זיכרון ילדות תרבותי. בגיל עשר רכשתי כרטיס לקולנוע תל־אביב והלכתי לבד לראות הופעה מוקלטת של קליף ריצ'רד והצלליות. כשמופע החימום היו להקת המרמלדה. כילד שנחשף למוזיקאים האלה רק באמצעות מצעד הפזמונים הלועזי שהייתי מכור לו, זו הייתה חוויה בלתי נשכחת לראות אותם על הבמה ולשמוע את השירים בווליום שלא היה קיים ברדיו המנורות הישן של סבתא אסתר.
דמות שמעניקה לך השראה. כל עולמי הוא נגני גיטרה גדולים בהיסטוריה שהשפיעו עליי. אחד ומיוחד מהם היה הגיטריסט ג'ף באק. לפני כמה שנים הוא הופיע בישראל, בקיסריה. לפני כן התקשרו אליי מחדר החזרות וביקשו ציוד ספציפי. כששאלתי למי וענו לי לג'ף באק, כמעט התעלפתי וביקשתי לפגוש אותו. בפגישה הוא נתן לי לנגן עם הגיטרה המפורסמת הלבנה שלו וניסיתי לנגן קטע שלו שאני מכיר טוב. הוא כמובן תיקן אותי והראה לי איך צריך לנגן את זה.
מקום המפלט שלך בימים קשים אלה. גם כשיש אזעקות, פיצוצים ומלחמות אני מסתגר בחדר המוזיקה שלי שעמוס בגיטרות ומגברים (חלום של כל גיטריסט) מנגן, ושוכח שיש רוע בעולם.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם אריק איינשטיין. היום במבט לאחור אני מבין עד כמה הייתה השפעתו על העתיד ועל הקריירה שלי. הייתי רוצה להודות לו על ההזדמנות הענקית שהוא נתן לי - לילד בן 16 שגדל בבית לא קל בדרום תל־אביב - כשהכניס אותי לאולפן הקלטות לראשונה בחיי ושם ניגנתי את הסולו הראשון בחיי: "יכול להיות שזה נגמר".
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. זה ישמע פלצני אך הייתי רוצה להתחלף עם הגיטריסט וואן הלן. ראיתי אותו בניו־יורק במופע מטורף והייתי רוצה לחוות פעם אחת בחיים לעמוד על במה ענקית כזאת עם סאונד ותאורה הכי בעולם ועם הציוד שהוא ניגן עליו – 16 מגברים ענקיים עם ווליום שלא מהעולם הזה.
מה מצחיק אותך. עד היום, אני מוצא את עצמי צוחק ממערכונים שגדלתי עליהם, של הגשש החיוור. מדהים בעיניי עד כמה ההומור שלהם, שנכתב לפני עשרות שנים, נשאר רלוונטי גם היום. הם הצליחו לשלב הומור שנון, משחקי מילים מבריקים, ביקורת חברתית ועקיצות פוליטיות, והכול בעטיפה ישראלית, מלאה בחום וקסם של תקופה. יש משהו בגשש שמדבר גם לילד שהייתי וגם למבוגר שאני היום. זו היכולת שלהם לצחוק על עצמנו בלי להתנצל, לתאר את הישראליות על כל השיגעונות שבה.
שיר שנוגע בך במקום מיוחד. יש שיר מיוחד שנוגע לי במקום עמוק בנשמה, "הילד בן שלושים" של אהוד בנאי. יש דברים שאני לא יכול להסביר, אבל כשאני מפסיק לפרק במחשבה את השיר לפי אקורדים, תפקידי גיטרה, תופים ועיבודים ומקשיב נטו למילים ולזמר, אני מבין שזה נוגע בי.