זיכרון ילדות תרבותי. כשהייתי בן 15 ראיתי בספרייה השכונתית במקרה ספר עבה, ולו עטיפה מיוחדת, "פרשת גבריאל תירוש" מאת הסופר והמשורר יצחק שלו, אביו של הסופר מאיר שלו ואיש נהלל, משנת 1964. הספר עוסק בחיי הנוער בתקופת ההבלגה בשנים 1936–1939 ומספר על ארבעה נערים ונערה ומורם הצעיר שמכשירים את עצמם למאבק הדמים. זה ספר מיוחד בכנותו ופשטותו ובשורשיותו הארצישראלית, והוא ריתק אותי. עד היום אני זוכר בעל פה את המשפט הראשון של הספר.
ספר שקראת פעמיים. סיימתי עכשיו לקרוא בפעם השנייה את האוטוביוגרפיה "חיי" מאת איליה קאזאן, במאי שהשפיע רבות על התיאטרון והקולנוע של ימינו. הוא עבד עם מרלון ברנדו, ג'יימס דין וכל גדולי הוליווד משנות ה־50, וביים סרטים כמו "חשמלית ושמה תשוקה", "חופי הכרך", "קדמת עדן" - כולם סרטי מופת. הוא עצמו פילס את דרכו כנער יווני בן למשפחת סוחרת שטיחים אל מרכז התרבות האמריקאית.
דמות שמעניקה לך השראה. פרופ' ישעיהו ליבוביץ שקראתי רבים מספריו ומאמריו והייתה לי הזכות להכירו. ליבוביץ החכם והמשכיל היה בעל מגוון תארים אקדמיים, ונוסף על כך, שלט בשיטת הרמב"ם ופעל לפיה. אני אוהב את הרציונליות שלו. אין מיסטיקה, אלא עבודת השם, וככל שאתה קרוב יותר למרכז ההוויה כך אתה מחויב יותר לעבודה מעמיקה יותר. הוא היה מודאג מהקיצוניות שיש לה ביטוי בימינו.
מקום המפלט שלך בימים קשים אלה. הנכדים שלי הם הנחמה והמפלט, ואני מתפלל בשבילם בכל יום לעתיד טוב יותר. הם מקבלים אותי כמו שאני, בלי תנאי ובלי שיפוטיות, ובשבילם אני הכי חכם והכי חזק. הם עדיין לא גילו את החולשות שלי.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. הייתי רוצה לצאת למסע מים אל ים בארץ עם אלישע הנביא, תלמידו של אליהו הנביא. הוא דמות מרתקת ומרגשת והיו לו מעין כוחות־על שהייתי רוצה קצת מהם. הייתי רוצה לדבר איתו על המחשבה ש"הנה, הגעתי, ועכשיו אני אלמד את תורת הנבואה", אבל מתברר שלא. אלישע המשיך ללכת אחרי אליהו הנביא עד שבסופו של דבר שינה את פני המציאות.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. הייתי מתחלף עם דונלד טראמפ. הייתי רוצה פעם אחת להרגיש איך זה לנהל את העולם בפועל. כשכל ציוץ הכי קטן שלי היה מקבל תילי תילים של פרשנויות על מה שהתכוונתי ומה שלא, אנשים היו רוצים בקרבתי, אני חושב שזה היה מחמיא לי.
מי מצחיק אותך. שלישיית הגשש החיוור. כנער הופעתי במקום שהם היו אמורים להופיע בו מאוחר יותר, ויחד עם חבר התחבאנו שם שעות וחיכינו שהם יעלו לבמה. כל כך הרבה מערכונים אני אוהב, אבל אני חושש שההומור שלהם לא ידבר אל הדור הצעיר. בהומור העכשווי שלישיית "מה קשור" ואדיר מילר מצחיקים אותי מאוד.
שיר שנוגע בך באופן מיוחד. "סיום" של נתן אלתרמן בביצוע אריק איינשטיין. המילים: "אל תרכיבו משקפיים, לא קודרות ולא שמחות, הסתכלו נא בעיניים, בעיניים פקוחות". אלה שורות על שפיות – לא זחיחות דעת ולא שפלות נפש. אני אוהב את "latley" של סטיבי וונדר, שאחרי קונצרט שלו הלכתי במשך יומיים בלי רצון לשמוע שום מוזיקה אחרת.