שופטי בג"ץ, נועם סולברג, יעל וילנר וחאלד כבוב, הורו על מחיקת עתירת פורום "בוחרים בחיים" וההורים השכולים הרמל חג'אג' ובועז קוקיא, שדרשו להורות על פתיחתה של חקירה פלילית בפרשת הדלפת סרטון מתוך חומרי חקירת לוחמי כוח 100 מבסיס שדה תימן.
בפסק הדין ציין השופט סולברג כי לנוכח ההתפתחויות שחלו בתיק, ופתיחת החקירה הפלילית נגד הפרקליטה הצבאית הראשית לשעבר יפעת תומר ירושלמי ובכירים בפרקליטות הצבאית, השתנתה התשתית העובדתית ואין מקום להותיר את העתירה תלויה ועומדת. עם זאת, השופטים לא הסתפקו במחיקת העתירה. בפסק הדין פירט השופט סולברג את השתלשלות האירועים בעתירה, ומתח ביקורת חריפה על האופן שבו הוצגה עמדת היועצת המשפטית לבג"ץ בנשך החודשים בהם העתירה הייתה תלויה ועומדת. לנוכח הנסיבות החריגות, השופטים אף חייבו את המדינה בתשלום הוצאות העותרים בשיעור חריג שאיננו מקובל בעתירות מעין אלו, בסך של 25 אלף שקלים.
העתירה נמחקה כולה, אף שלדברי השופט סולברג, "אשר לסעדים... שעניינם בתחקור האירועים, וביצירת מנגנון שיבטיח כי אלה לא יִשנוּ בעתיד - אמנם כן, העותרים לא באו על מבוקשם בנוגע לסעדים אלה. ברם, משעה שהתשתית העובדתית שניצבה בבסיס העתירה, בעת הגשתה, השתנתה לבלי הכּר, ובעוד החקירה הפלילית מתנהלת – סבורני, כי אין עוד מקום להותיר את העתירה הנוכחית תלויה ועומדת בשלב זה, אף בהתייחס לסעדים אלה. אבהיר: אין משמעות הדבר כי סעדים אלה התייתרו. אדרבה, הצורך בהם אף מתחדד בנסיבות העניין המעיקות; אך זאת – בעת המתאימה, לנוכח ממצאי החקירה הפלילית ולקחיה, וברי כי מבלי לפגוע בהליכי החקירה המתנהלים בימים אלה".
הכי מעניין
בפסק הדין הקדיש השופט סולברג מספר פסקאות לחידוד החומרה של הדלפת חומרי חקירה, במיוחד בידי עובדי ציבור, והבהיר כי אסור לגינוי התופעה להישאר בגדר מס שפתיים. סולברג ציטט דברים שכתב בנושא בעבר, לפיהם אין די בגינוי, גם לא בהבעת שאט נפט מהתופעה. "במבט צופה פני עתיד, שׂוּמָה להתריע, שלא תהא אותה 'חומרה רבה' שב'מסירת מידע האסור בגילוי', שהכּל תמימי-דעים לגביה, מס-שפתיים בלבד: צריך לעשות מעשה".
בהמשך לכך תקף סולברג את התנהלותה של היועצת המשפטית לממשלה, ואת העובדה שבפרשה זו נמסרו לבית המשפט תצהירים שלא שיקפו את האמת, "לא בכדִי הובאו לעיל תולדות ההליך, דברים כהווייתם. לא נוכל למצות את מלאכתנו, 'לעבור לסדר היום' ולהתעלם מהיבט יסודי וליבּתי – נדמה כטריוויאלי – בהליך המשפטי בכלל, ובהליכי בג"ץ ביתר שאת, והוא: חשיבותה ומשמעותה של הדרישה לפרושׂ תשתית עובדתית מלאה ומדויקת לפני בית המשפט. מושכלות יסוד הן, כי 'בתצהיר – כמו בעדות – יש להצהיר את האמת, את כל האמת ורק את האמת, וראוי שכל מי שעוסק בהכנת תצהיר, או חותם על תצהיר יקפיד על קיום דרישה משולשת זו'".
"כך הוא באשר לכל בעל דין בעתירות המוגשות לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק... ועל אחת כמה וכמה – באשר להצגת עמדת המדינה בהליכים אלה: 'יש לשים דגש מיוחד על בדיקת התשתית העובדתית לשם הצגת עמדתה של המדינה. בשל אופי הדיון בבג"ץ, היעדר עדויות והיעדר חקירה על תצהירים, ישנה חשיבות מכרעת בבדיקת העובדות השייכות לעניין ולהצגתן בצורה נאותה'... אם לא נוכל לשׂים מִבטחנו בתצהירים המוגשים לנו, השכּם והערב, מטעם המדינה בבג"ץ, אנה אנו באים?", הוסיף סולברג.
השופט חתם את פסק הדין בקריאה לבדק בית יסודי בעקבות הפרשה: "חזקה על המשיבים, כי מבלי לפגוע בחקירה הפלילית המתנהלת בימים אלה, ובהתאם לממצאיה, יערכו 'בדק בית' כּן ויסודי, יפעלו בחרדת קודש, יעמדו על המשמר, ויעשו ככל הניתן על מנת שלא יארע עוד כדבר הזה... הדיון בעתירה – תם ולא נשלם. רק לאחר בירור הפרשה, חקר האמת, ומיצוי הדין, תוכל לנוח דעתנו כי אכן נשלם; בבחינת 'נעשה הדין – נעשה אמת – נעשה שלום' (ירושלמי, תענית ד, ב)".