אליענה מובשוביץ כמעט בטוחה ששיחת הטלפון האחרונה שלה עם טל, בעלה, הייתה ביום שישי לפני שלושה שבועות — שעות אחרי התקיפה הישראלית באיראן. בהודעה האחרונה שלו כתב לה על הימים הקשים, על השכפ"צ של חייו, ובעיקר שהוא מתגעגע ואוהב. היא ראתה אותה רק בערב, כשכבר היה מאוחר מדי.
טל, סרן במילואים, נהרג ממטען חבלה בחאן־יונס. הוא היה בן 28, אב להללי בת השלוש וחצי ולאמיתי בן השנתיים. "טל היה קרן השמש שלנו", כתבו הוריו. "לוחם בגופו, אבל בעיקר בלב".
אליענה, קצינה בקבע, קיבלה את הבשורה בבסיס בדרום. המפקד קרא לה, וכבר ברגע שנכנסה לחדר הבינה — טל איננו. בתוך ימים ספורים, היא כבר שבה למדים ולבסיס. "לא הייתה לי הפריווילגיה לשקוע", היא מסבירה. "השגרה חשובה, גם בשבילי וגם בשביל הילדים".
הכי מעניין
"הם לא יזכרו אותו. זה כואב, אבל גם מנחם. אנחנו נספר עליו, נשמור את הזיכרון חי"
דביר מימון | סרן טל מושוביץ ז"ל
במהלך השבעה ישבה אצל משפחתו ברעות, אך כל יום חזרה להוריה כדי להיות עם הילדים. הם קטנים מדי בשביל להבין. "הם לא יזכרו אותו. זה כואב, אבל גם מנחם. אנחנו נספר עליו, נשמור את הזיכרון חי".
כמה ימים אחרי השבעה, עלתה עם חברים לקברו של טל. מעל ראשיהם רעמו טילים. "כל התקופה הזו הרגישה כמו חוויה חוץ־גופית", היא מספרת. "הכול קרה ולא קרה, מציאות שלא נקלטה לגמרי".
לאחר מכן, חברים קרובים התאספו במצפה האבן שבו התקיים הדייט הראשון של השניים. טל הכין אז פונדו שוקולד — שאליענה בכלל לא אוהבת, אבל מעולם לא סיפרה לו. סביב המדורה הם חותכים פירות, צוחקים, זוכרים ומרימים כוסית.
אליענה וטל | צילום: באדיבות המצולמת
"הוא היה חבר'מן, אהב את כולם ותמיד שמח", אומרת אליענה. גם הערב ההוא היה מלא צחוק ודמעות, זיכרונות ומבטים לשמיים, במתח מתמיד לשמוע אזעקה חדשה.
"טל דיבר הרבה על האפשרות שיקרה לו משהו", היא חושפת. "הוא ביקש שאמשיך הלאה, שאהיה חזקה בשבילו ובשביל הילדים. לא הייתה לי אופציה אחרת. לחזור לשגרה היה צעד טבעי עבורי, כי לשבת בבית ולהסתכל על הקירות זה לא מה שיעזור לי".
היא בת 29, נולדה בבית שמש למשפחה שעלתה מבריטניה. כילדה עברה לשליחות בארצות הברית וחזרה למודיעין. טל גדל ברעות, בן לאלוף־משנה בחיל האוויר. הם הכירו כנערים בבני עקיבא, אך רק אחרי שנים הפכו לזוג.
"בהתחלה בכלל לא שמתי עליו", היא מחייכת בעצב. "אני רציתי צבא, קריירה, לא תכננתי שדוס יעמוד לי בדרך. אבל הוא התעקש, חיזר, ובסוף כבש אותי."
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') בדיוקן
דיוקן, שער גיליון 1456 | צילום: מקור ראשון