"עד היום יורדות לי דמעות כשאני מספרת לילדים את הסיפור על הרופא"

זיכרון ילדות תרבותי. ״דוֹקְטוֹר אַיְכּוֹאֵב״ של קורניי צ'וּקוֹבְסְקִי. ספר על רופא שחוצה יבשות וימים, בקשיים בלתי אנושיים, כדי לרפא חיות פצועות באפריקה. זה היה מסע אל הלא נודע, סיפור מרגש על החמלה האנושית. היום יורדות לי דמעות כשאני קוראת לילדיי את הסוף: ״שירו שיר תודה ושבח, שיר הלל לאיכואב! שירו שיר תודה ושבח לרופאים טובי הלב!״

ספר שקראת פעמיים. "חול כבד" של אנטולי ריבקוב הוא אולי הספר החזק ביותר שנכתב על השואה באוקראינה. הוא יצא ב־1978 והיה מהספרים הראשונים שפורסמו בבריה״מ שתיארו את השואה מנקודת מבט יהודית, עוד בתקופה שהשלטון הסובייטי ניסה לטשטש את ייחודיות הסבל היהודי. הספר מציג את היהודים לא רק כקורבנות, אלא גם כלוחמים ומתנגדים.

דמות שמעניקה לך השראה. אידה נודל ז״ל, אסירת ציון שבמשך 16 שנה נלחמה כדי לצאת מברית המועצות ולעלות לארץ, ובמקביל סייעה באומץ לאחרים. בשל מסירותה כונתה "המלאך של אסירי ציון". אידה היא דוגמה עבורי לנאמנות לערכי צדק ולמשפחה גם במחיר אישי, וכן למשמעות של אומץ אזרחי מול משטר דיכוי.

מקום המפלט שלך בימים קשים אלה. אני פריקית של גנאולוגיה, אבא שלי הדביק אותי בג׳וק. זאת כמו עבודת בילוש למבוגרים. גיליתי למשל, מתעודה בארכיון, את שמו הנעלם של סבא רבא שלי, נחמן רוטמן, והתרגשתי מאוד. כמי שגדלה במדינה שעברה דיכוי קומוניסטי ומחיקת יהדות, שחלק גדול מהמשפחה שלי נרצח בשואה - הרצון להשלים את העץ הוא דרך להתחבר לסיפור היהודי שלי מדורי דורות.

עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם סבא איסאק, שנפטר כשהייתי בת חמש. הוא שרד את הגולאגים של סטלין ובקושי דיבר על העבר. הייתי שואלת אותו על סאדיגורה, שבה נולד, על המשפחה שאיבד בגטו צ'רנוביץ, על הימים הקשים בגולאג. סבא היה חייט. יש לי עד היום כפפות שתפר בבית החרושת שעבד בו, הייתי שמחה אם היה מלמד אותי.

עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם הרב הראשי. הייתי משתמשת בסמכותי הרוחנית, ובאומץ ובאמונה פועלת לאחות את הקרע בין יהדות ברית המועצות לבין הרבנות. אתחיל ממינוי רבנים ציוניים כדי שיהיו חלק ממעגל הסולידריות הלאומי, ואמשיך באימוץ חזקת היהדות כלפי יהודי ברית המועצות המפסיקה את בירורי היהדות המשפילים, פתיחת שערי הגיור לזרע ישראל וקידום קבורת נפגעי פעולות איבה מזרע ישראל בחלקות יהודיות, כמו בצה״ל.

מי מצחיק אותך. הסטנדאפיסט גיורא זינגר, שיודע לצחוק על רוסים בצורה שצוחקת איתנו ולא עלינו, כי זה גם הסיפור שלו.

שיר שנוגע בך במקום מיוחד. יש לנו בבית שני שירי ערש. לפעמים אני שרה ברוסית את ״ואלס פרידה״, שיר שסבתא קלרה אהבה, על פרידות כחלק ממעגל החיים. ולפעמים אני או דניאל בן זוגי שרים את ״המלאך הגואל״. דניאל, שגדל בבית דתי, הדביק אותי בשיר, שהפך לתפילה שמרגיעה אותנו לפני השינה. כשאליאנה נולדה הבנתי שצריך להוסיף גרסה נשית, אז אני מוסיפה את האמהות הראשונות שלנו, שרה ורבקה.

מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. "משפחת ריף־גלר״ של המשפחה שלי,ו״La Familia״ של דניאל.