זיכרון ילדות תרבותי. ההורים שלי נהגו לצטט זה לזה כל מיני משפטים מוזרים: "הצ'ופצ'יק של הקומקום", "זה שעולה או זה שיורד?", "מה שבע מה כמה?" הבנתי שאין לי ברירה – כדי להשתתף בשיחה המשפחתית אני חייב להכיר את המערכונים של ״הגשש החיוור״. בשביל להשלים את החור בהשכלה נהניתי להאזין לתוכניות המערכונים ששודרו בגלי צה"ל. עכשיו אני זה שמדבר בציטוטים מוזרים, ואחרים אינם מבינים אותי.
ספר שקראת פעמיים. את "כוכבים בחוץ" של אלתרמן קראתי לראשונה כששאלתי אותו מהספרייה הציבורית ברמת־גן. הייתי בגיל הנכון להתרשם עמוקות מהספר, ונקשרתי אליו כל כך, גם לעותק הפיזי עצמו. לא החזרתי אותו תקופה ארוכה. אבל מה לעשות, זו ספרייה והם מסודרים, והם סופרים כל יום של איחור. ואז קרה נס: איבדתי את הספר, ונאלצתי לקנות להם עותק חלופי. והנה לשמחתי, פתאום מצאתי את העותק שאיבדתי. אז השארתי אצלי את המקור. עד היום הוא איתי, ואותו – אני לא משאיל לאיש.
דמות שמעניקה השראה. הסופר יוסף חיים ברנר כתב פרוזה עוצמתית ומרגשת, ומעבר לכך, הוא היה תופעה ספרותית של ממש, מפעל מו"לי של איש אחד: סופר, מבקר, פובליציסט, עורך כתבי עת, וגם מקור השראה ועידוד לכותבים בני תקופתו. כותב צעיר ביישוב הקטן של הימים ההם הרגיש בנוח לגשת אליו ולמסור לו סיפור או שיר לקריאה. אותו כותב ידע שגם אם ברנר לא יאהב את הסיפור שלו, הוא יאהב אותו עצמו, שכן הם שותפים לחזון הספרות העברית ולכן הם אחים לדרך.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם החידה הגדולה מכולן: הסופר סר ארתור קונן דויל. מצד אחד הוא כתב את שרלוק הולמס – הבלש הארכיטיפי, הרציונלי עד אימה, מעין אדם־מכונה של היגיון בריא. ומצד שני, הוא האמין בקיומן של פיות ורוחות רפאים, חשב שהתנועה הספיריטואליסטית היא הדבר החשוב ביותר שקרה מאז התנ"ך, והבטיח שיחזור אחרי מותו ויספר לכולם מה הוא מצא בצד השני. איך אפשר להחזיק בשני הקצוות האלו? הייתי שמח לדבר איתו על זה.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם הילד שהייתי. זיכרונות הילדות שלי הם מאגר חשוב של חוויות ותחושות שאני מתבסס עליו כשאני כותב ספרים לילדים ונוער. אם רק הייתי יכול להיות תייר בילדות של עצמי, ולו רק ליום אחד, בוודאי הייתי חוזר עם חומרים לכמה וכמה ספרים.
שיר שנוגע בך במקום מיוחד. "יש ימים" של רחל המשוררת, שהיה לה פעם תפקיד חשוב בשמירה על השפיות שלי. אני זוכר שורה מתוך השיר: "יש ימים – העולם מסביבך רק סמלים לא תדע שחרם". היא הצליחה לתפוס בצורה מושלמת את התחושה שלי, וזה היה מנחם כל כך להבין שהיא כבר הייתה שם לפניי, הרגישה את זה, עברה את זה, התגברה, וחזרה עם שיר.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. אין לי ווטסאפ – אני מעדיף לצמצם את הסחות הדעת בחיים שלי.