אנחת הרווחה שהייתה אמורה להישמע ביום חמישי שעבר, טרם באה. החלטת הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף איתי אופיר, להורות על ביטול כתב האישום נגדו ונגד ארבעת חבריו, פקודיו לצוות בכוח 100, לא מילאה עדיין באוויר את ריאותיו המכווצות במתח של רס"ן א'.
בערב של תחילת השבוע הוא יושב על מרפסת גג הדירה שלו, מדליק סיגריה ושואף עמוק. כאן הוא גדל, כאן הוא מגדל משפחה. מכאן יצא בשבעה באוקטובר למילואים. מסביב למעקה הגג יש מעין גדר של פיתוחי עץ שאותה גילף בעצמו, בידיים.
"עורכי הדין שלחו לי ביום חמישי הודעות על ההחלטה. זו בשורה שאמורה לשמח, אבל הלב שלי נשאר שבור", הוא אומר. "אני חושב שזה אף פעם לא ייגמר, כי הכתם נעשה. האירוע הזה לא היה צריך להתנהל ככה. אנחנו לוחמים, וזרקו אותנו. הצבא צריך לחקור, לתקן, וגם להכניס אנשים לכלא אם נעשו דברים לא תקינים, אבל לא בצורה שבה זה התבצע. פרקליטה צבאית ראשית שמדליפה לתקשורת, עלילת דם שמתפתחת. מתן תחמושת לאויבים שלנו שרק חיכו, הנוח'בות שישבו בתוך המנהרות וצחקו על מה שקורה, הנזק שזה עשה לחטופים. וגם הנזק שנגרם לנו. אנחנו מנסים להתעשת, לצאת מזה. הילדים שלנו עוד מנסים. הנשים, המשפחות. איך אתה מסביר לילד שלך מה קרה, כשאתה בעצמך עוד מנסה לעכל? הרסו לנו את החיים, הורידו אותנו למצב הכי נמוך, ולמה? אין יותר נמוך מלהיקרא אנס, אין. הדביקו לנו עלילה שבכתב האישום לא נותר ממנה זכר".
וגם הוא בוטל.
"למרות זאת, אנשים רעים ממשיכים להפיץ את השקרים. לכלכתם? תדעו לנקות את השם שלנו בעולם. אני מאוד מקווה שהפצ"ר יעיף את כל מי שצריך, כל מי שידו הייתה בדבר הזה. ואני מאוד מקווה שיהיה פה שינוי, שיתייחסו ברצינות להלומי הקרב, למילואימניקים, לאנשים שנתנו את הנשמה. ושיעשו שם סדר בפרקליטות. נתתם לסגן של הפצ"רית לחקור את הפצ"רית, למישהו זה נשמע סביר?", הוא תוהה בכעס מאופק. כשהמתח בו עולה, החתולה שמסתובבת בסמוך קופצת ומתיישבת על ברכיו. כמו מנסה להרגיע.
לוחמי כוח 100 מחוץ לבית המשפט העליון, נובמבר 2025 | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
נוסף על התיקון הנדרש במערכת, יש עוד פרמטר עקרוני שרס"ן א' מצפה לו, דורש אותו. יודע שרק הוא יחזור להשיב לו קורטוב של מי שהיה. "שני דברים מרכזיים צריכים לקרות עכשיו, והראשון שבהם הוא חזרה שלנו למילואים. אחר כך אני רוצה להבין מי גרם לכל הדבר הזה ואני רוצה שהוא ישב בכלא. שלא יהיה עוד חייל שיצטרך לעבור את מה שאנחנו עברנו". השבוע הוא נפגש עם שר הביטחון ישראל כ"ץ, והוא הבטיח לסייע.
הוא מנסה להסביר מדוע השיבה למדים חשובה לו כל כך. "לי ברור שזו התרופה. תנו לנו לסגור מעגל, תנו לנו לעשות ימי עיבוד אחרי 300 ימי לחימה. אני כל כולי מכוונן כרגע לעשות את התיקון הזה עם הצבא שאני כל־כך אוהב, עם האנשים שאני כל־כך אוהב. לקחו לי משהו שעמלתי עליו כל־כך הרבה, ופשוט זרקו אותנו. ויש מי שמחכים לי. אומרים לי 'צריך אותך, יש לנו חוסר בקצינים'. נשארתי עם חור שחור בתוך הלב, ואני מרגיש שזה מה שיכול למלא אותו".
חבית חומר נפץ
הוא בן 40. בשירות הסדיר היה צנחן, אחרי קורס קצינים היה מפקד מחלקה, ובהמשך מפקד צוות בבה"ד 1. באזרחות הוא איש חינוך. "עבודה עם נוער בסיכון, פוסט־אשפוזי, ובהמשך במסגרות של ילדים עם מוגבלות שכלית באקי"ם. אהבתי את זה מאוד. בתחילת המלחמה התחלתי בדיוק עבודה בעמותה נוספת, והמילואים שלי אז היו בתפקיד הדרכתי בארז", תוכנית מצוינות למפקדים קרביים. "בתחילת המלחמה עזבתי והסתפחתי ליחידה לוחמת. התחלתי את השירות שלי בצפון. אחרי כמה חודשים של עבודה נגד חיזבאללה, החבר'ה השתחררו ואני לא יכולתי להשתחרר. הרגשתי שהלב לא נותן לי לחזור לחיים שלי כשאחים שלי עדיין נלחמים. עברתי ליחידה שנלחמה בעזה". בשלב מסוים חיפשו מתנדבים להקמת צוות התערבות במתקני הכליאה שבהם הוחזקו אלפי מחבלים שנעצרו בעזה.
"ככה מצאתי את עצמי בכוח 100, צוות התערבות באירועי קיצון. במסגרת הקמת הצוות עברנו אימונים שלא מביישים שום יחידה מובחרת. כולנו מילואימניקים, גיל ממוצע 37. לימדו אותנו את כל יסודות הלוחמה בטרור. המדריכים היו מימ"מ ומיחידת מצדה של שירות בתי הסוהר. אימנו אותנו להיות כוח נחוש, אגרסיבי אפילו. זו הייתה המשימה.
"מתקן המעצר בשדה־תימן הוא האנגרים פתוחים עם גדרות תיל, תלתליות. בתוך כל האנגר כ־100־120 מחבלים, נוח'בות מעזה. זה לא בנוי בתצורה של בית כלא עם תאים־תאים. בכל רגע נתון, מכלאה כזאת יכולה להתלקח ולהגיע למצב של התפרעות המונית. כל דבר שמשתבש שם עלול להיות פיגוע ולסכן את צוות המתקן: השוטרות והשוטרים הצבאיים, החוקרים. ואנחנו נותנים מענה לכל פעילות שעלולה להיות סכנת חיים".
בארבעת החודשים שבהם שירת שם, מספר א', "נתקלתי אינספור פעמים בדוקרנים מוחבאים במקומות נסתרים ועל הגוף, באזיקים פתוחים. הבנו שכל דבר, מעוקץ של תפוח ועד חתיכה של גדר, אפילו הפלסטיק הקטן שסוגר את הלחם, אפשר להשתמש בו כדי לפתוח אזיקים. בכל רגע נתון יש אווירה של סכנת חיים".
צילום: יוסי זליגר
ואותו יום ביולי 2024 היה מבחינתכם אירוע שונה?
"אני והצוות יודעים שאנחנו עושים את התפקיד שלנו מאה אחוז. באותו אירוע אנחנו מדברים על מחבל שהגיע ממתקן הכליאה עופר. מפקד המתקן פונה אליי ומבקש ממני להכין את הצוות. הוא פועל בצורה מושכלת: המחבל המדובר כבר ביצע אירועים בעופר, וכשהוא הגיע אלינו עם עוד עצורים משם, היה חשש שעקב בכירותו בחמאס הוא יבצע משהו".
בשעת לילה הם נקראו למתחם. "התבקשנו לבצע חיפוש, לוודא שהמחבלים לא הכינו משהו לקראת הגעתו של המחבל מעופר. ביצענו חיפוש על כמה מחבלים, ואחד מהם התנגד. במהלך החיפוש הוא תקף, נשך, ניסה לתפוס אלה מאחד הלוחמים, לחטוף טייזר. כשאנחנו מדברים על אירוע בסדר גודל הזה, המשימה ברורה מאוד. אפס סובלנות לכל התנגדות. כי ברגע שדבר כזה קורה, אותו מחבל מדליק בצעקות של התקוממות את כל המכלאה. והמשימה שלי היא להשלים את החיפוש ולא לתת לסיטואציה להסלים לאירוע שבו שוטף אותנו גל של מאה מחבלים.
"מדובב דיבר איתו, ניסה להרגיע אותו, החיפוש הסתיים והוא חזר למקום שלו. לא ראינו איזושהי פציעה, והכול מצולם. כל מה שתיארתי עכשיו מצולם מכל זווית אפשרית. לא הייתה שם שום טענה שגרמנו לאותו מחבל פציעה שמסכנת חיים".
תומר־ירושלמי | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
על פי כתב האישום שבוטל, האירוע כלל נקיטת אלימות קשה כלפי העציר והוגדר "חבלה חמורה בנסיבות מחמירות". כשהוא חוזר למקום, אתה אומר לעצמך "קרה פה משהו שעוד לא התמודדנו איתו"? זה היה אירוע יוצא דופן?
"לא, באופן ודאי לא. ואני רוצה להפריך את השקרים. את אף אחד כבר לא מעניין הסיפור של מה באמת היה שם. כולם הלכו לאיבוד בסיפור, וחשוב לי שיישמע הקול שלנו. הבן־אדם חזר למקומו, הוא לא פצוע, הוא לא מדמם. ממשיכים לעבוד כרגיל, עושים בהמשך תחקיר, כרגיל".
איש חינוך שמוצא את עצמו עורך חיפוש פיזי, לפעמים אגרסיבי, על מחבל – זה לא מורכב?
"יש פה עניין נפשי עמוק. בכל התקופה הזו ניסו להציג אותנו בכל מיני דרכים. כסדיסטים, כאנשים שהם כהניסטים, משיחיים, נוער הגבעות. אמרו שהגיעו לכוח 100 אנשים עם דעות פוליטיות מסוימות. מה לא שמעתי עלינו. מדובר פה במלח הארץ, אנשים בעלי משפחות, אנשים עובדים, משלל יחידות, מדובדבן עד סיירת גולני. יש אשכנזים ויש מזרחים ולא הייתה אצלנו פוליטיקה. כולם אנשים שבאו להגן על עם ישראל בשעת מלחמה קשה, ולבצע את השליחות שלהם על הצד הכי טוב שיכול להיות. ניסו להציג אותנו כאנשים שנמצאים במלחמה פוליטית, זה גמר אותנו.
"ואני רוצה להגיד לך דבר אישי שלי. אני חילוני, גדלתי כחילוני, מגדל את ילדיי כחילונים. אבל משהו במלחמה הזו גרם לי להתקרב לאלוקים. לא בגלל הפחד או עקת הקרב, אלא לצורך איזושהי הודיה. התחלתי להניח תפילין יום־יום כדי להודות לקדוש־ברוך־הוא שאנחנו יכולים להגן על עצמנו ולבצע את השליחות הגדולה. ואז בשבר, כשזרקו אותנו לכלא ונשארנו לבד בחקירות סיזיפיות ואינטנסיביות מהבוקר עד הלילה, כבר הייתי בשלב החזק־רוחנית שלי, וכל מה שנשאר לי הוא רק להאמין ולצלוח את זה. ידעתי שעם ישראל מאחורינו. שמעתי אותם מבחוץ, מפגינים, וידעתי שאף אחד לא ייתן לדבר הזה להיות. אבל זה לא קל. מאז אני חי בעליות ומורדות קשים מנשוא".
יד מכוונת
הסערה הציבורית תקשורתית סביב האירוע נגעה תחילה לדרך שבה בוצעו המעצרים של לוחמי כוח 100 בשדה־תימן – על ידי אנשי משטרה צבאית רעולי פנים - והביאה בתגובה להתפרצות של מפגינים ובהם חברי כנסת אל הבסיס הצבאי. בדיעבד התברר כי מול הביקורת הציבורית שכללה גם תהיות על עצם החקירה, הפרקליטות הצבאית פצחה במסע תקשורתי נגדי.
באישור הפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר יפעת תומר־ירושלמי, הודלף לחדשות 12 סרטון מורכב משני קטעים, שבו מתועדת לכאורה ההתעללות במחבל, אף שבפועל אי אפשר היה להסיק ממנו כי כך קרה. ההאשמות בדבר התעללות לכאורה מצד חיילים ישראלים בעצורים עזתים עד כדי אונס, נפלו על אוזניים בינלאומיות נלהבות ושלהבו את הביקורת כנגד ישראל.
שדה תימן | צילום: יוסי אלוני - פלאש 90
לאחר עתירות לבג"ץ בנושא התברר כי בפרקליטות הצבאית עמלו על הסתרת ההדלפה, והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה לא התאמצה לוודא שהבדיקה לאיתור המדליפים מתנהלת ברצינות. באוקטובר האחרון נעצרה תומר־ירושלמי, שפרשה מתפקידה כשהתברר שהיא האחראית להדלפה, וכן התובע הצבאי הראשי לשעבר, אל"מ מתן סולומש.
"איזה פריווילגיות יש לפצ"רית שלנו אין?", שואל א'. "מי מחליט מה מגיע לה ומה מגיע לנו? אנחנו שני קצינים פה בעניין הזה, והיא עדיין מקבלת את המשכורת שמגיעה לה ואת הפנסיה, אף אחד לא פגע לה בשום דבר. עושה ג'וגינג בכיף שלה בחוף הים, ואני חודשים בבית. הפרנסה שלי הלכה. עשו הכול כדי לשבור אותנו, להרוס ולהוריד אותנו לנקודה הכי נמוכה שיכולה להיות. ישבתי פה רדוף. האישה שלי הייתה צריכה לראות את בעלה יורד מהפסים".
יש תשובה שאתה נותן לעצמך?
"אני לא רוצה לענות על זה. אני לא איש פוליטי, אני לא משפטן. כרגע כל העיסוק שלי הוא איך אני חוזר לצבא. אם יש עוד מלחמה וצריך להגן על הבית, לי ברור מה צריך לעשות. המערכת ירקה עליי, וזה יהיה התיקון. אחר כך טוענים שההסברה שלנו בעולם על הפנים. אבל אלו מסרים שיוצאים מכאן. איך יכול להיות שאין גיבוי ללוחמים שלנו? שיש יחידות בצבא שמקבלות רוח גבית, ויש מי שמבצעים את העבודה השחורה?"
הוא זוכר את הלילה הראשון, שבו מחייל חזק, הוא מצא את עצמו עציר בכלא. "זה היה לילה אכזרי וקשוח. הגענו לתאי המעצר בבית־ליד במדים של אסיר, בלי דרגות. התייחסות כאל אחרון העבריינים. יש שם יצור כזה שנקרא בק־בק, סוג של פשפש. הם יוצאים החוצה בלילה ואשכרה נוגסים בבשר. ישַנו על הרצפה בחום של אוגוסט, כמו סרדינים. היו מדובבים שניסו לדובב אותנו ולהוציא כל מיני מידעים. ביזיון. לא יצא מזה כמובן שום דבר, רק אנחנו נשארנו עם הרדיפה הזאת. עד היום אני אוכל את העניין הזה של מי הולך להדליף עליי מה.
עוד כתבות בנושא
"הטיחו בנו חשדות בלתי נתפסים, ניסו להכשיל אותנו בכל דרך. איומים, לחץ פסיכולוגי, פעולה דרך המשפחות שלנו, אם כן אדבר עם הבית או לא. התחילו לקרוא בחקירות לאותו מחבל נוח'בה 'פלסטיני עצור', או 'עזתי'. שאלו 'למה פגעתם בעזתי'. אני מתקן אותם, מסביר להם שזה מִתקן של מחבלים. שההנחיה היא לפעול בנחישות. השאלות שהחוקר שואל אותי מגיעות מלמעלה, אלה לא דברים אותנטיים. איך אפשר להסביר בכלל תחת אור הפלורסנטים מה זה צוות התערבות, מה זה מחבל? אתה מדבר איתי על משך הפעולה ושימוש בכוח סביר, אבל איך אתה יכול להבין את הדבר הזה? איזה מושג יש לך בתפקיד של צוות התערבות? לא היה להם כלום, שום דבר. כשהתחילו לעמת אותי עם סרטוני האבטחה אני מבין בעצם שאין כלום.
"אני מסתכל על אירוע, רואה מחבל משתולל, מסביר את הסיטואציה, ולא רק שהם לא מצליחים לקלוט, הייתה תחושה שיש פה יד מכוונת לדבר. להפוך אותו למסכן ותמים. לקחו את העדות הראשונה שלו כשנעצר, ובחרו להתמקד רק בזה. ביטלו מסמכים שלמים שמעידים מי הוא ומה הוא עשה בשבעה באוקטובר. ניסו לצייר אותנו כתמונת מראה של המחבלים, להראות שחיילי צה"ל הם בדיוק ההפך ממה שאנחנו".
צילום: יוסי זליגר
על הכתבה בחדשות 12, אומר א', הם למדו מאחורי הפרגוד של הנאשמים. "אני זוכר את אשתי נכנסת להתמוטטות עצבים. לא מבינה איך בעלה שפועל בצורה הכי מקצועית הופך לאויב העם. אני גם לא מבין למה העיפו את המחבל הזה בחזרה לעזה. רצינו לנפץ את כל השקרים, ופשוט העלימו אותו כי זה לא התאים לסיפור שלהם שהם סיפרו".
מאיפה הגיעה הפציעה שלו לדעתך?
"נתקלנו בחודשים ההם שם באינספור פציעות. אנחנו מדברים על צורות של הסלקות שרק הדמיון יכול להבין על מה מדובר. לא הייתה שום פגיעה בפי הטבעת שלו. הרופאים שללו מיד אונס או מעשה סדום, שללו את כל מה שניסו להלביש עלינו. יש רופאים שטענו שמדובר בניסיון של הסלקה אישית. זה די תואם את הלך הרוח שם, עם כל כלי המשחית והדוקרנים שנתפסו עליהם. לדעתי ניסו להפסיק את המלחמה הזאת בכל מחיר, על הראש שלנו. באותה תקופה", הוא מזכיר את הלך הרוח הבינלאומי, "קראו לנו רוצחי תינוקות, קראו לנו מבַצעי טיהור אתני, דיברו על הרעבה. ברור לנו שזה חלק מהתמונה הכוללת.
"הייתה לי גם תחושת אחריות לחיילים שלי. במהלך התקופה הזו כל אחד רומם את האחר, ואנחנו במשחק של סודוקו - פעם אחת זה נשבר והוא מרים אותו, ופעם אחת הוא נשבר וצריך להרים אותו. כולנו יחד באותה סירה של עליות ומורדות, שרק בכוחות נפשיים שמגיעים מלמעלה הצלחנו לצלוח את התקופה הלא שפויה הזאת".
ובבית, הוא מתאר, "הנזק נעשה. אשתי היקרה סחבה את כל הבית על הגב שלה, את הילדים. זה לא פשוט. אב המשפחה מצויר כעבריין ואיש מסוכן מאוד. זה פגע לי בעבודה, לא יכולתי לעבוד עם ילדים יותר, זה פגע לי בחיים האישיים. האישה שלי כל הזמן על הסף שבין התמוטטות ובין להישאר חזקה. אנחנו היינו בסוג מסוים של בועה בתוך הכלא, והאישה שלי הייתה צריכה להתמודד עם החיים. היא עברה את הקושי האמיתי. עד היום אני אוכל את הרסיסים של ההשתקמות שלנו".
"אנחנו לא חלשים"
אשתו, שמקשיבה מהצד, מתארת כיצד אחרי הדיון הראשון בבית הדין הצבאי הייתה בטוחה שבתוך רגע זה נגמר. "יסבירו מה היה, והוא ייצא. יראו שקרתה פה אי־הבנה. אני שמעתי על כל זה מהתקשורת, מהילדה שאמרה 'אימא, אבא בטלוויזיה'. לא קיבלתי שום שיחה רשמית. מבחינתי הוא היה במילואים.
עוד כתבות בנושא
"ואז עוד דיון הארכת מעצר ועוד אחד, ועורכי דין בכירים שאומרים שלא ראו דבר כזה כמו מה שהתחולל שם. ואני יושבת על הספסלים מאחורה ואומרת לעצמי, רגע, מה קורה? אחרי 320 יום הוא הגיע לכלא, אבל אני נכנסתי מתחת לאלונקה הרבה קודם. מאז שבעה באוקטובר, כשעמדתי ליד הדלת ולא רציתי שהוא ילך כי פחדתי ממחבלים, והוא אמר שתינוקות נחטפו לנו ואין ברירה אחרת. בשנה ההיא היינו כמו הרבה משפחות שלא ראו את אבא שלהן בחגים ולא ביום הולדת כל התקופה. עוד לפני הסיפור. הבן שלי סיים את הגן ואנחנו מגיעים למסיבה בגן חובה, והוא אומר לגננת 'אל תתחילי, אבא צריך לבוא מעזה'. ואני מנידה בראש לגננת שתבין שלא, הוא לא מגיע.
"כשהם נעצרו", ממשיכה בת הזוג, "ישבתי בימי דיונים ארוכים, אוגוסט. גם המעגל שעוזר לך לסחוב מתחילת המלחמה, כולם שחוקים אחרי יותר מ־300 יום. הילדים מבייביסיטר לבייביסיטר. אני כבר לא יודעת כמה ידיים הם עברו במשך היום כשאני שם בבית המשפט. ולא מאמינה למה שאני שומעת. בהתחלה דיברו על שיבוש ראיות, ואז על מסוכנות. מסוכנות! איזה נוח'בות בדיוק הוא יפגוש ברחוב?"
"חשוב לי לתת את הקרדיט לעורכי הדין שלנו", מוסיף א', "אבי עמירם וליאור פורת מהסנגוריה הצבאית, שעמדו שם יום ולילה, גם בשבילי וגם בשביל המשפחה. וגם את אפרים דמרי וארגון חוננו, שמייצגים עוד לוחמים ממשפחות העצורים. הם עבדו בסינרגיה נפלאה ביחד".
כיום הוא מיוצג בתביעות האזרחיות בידי עו"ד מנשה יאדו מארגון חוננו. "הגשנו תביעה נגד צה"ל על ההדלפה, נגד גיא פלג על פרסום דיבה, ונגד ערוץ 11 ששידרו את הפנים שלהם גלויות נגד צו איסור הפרסום", מפרט עו"ד יאדו. "הודענו לבית המשפט על כוונתנו לתקן את כתבי הטענות, ואנחנו מתכוונים להרחיב אותם משמעותית נגד אנשים פרסונליים וגופים ברשות האכיפה. אני מקווה שהתביעה תוגש בתוך כמה ימים. היא תצרף את כל האנשים שאנחנו יודעים היום שהדליפו. התביעה תהיה גם על הטיוח של המקרה, שגרם לפגיעה עצומה באנשים שאנחנו מייצגים".
"אגיד לך משהו", אומר א' כשהשעה מתאחרת, ואזעקות קוטעות את רצף הריאיון. "אני היום אדם אחר. א' הישן מת. הילדים מרגישים את זה, האישה שלי. כל אחד מהחיילים שלי צריך להתמודד עם השדים והצלקות שלו. רק אנחנו יכולים להבין ולתמוך ולרומם אחד את השני, במקומות החשוכים ובאור."יש לי דעות פוליטיות, אני דעתן מאוד, אבל אין לזה חשיבות. פוליטיקה לא אמורה להיכנס לצבא. רק אל תשדרו לאויבים שלנו שאנחנו חלשים. אנחנו כוח ההרתעה של מדינת ישראל. וכוח 100 הוא אגדה. אנחנו לא חלשים. אני דור שלישי לשואה, משם אני שואב את הכוחות, מסבא־רבא שלי שנרצח על מדרגות הבית שלו בפולין. לא בחרתי במה שקרה, ואני לא הדמות שאמורה להוביל את המהלך הזה של תיקון. אני מצפה מהאנשים להתעורר. בעקבות המקרה שלנו נדלק הניצוץ של תיקון המערכת, עכשיו זה התפקיד של האנשים הגדולים מלמעלה לבצע אותו".