זיכרון ילדות תרבותי. אבא שלי היה תלמיד חכם גדול שחיבר ספרים תורניים רבים אבל גם ידע בעל פה המון קטעים של ספרות יפה. הוא תמיד היה אומר לנו שהשיר של רודיארד קיפלינג "אִם" הוא אחד מספרי המוסר הגדולים ביותר. אני עדיין שומעת איך היה עוצר ומדגיש מילים מסוימות ואת המבט החודר שהיה נועץ בנו, מזמין אותנו לדמיין סיטואציות בחיים שלנו — ואת הקריאה התמידית להיות מענטש.
ספר שקראת פעמיים. כנראה קראתי את כל הספרים הפופולריים על תפקיד האישה היהודייה יותר מפעם אחת, בניסיון נואש לחלץ מתוכם נרטיב שידבר אליי – ותמיד נשארתי מתוסכלת. בסופו של דבר, כתבתי את הספר שתמיד רציתי לקרוא.
דמות שמעניקה השראה. הייתי בוחרת באמא שלי, שחיה בתחושת אחריות כלפי כל אדם או יצור שסבל. אמי הייתה גננת. אחת התלמידות בגן באה מבית לא יציב ולבסוף ההורים שלי אימצו אותה. להבדיל, אחת האגדות המשפחתיות שלנו מספרת על הפעם שבה ירדה לחניה באמצע הלילה כדי להציל דביבון שנתקע בפח האשפה שמחוץ לבית.
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם אבי, בעלי. בבית מלא ילדים, והיום, ברוך ה' גם בנכדים, בתוך שטף של מסע חיים, של לימוד ועיסוק בתחומים הקרובים לליבנו, אני מנצלת כל הזדמנות להיות איתו.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. הייתי שמחה להתחלף עם זבוב על הקיר בשעת השיח בין בנות צלפחד למשה רבנו. אני רואה בהן כיסופים וערגה לקרבה אל ה', כבוד עמוק לאביהן ולמערכת כולה, בהירות מוסרית יוצאת דופן ונכונות לשאול מתוך שאיפה לאמת.
מה מצחיק אותך. לראות היררכיות נפוחות ומלאכותיות קורסות, לצפות כיצד "ככה הדברים אמורים להיות" מתהפך. אנחנו צוחקים כשהחיים מפתיעים וחושפים את האמת שכולנו יודעים, אבל שוכחים: ערכו של אדם אינו קשור למעמדו ויש עולם שלם מתחת לגינונים ולטקסים הבנאליים.
שיר שנוגע בך במקום מיוחד. "ידיד נפש". אני מלמדת סטודנטים חילונים מחשבת ישראל ופילוסופיה, ונתקלת בתפיסה הרווחת שהיהדות רואה את הקב"ה כא־ל נוקשה ומעניש, ושהמניע המרכזי לשמירת מצוות הוא פחד מעונש. הגישה שבאה לידי ביטוי בשיר זה מדברת על כיסופים (הנשיים) של עם ישראל לקרבה עם ה"דוד" (בדימוי גברי). זו חוויה רגשית ורוחנית של יהדות שמדברת אהבה, תשוקה וקרבה.
מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. לרוב ילדינו אין סמארטפונים או ווטסאפ. אני מודה – אני קצת מקנאה בהם, אבל כנראה לא מספיק כדי לוותר על שלי. מדהים עד כמה החיים נעשים שלווים וממוקדים יותר בלי ההסחות. יש לנו קבוצת אימייל משפחתית בשם Kshmooze – ק' בשביל קסמן, ו־shmooze – מילה ביידיש שהמשמעות שלה היא שיחה ארוכה, נעימה ומספקת – כי בזה, אין מה לומר, אנחנו ממש טובים.