"אני מראה לנשים שהן לא שקופות, גם בגיל מבוגר אפשר להוסיף צבע"

הבית // דירת חמישה חדרים בלב העיר, בבניין ותיק. הדירה צבעונית, מלאת חיים ושמחה, הקירות עמוסים תמונות, הוויטרינות צבועות בצבעים משמחים, וכל הבית בהרמוניה.

חנה מוסיפה כלי נוי או כלי חרס מיוחדים, שמרימים את מצב הרוח. הסלון מזמין לשיחות ארוכות, המטבח נותן הרגשה נעימה, בפינת העבודה של אלי ערימות ספרים ומחברות, והכורסה הצהובה משמשת מקום לפסק זמן ולרגעי שלווה משותפים. "אנחנו אוהבים את הבית שלנו מאוד".

הבוקר // מאז שהילדים גדלו ועזבו את הבית, הבקרים רגועים. הם מתעוררים לאט ובשקט, מכינים קפה, אלי יוצא מוקדם לבית הספר, ממשיך במסורת של עשרות שנים, וחנה מתאימה את השגרה שלה ללוח הזמנים של אותו היום, שכולל לעיתים סדנאות ופגישות ייעוץ אישיות, או שהיום חופשי יותר. בהמשך היום אלי בודק סיכומים של תלמידים או מתכונן לשיעורים, וחנה מתכננת סדנה חדשה או בוחרת שמלה ללקוחה.

אוהב חשבון // אלי נולד בבני־ברק. אביו יליד פולין, שריד שואה שכל משפחתו נספתה. אמו עלתה מרומניה עם כל המשפחה הענפה. הוא הבן הבכור ויש לו שתי אחיות. הוא למד במדרשיית נועם בפרדס־חנה, ומגיל צעיר אהב את שיעורי החשבון. אחרי הצבא (שלוש שנים כמש"ק דת ושָלָם הגדוד בהנדסה קרבית, רוב הזמן בסיני), למד מתמטיקה באוניברסיטת בר־אילן.

מורה // "אני רואה בהוראה שליחות אמיתית. המטרה שלי היא לתת ביטחון לתלמידים ולהביא אותם להצלחה". הוא זכה בפרס המורה של המדינה ובפרסים נוספים, לא החמיץ כמעט ימי לימודים בגלל מחלות ולא הפסיד שיעורים. החדר שלו תמיד מסודר ומואר, עם לוח מלא דוגמאות צבעוניות שמקנות למתמטיקה מראה פחות מפחיד. הספרים מסודרים לפי נושא.

בשיעורים שלו, התלמידים מקשיבים להסבר לפני שהם מסכמים וכותבים, ורק אחר כך הוא מכתיב שוב את החומר במלואו. כל תלמיד זוכה להסבר ברור, בסבלנות ובגובה העיניים, ואין בוחן פתע. "גם אם לימדתי נושא מאות פעמים, לתלמידים זאת תמיד הפעם הראשונה".

מבחנים // אלי נוהג לצרף למבחנים, כשהוא מחלק את הטפסים לתלמידים, ממתקים קטנים כדי להרגיע את התלמידים הלחוצים. באמצע המבחן, אם התלמידים שואלים את אלי מתי המבחן מסתיים, הוא עונה בחיוך שהמבחן מסתיים עשר דקות לאחר שהתלמיד האחרון יסיים את הבחינה, וזה מרגיע את כולם וכולם מסיימים בזמן.

בלי הפסקה // במשך שנים רבות הוא לימד בישיבת כפר־הרא"ה ובישיבת כפר גנים. עכשיו הוא מלמד באולפנת בני עקיבא צפירה ובישיבת בני עקיבא בגבעת־שמואל. במשך 52 שנות ההוראה הוא מעולם לא לקח שנת שבתון. חנה: "אני 'מחכה' ליום שבו הוא יגיד שאין לו חשק ללמד. זה עוד לא קרה".

בגרות // לאורך השנים הגיש אלי כ־8,500 תלמידים לבחינות הבגרות במתמטיקה, ואחד מהם היה בנו אורי. אלי: "הוא התחיל בחמש יחידות ובהמלצתי עבר לארבע. לעשות חמש יחידות דורש הרבה תרגול, זה לא מתאים לכל אחד".

בכורה // חנה גדלה בפתח־תקווה, האחות הבכורה לשלוש אחיות קטנות ממנה. הוריה ילידי פולין, ואמה שרדה את השואה ביערות. חנה שירתה בשירות לאומי במחלקת הילדים בתל־השומר.

סטיילינג עם נשמה // חנה עבדה במשך 35 שנה כקלינאית תקשורת, וטיפלה בילדים חרשים וכבדי שמיעה עם קשיים נוספים בבית הספר ניב. היא פרשה לפנסיה כשהרגישה שהגיע הזמן לדרך חדשה, ומאז היא חיה מחדש את אהבתה לאופנה: היא למדה סטיילינג תרפי, וכעת היא עוזרת לנשים בגיל מבוגר לגלות את עצמן מחדש דרך ארון הבגדים. הסדנאות והייעוציים שלה כוללים התאמת בגדים לגוף ולרגשות, ויצירת שילובי צבעים שמרוממים את מצב הרוח. לכל זה היא מוסיפה שיחות עומק על ביטחון עצמי ואהבה עצמית. "אני מראה לנשים שהן לא שקופות, שהן יכולות להעז ולהכניס צבע לחיים גם בגיל מבוגר. תמיד אהבתי בגדים ואני מוצאת שדרך הבגדים אפשר ממש לטפל בנפש. זה התחבר לי עם קלינאות תקשורת: אני עדיין מטפלת, ומסייעת לנשים להרגיש שמחות וטובות עם עצמן ועם הגוף שלהן, בעיקר בזכות הצבעים".

אמנות // בילדותה חנה אהבה להופיע בהצגות בבית, בבית הספר וגם בקהילה הדתית בגבעת־שמואל. כיום היא לומדת תיאטרון פלייבק, וכותבת ספר על בגדים.

והשאר היסטוריה // ההיכרות שלהם התחילה בחברים משותפים: חבר ילדות של אלי, שלמה ארדינסט, שהיה מפקד מוצב המזח במלחמת יום הכיפורים, ונשוי לרונית, חברתה של חנה. בערבי שבת נפגשו חברי שבט בני עקיבא של חנה ליד בית הכנסת הגדול, ושלמה ראה שם את חנה ואמר לרונית: נראה לי שחנה ואלי מתאימים. יחד הם רקמו סיפור חיים של שליחות, אהבה והשראה.

הילדים // הבן הגדול אורי, בן 45, הוא פרשן כדורגל, נשוי וגר בראש־העין. תומר, בן 42, הוא רווק, עובד בחנות התקליטים האוזן השלישית ויש לו תוכנית רדיו ברדיו הקצה. עודד, בן 36, הוא רווק אבל בזוגיות, ועובד בתחום הסטטיסטיקה.

גבעת־שמואל // כשאלי וחנה עברו לגור בגבעת־שמואל, מספר הדתיים בעיר היה קטן מאוד. בשבת הראשונה, אלי זוכר שיצא לחפש עשירי למניין. כשהילדים של אלי וחנה היו קטנים לא היה בית ספר דתי בעיר, והם נאלצו לנסוע ללמוד בקריית־אונו. היום יש בגבעת־שמואל עשרות בתי כנסת מלאים עד אפס מקום, ובבית הכנסת שאלי מתפלל בו הוא הסבא שמחלק סוכריות לילדים בכל שבת.

להשתתפות במדור dyokan@makorrishon.co.il