"הייתי רוצה לפגוש את ראש ממשלת ישראל של עוד 20 שנה"

סל תרבות: דורית רביניאן, 52, בזוגיות, גרה בתל–אביב. סופרת ומרצה בחוג לספרות באוניברסיטת חיפה. ספרה "שיעורים בפיתוח קול" ראה אור לאחרונה

דורית רביניאן | אריק סולטן

דורית רביניאן | צילום: אריק סולטן

תוכן השמע עדיין בהכנה...

1

זיכרון ילדות תרבותי. גדלתי בכפר־סבא של שנות ה־80, בימי הזוהר של ספריות הווידאו, ואמא שלי, שהייתה דלוקה אז על ריצ'רד גיר, הביאה הביתה את "קצין וג'נטלמן" ואת "מועדון הכותנה" ועוד סרטים שהוא כיכב בהם, וצפינו בהם שוב ושוב. אני זוכרת את מהלומת היופי שהכתה בי כשראיתי את "ימים ברקיע". הייתי בת 12 ולא ידעתי שאני צופה ביצירת מופת. הקולנוען טראנס מאליק, מרוב שיצא לו סרט כזה מושלם, חטף גם הוא שיתוק יצירתי ואחרי "ימים ברקיע" לא חזר ליצור סרטים במשך עשרים שנה.

2

ספר שקראת פעמיים. חמש פעמים. את "התגנבות יחידים" של יהושע קנז. אני שבה וקוראת את הרומן הגדול הזה בכל פעם שאני צריכה כוח בידיים, תנופה לכתיבת הספרים שלי. בעיניי קנז הוא החמצה של רבים מאוהבי הספר בישראל. כולם מכירים את א"ב יהושע ואת עוז ואת גרוסמן, אבל לא מספיק מכירים את יהושע קנז. והוא באמת פרוזאיקן ענק, דווקא כי הוא הולך בקטנות וכותב על הדק מן הדק, על היומיומי, מוצא דרמה ופיוט גם באפרוריות של החיים.

3

מקום המפלט שלך בימים קשים אלה. בן הזוג שלי. הבועה האינטימית היא המחבוא שלי מהעולם גם בימי שגרה, אבל כשבחוץ מלחמה ואלימות, המרחב הביתי נעשה חיוני ומשיב נפש מאי פעם. חיי הרגש, הדאגה ההדדית. כולנו פגיעים יותר, חרדים יותר, והאהבה היא המרפא היחיד שאני מכירה.

הכי מעניין

4

עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. אני רוצה לשבת לקפה עם מי שיהיה ראש ממשלת ישראל בעתיד. נגיד בעוד עשרים שנה. אני רוצה שהוא יהיה איש טוב, מנהיג ישר, פרגמטי. ואז הוא יספר לי שהכול הסתדר בסוף, שישראל איכשהו יצאה מהמשבר של 7 באוקטובר, שנמצא פתרון מדיני ומאז הפצעים מתאחים לאיטם, ושגם העולם חזר איכשהו לתקנתו והתפייס איתנו. אני לא יודעת מה יהיה שמו של האיש, ועם איזו מפלגה הוא יעלה לשלטון, אני רק מקווה שאחזור אל חיי בהווה כשאני רגועה יותר.

5

מי מצחיק אותך. שחר חסון. אלי חביב. שיר ראובן. גלית חוגי. אודי כגן. ערן זרחוביץ'. אסי כהן. אני חובבת סטנדאפ וקל להצחיק אותי, אבל הם באמת טובים, פרשנים מבריקים של המציאות.

6

שיר שנוגע בך במקום מיוחד. אני אוהבת את השירים של זלדה. במיוחד אני אוהבת את השיר שלה שנפתח במילים: "שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ. קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ". לפעמים, בהפגנות, כשאני בתוך ההמון ורואה את תמונות החטופים על השלטים, אני נזכרת בשורה הזאת.

7

מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. הרבניושים. ושיהיו בריאים כולם, אבל שמתי את ההתראות על שקט, מודה.