זיכרון ילדות תרבותי. אני זוכרת שבתור ילדה, איפשהו באמצע שנות ה־80, הלכנו כל המשפחה לסרט "אמדאוס" בקולנוע בנתניה, שם גדלתי. הסרט הציג את סיפור חייו של המלחין האוסטרי וולפגנג אמדאוס מוצרט, בן המאה ה־18. זהו סרט שזכה להצלחה מסחררת והוא באמת הותיר עליי רושם רב. המוזיקה והתיאטרליות של התקופה אבל גם העיסוק ב"ניצוץ" היצירתיות והגאונות של מוצרט. בעיניי הגאונות הזו היא תוצאה של נשמה שיודעת מה הטבע האמיתי שלה ושפועלת ומשקיעה כדי להביא את זה לידי מימוש. כבר בגיל צעיר הרגשתי בתוכי את הרצון והדחף להיות רקדנית, לפעול ולבטא את עצמי דרך הגוף. והסרט נתן לי כנראה בצורה לא מודעת עוד דחיפה לממש את החלום.
ספר שקראת פעמיים. "השמיים שבתוכי", יומנה האישי של אתי הילסום. זהו ספר מרגש ומעורר השראה שמתאר את חוויותיה של אישה צעירה, יהודייה, ליברלית ואינטלקטואלית שחיה באמסטרדם בתקופת השואה. הוקסמתי מתפיסת העולם ומנקודת המבט של אתי, שבתקופה הכי אפלה בהיסטוריה בחרה להפנות את המבט פנימה ולאחוז בטוב ובחיים בכל מחיר. היא בחרה לעסוק בנפש, ברוח, במשמעות החיים, וחיפשה את היופי ברגעים הכי פשוטים גם בנסיבות הקשות ביותר. הקריאה לא רק נגעה בי אלא גם עוררה בי התבוננות מחודשת על היכולת שלנו לבחור איך להביט על המציאות ואיך להישאר במבט חומל ואנושי גם כשדברים מסביב מתפרקים.
דמות שמעניקה לך השראה. אמא שלי ז"ל, סילביה, אישה פשוטה וטובת לב שלימדה אותי את הדבר הכי חשוב בחיים - אהבה ללא תנאי.
הכי מעניין
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם משה רבנו. הרבה פעמים הדרך להבין את עצמנו ברבדים יותר עמוקים היא להביט אחורה – אל הדמויות שנמצאות עמוק בדנ"א שלנו. מעניין אותי לשמוע את הפרספקטיבה שלו על כל מה שעובר עלינו. אנחנו עדיין בתוך ההתרחשות, בתוך השבר, הפילוג והכאב. רב הנסתר על הגלוי. הייתי רוצה להקשיב למישהו שמחובר היטב אל השמיים, שרואה מעבר, שחווה על בשרו את יציאת מצרים ואת מסעות המדבר ושיש לו פרספקטיבה. משה ראה את העם ברגעי השפל והאמונה, בכעס ובייאוש, אך גם בתקווה ובבנייה המחודשת. הוא הצליח להכיל את הכול.
עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. עם הדאלאי לאמה, המנהיג הרוחני של העם הטיבטי, שגלה מארצו וחי כיום בצפון הודו. אני עוקבת אחריו שנים ורואה שלמרות הגלות הכואבת וזיכרונות הילדות הקשים - הוא מחזיק את עמו בתודעה רוחנית גבוהה ולא מוותר על האמונה שעוד ישובו לארצם. קצת בדומה לעם שלנו... הוא תמיד נראה לי שלו, מחויך ומפויס. מעניין אותי איך מרגיש הלב כשאדם שלם עם עצמו? איך המחשבות עובדות? האם הן גם זולגות לשליליות, אבל הוא הצליח לפתח מיומנות לשלוט בתחושות אלו ולהביא עצמו לתחושת רווחה אמיתית וטוהר המחשבה או שהמחשבה ממש נקייה כל הזמן? מסקרן אותי לחיות בשלווה כזו.
מי מצחיק אותך. כשהייתי ילדה קטנה אחותי טלי, שגדולה ממנה בארבע שנים, הצחיקה אותי ממש. היינו מתגלגלות מצחוק מדברים שטותיים. לא קל להצחיק אותי, אבל טלי תמיד הצליחה. לשמחתי בחרתי להתחתן עם נמרוד, שגם הוא מצליח להצחיק אותי. הוא צייר מוכשר, אדם עם מחשבה עמוקה ולב ענק, אבל בתוך תוכו הוא גם ליצן ואוהב להשתטות, תכונה שמוסיפה הרבה שמחה וברכה לבית שלנו.