר זכיתי לכוס קפה אחת איתו שהייתה עבורי זריקת עידוד והשראה, ציונות, אמונה ואנושיות. מחכה בקוצר רוח לקפה הבא. בגדול כך אני מדמיין את הנביאים שניבאו נחמה אחרי החורבן.

עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם נשיא האקדמיה ללשון העברית. יש כמה מילים בלתי נסבלות שאני רוצה לאסור את השימוש בהן: ״לדייק״ - שנהייתה שם נרדף להתחמקות, עצלנות וטרחנות. "זכותי״ - שהיא התירוץ הקבוע להתנהגות לא הגונה. ״רוחניות״ – מושג שמכסה על שרלטנות מסוכנת שלא יכולה לעמוד למבחן או ביקורת. ו״מרגש״ שזו פשוט מילה שלא אומרת כלום (איזה רגש?)

מה מצחיק אותך. סטנדאפ – לא בגלל הבדיחות כמו בגלל הנרמול. רוב הסטנדאפיסטים לא מספרים בדיחות אלא פשוט מספרים לנו את החיים של עצמנו. הסצנה שבכינו ממנה אתמול - עם הילדים, עם בת הזוג או עם הבוס, הופכת למשעשעת ומצחיקה ברגע שאנחנו מבינים שזה לא קרה רק לנו. זה פטנט נהדר.

שיר שנוגע בך במקום מיוחד. השיר "כל עוד" של עלי מוהר ויוני רכטר, שמושמע ב"לופ" בכל שנה ב־1 בספטמבר, ומתאר אבא שמלווה את ילדו לכיתה א'. ג'קי לוי אמר פעם שהשיר הזה הוא הייצוג היפה ביותר בעברית של המילה "גבר". לפני כמה שבועות זכיתי לחוויה הזו בפעם החמישית, עם זהר הקטנה שלנו. והשיר הזה באמת תופס אותי בגרון.

מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. הקבוצה שחברים בה אביטל אשתי ואני, ושלושת הילדים הגדולים שכבר יש להם פלאפון נקראת ״אמא־גאנג״ - החבורה של אמא. כי זה מה שאנחנו...