לתושבי קיבוץ רעים בעוטף עזה לא היה קל לראות את המחזה הזה: לוחמי קומנדו של צה"ל צרים על בית בתוך הקיבוץ. בפנים, כך נאמר, מתבצרים מחבלים שמחזיקים בידיהם בני ערובה. זהו אומנם תרגיל בלבד, אבל הוא מתקיים כשנה וחצי אחרי 7 באוקטובר, כשמראות הזוועה של היום ההוא עדיין עומדים לנגד עיני התושבים, וחלק מהחטופים שנלקחו לעזה טרם שבו. ובכל זאת, לכולם היה ברור שהתרגול הזה הכרחי כדי להכשיר את לוט"ר עזה - היחידה החדשה שאמורה לתת מענה למתקפת הטרור הבאה, אם חלילה תהיה כזאת, ולהציל את הקיבוץ מגורל מר.
"אירוע בני ערובה זה משהו שאנחנו נערכים אליו ובונים כשירויות מתאימות. אנחנו לא יחידת השתלטות, אבל אנחנו יודעים לתת מענה לאירוע בחירום, ולכך אנחנו מתאמנים", אומר סגן־אלוף א', מפקד היחידה. הוא מודה שיש רגישויות רבות סביב האימונים בגזרה, בפרט כשהם נעשים בתוך הקיבוצים והמושבים. "קצינים במטה היחידה שמתגוררים בעוטף עומדים בקשר רציף עם היישובים. התושבים רוצים שהצבא יחזור ויתאמן פה, האינטרס שלהם הוא שנבוא ונכיר ונדע, כדי שאם יקרה פה אירוע, נהיה בקיאים ומיומנים יותר. בחלק מהמקומות עדיין לא פשוט לתושבים לחוות את האימונים שלנו, ואנחנו מתאמצים ומשתדלים לעשות הכול ברגישות הנדרשת. יש תיאום עם הכוחות המקומיים, מתוך הבנה שכולנו שותפים בסופו של דבר לדרך ולמטרה".
הצטיידות מהירה עם שחר, טיסה במסוקים ותרגיל של סיוט מצמרר. מתוך אימוני לוט"ר עזה | צילום: דובר צה"ל
על יחידת הלוט"ר (לוחמת טרור) החדשה שמע א' לראשונה במהלך התמרון בחאן־יונס, חודשים מעטים אחרי תחילת המלחמה. סגן מפקד אוגדת עזה פנה אליו והציע לו לפקד על יחידת מילואים מיוחדת שעתידה לקום, כלקח ישיר ממתקפת 7 באוקטובר. התפקיד שלה, כך נאמר לו, יהיה לתת מענה מהיר וחד לכל פיגוע שיתפתח בגזרת העוטף. א' הסכים ששמו יצורף לרשימת המועמדים, וכעבור זמן לא רב הודיע לו מפקד האוגדה דאז, תא"ל אבי רוזנפלד, כי נבחר להוביל את לוט"ר עזה.
הכי מעניין
מאז אפריל 2024 עסק א' בבניית תוכנית ההקמה ומנגנון הגיוס. יותר מאלף משרתי מילואים הגישו את מועמדותם להצטרף ליחידה, ובחודש אוגוסט התקיימו שלושה ימי מיונים מרוכזים. בסופו של דבר, רק אחד מכל עשרה מעוניינים צלח את התהליך והתקבל ליחידה. תנאי הסף כללו הסמכה כרובאי 07 ומעלה או שירות ביחידת משטרה מובחרת, עדיפות ליוצאי יחידות מיוחדות, ועוד קריטריון חשוב: מגורים באזור הדרום, ובפרט במרחב עוטף עזה. "האתגר הגדול היה בחירת הלוחמים והאיתור שלהם", מספר א'. "אנחנו לוקחים רק אנשים שהם בני המקום - מתגוררים בעוטף עזה או בסביבה הקרובה - ושיש להם רקע ויכולות מקצועיות מתאימות. במקביל הייתי צריך גם למצוא את אנשי הסגל שיובילו איתי את הפרויקט הזה".
אחרי שנקלטו הלוחמים והמפקדים, החל תהליך ארוך של הכשרה. במשך כחודש תרגלו המגויסים תרחישים כמו לחימה במבנה ובחוץ, קרב בתוך יישוב, ירי סלקטיבי ועוד. לפני שבועות אחדים הגיע סוף־סוף האימון המסכם: הצטיידות מהירה עם שחר, טיסה במסוקים בתוך גזרת העוטף ותרגיל של כמה תרחישים שהיו סיוט מצמרר אך הפכו למציאות כאובה, כמו חטיפת אזרחים בתוך יישוב.
עוד כתבות של ישי אלמקייס
מקיבוץ רעים נסוגו הלוחמים במסע אלונקות דרך השדות והמטעים עד חניון רעים. שם, במתחם הזיכרון לנרצחי מסיבת הנובה, התקיים טקס הסיום הקרבי בהשתתפות ראשי המועצות האזוריות, רבש"צים, מפקד אוגדת עזה תא"ל ברק חירם וקצינים נוספים, וגם בני משפחותיהם של הלוחמים. "השלמנו את השלב הזה", אומר א', "ועכשיו אנחנו חוזרים להמשיך את העבודה ולהתמודד עם האתגרים שעוד לפנינו. זו הרגשה מדהימה, לסיים משימה שהיא כמעט ברמה לאומית - להצליח לאגד סביבי כל כך הרבה אנשים טובים בעלי רוח של שליחות ועשייה, ולהוציא את זה לפועל. אני יכול להגיד שהיחידה הזאת בהחלט נמצאת במקום טוב. עוד יש דרך לעשות, צריך להשלים הרבה דברים, להצטייד ולהקנות ללוחמים הכשרות, אבל אנחנו בהחלט בדרך הנכונה".
כולם רוצים לתמרן
ב־7 באוקטובר 2023 א' היה בהפלגה ביוון. "הגענו באותו הבוקר לאחד האיים, ושם התחלנו לקבל את הדיווחים מהעוטף. כקצין מילואים באוגדת איו"ש הקפצתי מיד את הפלוגה שלי, עוד לפני הצווים הרשמים, כדי שיוכלו להתחייל במהירות ולהגיע לשטח כמה שיותר מוקדם".
הוא עלה לטיסה הראשונה לארץ, בלילה כבר היה בחברון, ובחודשים הבאים פיקד שם על פלגת לוחמים. אחרי שחייליו שוחררו, הצטרף א' לחפ"ק חטיבת הצנחנים והשתתף בתמרון בחאן־יונס, בג'באליה ובמקומות נוספים. אחר כך המשיך עם הצנחנים צפונה, כשהיו הראשונים להיכנס לפעולה הקרקעית בלבנון, ולחם בכמה כפרים. גם כשקיבל על עצמו את משימת ההקמה של לוט"ר עזה, המשיך במקביל בלחימה בחטיבת הצנחנים הסדירה. "לאט־לאט המשימות הקשורות ביחידה התרחבו, והייתי צריך להתעמק בה בלבד. ועדיין, אחת לכמה שבועות התפניתי לפעילות מבצעית".
הלחימה בעזה חידדה בעיניך את הצורך ביחידת לוט"ר שתפעל בעוטף?
"כל מי שנכנס לבית פלסטיני ברצועה הבין שהתפיסה של העזתים אומרת שצריך למחוק את כל מדינת ישראל. בכל בית מוצאים אמל"ח או פיר מנהרה, וזו עדות לכך שהמטרה העליונה שלהם היא להילחם בנו עד חורמה. מכך אתה גם מבין שצריך לעשות בצד השני של הגדר כל דבר שיצמצם את ההסתברות שהם יגשימו את מטרתם.
"אני זוכר שעמדתי בתוך הרצועה, הסתובבתי לכיוון ישראל, וראיתי את גגות הרעפים האדומים, את התאורה שמבליטה את הכבישים אצלנו ואת הקרבה לגדר. הבנתי שהמרחק אפסי, אפשר לעבור אותו בזמן קצר ביותר, והיכולת של צה"ל להגיב ללא מודיעין מוקדם מוגבלת מאוד. אגב, גם בלבנון זה בלט: מקו הכפרים הראשון אפשר לראות שהיישובים הישראליים חשופים לגמרי. דיברתי שם עם לוחמי סיירת הצנחנים, וכשהם שאלו אותי מה סגן־אלוף עושה איתם בלחימה, סיפרתי להם על היחידה החדשה והסברתי שיש לנו הרבה מה ללמוד גם מהמערכה בלבנון. אחד הלוחמים, תושב העוטף, אמר לי שאם תקום יחידה ייעודית למרחב הספציפי הזה, היא תיתן לתושבים את תחושת הביטחון ואת ההבנה שיש להם לאן לחזור. הוא גם התחייב שאם לא ימשיך למילואים עם הצוות שלו מהסיירת, הוא יגיע ללוט"ר".
יש כיתות כוננות ביישובים, יש גדודים שתופסים קו - למה בעצם יש צורך גם בלוט"ר לעוטף עזה?
"כיתות הכוננות נערכות להגנה בתוך היישוב, הגנה על הבית, וסל היכולות והכישורים שלהן מוגבל. אנחנו יחידה צבאית שיש לה יכולות חבירה, יכולות ניוד ויכולות קטלניוּת. סדר הכוחות שלנו הרבה יותר גדול משל כיתת כוננות, ואנחנו לא מגינים על יישוב אחד, אלא על גזרה שלמה. לכן יש ערך רב לעובדה שאנחנו, עם פיקוד ושליטה ומטה יחידתיים, יודעים לפעול בתרחישים הללו ובמוקדים הללו. כיתות הכוננות הן חלק מתוכנית ההגנה של הצבא, ואנחנו עוד נדבך בהקשר הזה".
"אם מחבלים עברו את הגבול - אנחנו נהיה שם". לוחמי צה"ל מסתערים ב־7 באוקטובר | צילום: אורן בן חקון
לוט"ר עזה תתרגל את לוחמיה מדי חודש, ואחת לכמה חודשים יתקיים אימון ארוך יותר. "יש סל כשירויות ופק"לים שאנחנו משדרגים בהתאם לצורכי היחידה. בחודש הבא הלוחמים יגיעו לאימון של חמישה ימים רצופים. אנחנו לא ממציאים את הגלגל, ומי שהיה נגביסט יהיה נגביסט גם פה, אבל ניתן לו חמישה ימים להתמקצע, להעלות את הרמה ולעבור התאמה ללחימה בשטח בנוי וצפוף. יש לנו מחלקת הדרכה, יש קצין לוחמה שמוביל ביד רמה את הנושא הזה, ויש מדריכים פנים־יחידתיים משלל יחידות הצבא ומערכת הביטחון שיורדים לכל הרזולוציות הנדרשות כדי שהלוחמים יקבלו הכשרה מרבית".
המצטרפים ללוט"ר עזה חתמו על התחייבות לשירות בלעדי ביחידה, לא כסיפוח זמני ולא במקביל לשירות בכוחות אחרים. "אנחנו משתדלים שלא תהיה 'חניה כפולה'", אומר א'. "הגדרנו שכל לוחם שאנחנו מקבלים, מנויד אלינו באופן קבוע. חלקם נמצאים אומנם בסיפוח זמני לכיתות הכוננות ביישובים שלהם, כל זמן שזה לא גורע מהזמינות ומהמחויבות שלהם אלינו". הבלעדיות הכרחית, מסביר א', כדי שלוחם שמוקפץ לאירוע אמת בגזרה לא יצטרך להתלבט אם להצטרף ללחימה במסגרת הלוט"ר או להישאר ביישוב שלו כחבר כיתת הכוננות המקומית. "בן אדם לא יכול להיות בשני מקומות בו זמנית. ייתכן שנחליט בהערכת מצב לא להקפיץ לוחם מיישוב מסוים בשל סיכון שקיים שם, או משום שהלוחם כבר נמצא בלב אירוע והוא לא רלוונטי עבורנו.
"יש פה אתגר גדול של הצטיידות והקצאת אנשים, בוודאי כשהתמרון בעזה מתרחב. כמעט כל הלוחמים אצלנו מבקשים להסתפח זמנית לכוחות שנלחמים בעזה. אנחנו מסבירים להם שהאתגר כרגע הוא גם במשימות ההגנה וביכולת שלנו להראות לתושבים שאנחנו נשארים פה בשבילם, ושהכוננות שלנו נשמרת. גם כשמתמרנים, העורף צריך להישאר חזק".
כמו כל יחידת קומנדו אחרת, לוט"ר עזה כוללת בעלי תפקידי לוחמה "רגילים" ואחרים שעברו הכשרות ייחודיות. לצד נגביסטים, קלעים, צלפים וקשרים יש צוות תצפיות יחידתי שתפקידו לאסוף מודיעין בזמן אמת, ולוחמים שמומחים בפריצה. במהלך הקמת היחידה התעוררה דילמה בהקשר של הפק"לים השונים, מספר א': "האם לוחם יצטרך לעבור דרך הבית ולקחת משם את הציוד שלו לפני שהוא מגיע לאירוע, או שאני אומר לו שלא משנה איפה הוא נמצא, עליו לקפוץ ישירות ליחידה ולקבל שם ציוד. החלטנו על מנגנון שמשאיר אצל הלוחמים את הפריטים הבסיסיים, בין השאר כדי שיהיו מסומנים ככוחותינו ולא יזוהו בטעות כאויב, ואצלנו ביחידה יישמר הציוד שהצבא ממילא לא מאפשר להחזיק בבתים הפרטיים, כמו תחמושת נפיצה, אמצעים מיוחדים ומכשירי קשר. אם אדם לא יכול להגיע ליחידה, יש לנו גם יכולת לספק לו את הציוד ישירות לנקודת חבירה שתסוכם בהתאם לאירוע".
לדמיין את התרחיש הנכון
מאז תחילת המלחמה הוקמו בצה"ל כמה יחידות לוט"ר ויחידות תגובה מהירה, שלכולן אותה מטרה: לתת מענה מהיר לאירוע טרור מתפרץ, בלי לחכות לכוחות מיוחדים שיגיעו מגזרות אחרות, רחוקות יותר. את הבסיס המקצועי מעניק בית הספר ללוט"ר, ואת התמיכה השוטפת והלמידה היומיומית מקבלות היחידות זו מזו. "לוט"ר אילת נתנו לנו תשתית רחבה של הדרכה ולמידה וגם של כלים מקצועיים", מספר א'. "יש פורום של מפקדי היחידות המקבילות, שכולל מלבד לוט"ר אילת גם את 'פרא' מרמת הגולן, סיירת דבורה מהגליל ועוד יחידות מיו"ש והעמקים. אנחנו מדברים באופן קבוע, ואחת לכמה שבועות נפגשים כולם פנים אל פנים, דנים באתגרים ובבעיות ומשתפים בלמידה, מתוך רצון ליצור הפריה הדדית ולהתקדם בבנייה של היחידות".
אחת הדרישות המרכזיות בגיוס הייתה כאמור המגורים באזור. "זה מכפיל כוח. כל הלוחמים גרים ברדיוס ספציפי, וכולם מבינים את המחויבות ואת הצורך בזמינות 24 שעות ביממה. בבוא העת, אם נצטרך להגיב לאירוע, היכולות שלנו יבואו לידי ביטוי ונסיים את הסיפור במהירות, במקצועית, ביסודיות ובמינימום נפגעים.
"חלק מהאנשים לא גרים דווקא בעוטף אלא באשקלון, בבאר־שבע ובמושבים וקיבוצים באזור. הם רלוונטיים כמעט באותה מידה, כי אם יש עכשיו אירוע טרור בשדרות, תושב אשקלון יוכל להגיע לשם מהר יותר ממי שגר ב'חלוציות' בדרום העוטף. בבניית הצוותים והפלגות חשבנו על המיקום הגיאוגרפי ותרחישי הייחוס, ובחרנו את האנשים בחלוקה מאוזנת כדי שיהיה לנו מענה לכל תרחיש".
מה לגבי מקום העבודה? גם לו עשויה להיות חשיבות כשנדרשת הקפצה מהירה.
"אין חובה שכל אחד מהלוחמים יעבוד בעוטף, אבל ברור שאדם שהתפקיד שלו כולל טיסות לחו"ל בתדירות גבוהה, או שמקום העבודה שלו נמצא בצפון הארץ, לא יהיה רלוונטי. מרכז החיים של אנשי הלוט"ר חייב להיות באזור, כדי שתהיה לנו מסה קריטית של לוחמים בעת אירוע".
מעבר לזמינות, הוא אומר, "בני המקום בקיאים בהתמצאות במרחב. הם מכירים את היישובים ואת דרכי הגישה, הדרכים הראשיות והמשניות, הפורמליות והלא פורמליות. אם אתה מגיע מהר, ויודע מה הדרך הכי נכונה לגשת לכל מקום בגזרה, גם אם האויב הפתיע, אתה יכול להכריע אותו.
"יתרון נוסף הוא שרבים מהמשרתים ביחידה חברים בגופי הצלה אחרים, כמובן לא בתפקידים שמונעים מהם להיות בזמינות עבורנו. לכן יכול להיות שאקבל איזו אינדיקציה ראשונית לאירוע שמתפתח, אצליב את זה עם האוגדה, ובזמן הזה כבר אקפיץ את היחידה. למג"ד חי"ר לא בטוח שיהיה יתרון כזה".
לא כל לוחם ביחידה מכיר היום את הגזרה כולה בצורה מושלמת, מודה סא"ל א', אך זו השאיפה. "נתאמן פה המון, וגם אם בנקודת הזמן הזו אין לכולם בקיאות בכל 34 היישובים שבאחריותנו, הידע יצטבר באימונים ובתרגילים".
אילו הוקמה לוט"ר עזה לפני 7 באוקטובר, הטבח היה נמנע?
"אני לא יודע אם יחידה כזאת הייתה מונעת אותו, אבל היא בהחלט הייתה מצמצמת את הנזק. היינו יכולים להציל יותר חיים, בוודאות. היחידה יכלה להיות חלק ממערך ההגנה, להגיב למתקפה ולסרוק יישובים שניזוקו. האתגרים עדיין קיימים, גם אם הם לא נראים כרגע באופק, בשל הלחימה בעזה. אנחנו יודעים שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואנחנו מכירים ניסיונות של חדירה ליישובים ביהודה ושומרון".
"גם כשמתמרנים, העורף צריך להישאר חזק". תא"ל ברק חירם עם הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי | צילום: דובר צה"ל
ניסיונות חדירה היו גם לפני 7 באוקטובר. צה"ל לא היה אמור להבין כבר אז את הצורך ביחידה כזאת?
"זאת הכאה על חטא, חשיבה בדיעבד. אנחנו פה כדי לתקן, לשקם, להגדיר יעדים קדימה ולראות שהיחידה הזאת מכסה את מרב התרחישים. אם חוליית מחבלים מגיעה לגדר, אנחנו צריכים להבין אם אפשר לחסל אותם לפני שיחצו את הגבול. ואם הם כבר עברו אותו - אנחנו נהיה שם ונוודא שזה לא מגיע למקומות ולאירועים רעים יותר".
איך מתכוננים לתרחישים "דמיוניים"? גם את מה שקרה בשבת ההיא אף אחד לא דמיין מראש.
"הדמיון הוא חלק מהמרכיבים שיש לנו כמפקדים. אנחנו מחויבים לדמיין, לבנות סיפור ולתת לו מענה. בהקשר הזה יש לנו 'איום ייחוס', ואנחנו גוזרים ממנו את המשמעויות. אנחנו מכירים את דרכי הפעולה של האויב, ומבינים שהוא מנסה כל הזמן להפתיע אותנו ולהתאים את עצמו למה שהוא מכיר אצלנו. האויב יכול להגיע גם מעבר לגדר, גם מתוך שטח מדינת ישראל, ואולי גם מסיני. בסופו של דבר היתרון המרכזי הוא שזו יחידה גזרתית שמבוססת על בני המקום, שמכירים את השטח ומתאמנים בו כל השנה. בניגוד לכוחות האחרים, אנחנו לא חותמים על גזרה ומזדכים עליה אחרי כמה חודשים, אלא בונים את עצמנו במקום הזה שנים קדימה".
שיקום האמון של התושבים בצבא מעסיק אתכם?
"מאוד. חלק ניכר מבעלי התפקידים במטה היחידה באים מתוך ההתיישבות, הם חיים ועובדים במועצות המקומיות והאזוריות. אנחנו עובדים בשותפות עם היישובים - באימונים, בתרגילים ובהתייעצויות. יש מועצות שמעורבות מאוד ורוצות שנהיה חלק מהן. הן רואות ביחידה גורם חשוב ביצירת ביטחון ותחושת ביטחון. משמח אותי לראות שפותחים את הדלתות בפנינו, ומנסים לבנות איתנו את הדבר הזה בצורה הטובה ביותר.
"צריך לזכור שהקמת היחידה היא לקח מ־7 באוקטובר. זה מעשי ממש. כל אימון שאנחנו עושים כולל לקחים שנלמדו מהיום ההוא - בניין הכוח, מיקרו־טקטיקה, איך לסרוק, שיתופי פעולה עם כוחות כוננות, עם משטרה ועם כוחות אחרים. תחקירי 7 באוקטובר מתייחסים בעיקר להיערכות של צה"ל מבחינת מערך ההגנה, ובתוך זה יש לא מעט תובנות שרלוונטיות לנו, למשל - לכיתת הכוננות יש אורך נשימה ואחריו היא חייבת שכוחות נוספים יחברו אליה. באירועים גדולים, המשמעות של כוח נוסף שקופץ היא קריטית".
כמפקד ביחידה שהוקמה רק בעקבות אסון, האם אתה רואה היום צורך להקים יחידות דומות בגזרות אחרות, לפני שיקרה אסון דומה?
"אני חושב שהצבא מתחיל ליישם את תובנות 7 באוקטובר, מבין את משמעות הסמיכות לאויב ומשתדל לצמצם את ההסתברות שאירוע כזה יקרה שוב. לכן כבר הוקמה יחידת לוט"ר ביהודה ושומרון. אולי באוגדה החדשה שמוקמת היום יבנו יחידות תגובה מהירה ליד קו התפר וסמוך למקומות שאנחנו יודעים שהם קיני טרור, כמו טול־כרם. המענה הטוב ביותר הוא גם לייצר מערך הגנתי, אבל כמובן לפעול קודם לכן בשטח האויב ולסכל אותו שם. צריך לבנות מחדש את ההרתעה, כדי שהוא יחשוש לחצות את הגדר ולפגוע בנו".
הרוח עוד קיימת
בטקס שהתקיים לפני מספר שבועות בחניון רעים קיבלו הלוחמים תג עם סמל היחידה: הוא מורכב מהשועל של פיקוד הדרום, הברקים של אוגדת עזה, כנפיים שמסוככות ומורמות אל־על, וסכיני קומנדו שמגלמים את יכולות הלוחמה בטרור. "היחידה הפכה למבצעית באופן רשמי, והאוגדה יודעת להתייחס אליה ככזו. התג שהיא העניקה ללוחמים מסמל את הייחודיות ונותן גאוות יחידה. זה היה בעיניי האירוע המכונן של השנה האחרונה".
הלוחם הצעיר ביותר ביחידה, מספר א', הוא בן 23, סיים לא מזמן את שירותו הסדיר, והמבוגר ביותר בן 45. במטה יש קצינים ותיקים, כולל סב לשישה נכדים. "יש גיוון רב מבחינת העבר הצבאי של לוחמי היחידה בתקופת שירותם הסדיר, ונוצרת הפריה הדדית כשיוצאי מג"ב וימ"ס חוברים לאנשים ששירתו בגדודי החי"ר, בשייטת 13 ובסיירת מטכ"ל". גם המקצועות האזרחיים של אנשי היחידה מגוונים מאוד. "יש לנו אנשי חינוך, רופאים, בעלי עסקים, יזמים וקבלנים. המנעד רחב. יש נשים בתפקידי מטה, יש דתיים וחילונים, ואפשר לראות פה את ארץ ישראל היפה".
הוא עצמו בן ארבעים, גדל בירושלים והתחנך בפנימייה הצבאית בחיפה. ב־2003 התגייס לסיירת צנחנים, ובשירות הקבע שלו מילא מגוון תפקידים ברחבי צה"ל, בין השאר ביחידת דובדבן. כיום הוא מתגורר בתל־אביב, אך בקרוב יעבור לעוטף - "גם בגלל התפקיד וגם מתוך רצון לשקם את חבל הארץ הזה. כרגע מנסים לשכנע אותי לגור בכל מיני קיבוצים ומושבים, נראה לאן הדברים יובילו. יש מספר לא מצומצם של לוחמים וקצינים שכבר העתיקו את מקום המגורים שלהם לכאן. אחרים, שהתגוררו באזור ופונו ב־7 באוקטובר, החליטו לשוב הביתה, לאור היותם חלק מהיחידה שנותנת את הביטחון לחזור".
בעבודתו האזרחית הוא מנהל פרויקטים מסחריים במרכז. "כרגע זה לא מתכנס עם המעבר לעוטף והתפקיד החדש, אבל קודם נראה איך אנחנו מסיימים את המלחמה, ואחר כך נחזור לעשות לביתנו. בינתיים השליחות הלאומית גוברת על הצורך האישי. קיבלתי הרבה פידבקים חיוביים משם, בהבנה שזו באמת שליחות עם אחריות רבה. מצד שני, מצפים שאחזור כבר לעבודה".
"הצבא מתחיל ליישם את תובנות 7 באוקטובר". אימון לוחמי לוט"ר עזה | צילום: דובר צה"ל
נשמע שפיקוד על יחידה כזאת לאורך זמן כרוך במחיר אישי גבוה.
"תמיד היה חשוב לי להימצא בלב העשייה ובמקומות שאוכל להשפיע בהם, ולכן גם נעתרתי להצעה לעשות את הדבר הזה. ראיתי בכך ביטוי לערכים שגדלתי וחונכתי עליהם בבית, בפנימייה ובשירות הצבאי שלי. צריך לזכור שהאתגר פה הוא להחזיר את הביטחון של תושבי העוטף, לשקם את האמון בינם ובין הצבא, ולתת להם את הוודאות שיש פה מישהו משלהם ובשבילם".
מה החזון שלך ליחידה? איפה אתה רוצה לראות אותה בעוד שנתיים־שלוש?
"החזון הוא שהיחידה תהיה חוד החנית של האוגדה, בהגנה ובהתקפה. אני מקווה שהיכולות שלה יבואו לידי ביטוי כבר בשנה הקרובה. גם בבניית הכוח וגם בתיאום הציפיות עם הדרגים שמעלינו אנחנו חוזרים ומדגישים שהיחידה חייבת להיות כל הזמן במגע עם אויב. החיכוך הכרחי. אנחנו לא לוחמי קרטון, אנחנו צריכים להכיר את האויב, להבין את היכולות שלו ולסכל אותו הרבה לפני שהוא חוצה את הגדר לצד שלנו. היחידה תדע לתת מענה גם בשטחנו בעת אירוע מתפרץ, ותדע גם לפעול כדי לסכל מתקפות בעוד מועד.
"הלחימה בעזה חשובה מאוד גם בהקשר של החזרת החטופים והפעלת לחץ צבאי על חמאס, וגם בהקשר של ביטול היכולות והתשתיות שלו – צבאיות ואחרות. צריך להבין שחמאס הוא לא רק אר־פי־ג'י ורקטות, הוא תעשייה שלמה של מוסדות חינוך, צדקה, דת ורפואה, שמשתרעת מרצועת עזה עד לסוריה ולאחים המוסלמים במצרים, וממומנת בכספי האיראנים ובכספי תרומות של מוסלמים מכל העולם. אני לא רוצה להיכנס להיבטים פוליטיים", מוסיף א' על רקע הסערות סביב גיוסי המילואים והרחבת המבצע בעזה, "אבל אני חושב שהיחידה הזאת היא ההוכחה לכך שרוח ההתנדבות עדיין קיימת. שיש רצון לתרום, להשפיע, לשקם ולבנות, והרצון הזה גדול מכפי שטוענים אלה שרואים פסימיות ושליליות. דיברתי על זה בנאום בטקס סיום ההקמה. אמרתי ללוחמים שלנו שהם ההוכחה שאנחנו עם הנצח שלא מפחד מדרך ארוכה".
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il