הסערה שפרצה בעולם החרדי בכלל והחסידי בפרט סביב ההתנהלות בקהילת ויז'ניץ־מרכז והאדמו"ר שלה ר' מנחם מנדל הגר (ראו עוד במאמרו של אברהם שפירא בגיליון זה), מעוררת בלב המיינסטרים החרדי את השיח על קבוצות סגורות ובעלות מאפיינים כיתתיים. לצד הכאב והמבוכה, יש מי שמזהים כאן הזדמנות לקדם שיח בריא על גבולות ההערצה וההליכה אחרי מנהיגים רוחניים.
מרדכי וילנר, מייסד ויו"ר האגודה החרדית להצלה מכתות, קיבל פניות לעזרה ממשפחות שבניהן משתייכים לקהילה המדוברת. "ביקשו מאיתנו גם לכתוב בצורה מסודרת על הזווית המקצועית של הבעיה, כי החוברות שיצאו נגדם עד עכשיו התמקדו בעיקר בבעיות דתיות של 'עבודה זרה' ובמקרים חריגים מבחינה הלכתית, אבל אנחנו רוצים להתמקד גם בסיבוך הנפשי־טיפולי שקבוצות כאלה מייצרות".
ההתנהלות הבעייתית בוויז'ניץ־מרכז איננה עניין חדש, אם כי רק לאחרונה היא הגיעה לתקשורת, בכתבות שפורסמו בערוץ 13 וב"הארץ", בין השאר בעקבות טענות על אלימות קשה נגד פורשים מן הקהילה. "דברים כאלה נבנים בהדרגה", אומר וילנר. "כבר לפני עשרים שנה המנהיג שלהם התחיל לאבד כיוון. פורסם למשל שכבר אז הם הדפיסו חוברת בשם 'ולדבקה בו' שעוסקת בחובה להתקשר לצדיק, הכניסו אותה לתוך תיק התפילין ואף קראו לתיק על שם החוברת.
"גיליתי עולם נורא, שאין כמעט מודעות אליו". וילנר | צילום: נעמה שטרן
"זה כביכול משהו קטן וחסר ערך, אבל הפעולה היומיומית הזו מחדירה שערך הציות וההתבטלות למנהיג הוא מעל הכול. ככה זה נבנה, בהדרגה, אבל כולם שתקו - או כי חשבו שזו לא הבעיה שלהם ולא רצו להתערב בקהילה אחרת, או כי פחדו שזה יתפרש כתפיסת צד במחלוקת בין הפלגים בוויז'ניץ. היו כאלה שהצליחו לצאת מהקהילה וקיבלו הוראה לא לדבר על מה שקורה שם כי זה 'לשון הרע' ומעורר מחלוקת. כשאנשים משלמים בבריאות הנפש שלהם ושל המשפחות שלהם, אין מקום לשיקולים כאלה".
להכיר את השפה
וילנר, בן 31, אברך כולל ליטאי מירושלים, נחשף במקרה לתחום הכתות במגזר. "לפני כשבע שנים", הוא מספר, "חבר בירר אצלי על שיטת טיפול שפורסמה אז בעלונים. התחלתי לברר על השיטה הזו, וגיליתי דברים בעייתיים. מדובר בקבוצת מטופלים־תלמידים שהתרכזה סביב מטפל כריזמטי, ששכנע אותם בין השאר להתקרב לברסלב. עצם הערבוב בין סמכות דתית לסמכות טיפולית הוא כבר לא בריא. מערכת יחסים של רב ותלמיד לא דומה לקשר של מטפל ומטופל.
"כשבדקתי לעומק וקראתי חומרים שלהם צצו עוד דברים מוזרים, כמו הדגשה חוזרת ונשנית שהאדם הוא חלש ושהמטפל יודע יותר טוב ממך מהן החולשות שלך, ולכן צריך לסמוך עליו. החלק הכי מטריד היה התלות הקיצונית שפיתחו חברי הקבוצה, בהם גם נשים, במטפל־המנהיג. הלכנו עם הממצאים לאחד הרבנים והוא אמר לנו 'תבדקו אם זה כת'. ברוך ה' היום הם כבר לא פעילים במגזר".
בעקבות המקרה הזה, ממשיך וילנר, "התחלתי לקרוא ולאסוף חומרים על כתות, דרכי הפעולה שלהן, המאפיינים והדרך לזהות אותם. נשאבתי לזה וגיליתי עולם נורא, שאין כמעט מודעות אליו". את התובנות שצבר ריכז וילנר בחוברת שפרסם לפני שלוש שנים בשם "חרדים מכתות", הפונה למגזר החרדי ומציעה דרכים לזהות כתות ולהימנע מהן. בעקבות פרסום החוברת הוא החל לקבל פניות רבות במייל מיוצאי כתות שסיפרו על עברם בכת, וכן מרבים ששיתפו בחששותיהם כי בן משפחתם נלכד ברשתה של כת.
עוד כתבות בנושא
בתחילה פעל וילנר כמתנדב בארגונים אחרים שעוסקים בתחום, אבל עם הזמן הבין שהציבור החרדי זקוק למענה מותאם. "אדם חרדי שנמצא בכת, לא בקלות יוכל להיעזר בארגון חילוני בנושא כל־כך עדין ורגיש. הוא צריך מישהו מבפנים שמכיר את השפה ואת הנורמות, ושיֵדע לעזור כשהנורמות האלה מופרות ולעשות את זה בדרך ההלכה", מסביר וילנר מה הביא אותו להקים ארגון ייעודי למגזר החרדי.
ההתמקדות בחברה החרדית הביאה איתה נתיבי פעולה נוספים: "מלבד העזרה והסיוע ליוצאים מכתות, אנחנו עוסקים גם במלחמה בכתות עצמן. מהבחינה הזו, בציבור החרדי יש לפעמים כלים שאין בציבור הכללי. צריך לזכור שכרגע אין חוק בישראל נגד כתות. כדי להילחם בכת אתה צריך למצוא משהו לא חוקי באופן מובהק, כמו מקורות מימון לא חוקיים, או חלילה פגיעה פיזית והתעללות. במקרים שבהם אין משהו כזה, הידיים כבולות יחסית, ואפשר לפעול רק בהסברה כדי לנסות למנוע מאנשים חדשים להיתפס בכת. בציבור החרדי לעומת זאת אפשר לפרסם כרוזים או לפגוע בתרומות למוסדות של הכת, אפשר להפעיל לחץ על ראש הכת דרך רבנים ידועים, או להזמין אותו לבירור בבית דין. חתימה אחת של רב ידוע נגד הכת יעילה יותר מכל דבר אחר".
ערוץ פעולה נוסף הוא דרך ההורים. "כשצעיר כבר נמצא בתוך הכת שום דבר לא יעזור, אבל בשלב מוקדם ההורים עוד יכולים לפעמים לעצור. אני מקווה שבעתיד נוכל לקיים ימי עיון והרצאות על דרכי המניעה מהשפעה של כתות. כרגע, כשכל הפעילות באגודה היא בהתנדבות, אנחנו שולחים מאמרים במייל ובווטסאפ, בתקווה להעלות את המודעות".
יחי ההבדל
בחברה החרדית, שבנויה מלכתחילה על היררכיה וסמכות של רבנים ואדמו"רים, קיים קושי מובנה במאבק בכתות. כיצד ניתן לדבר על גבולות הסמכות של המנהיג, כאשר אמונת חכמים וציות לדעת תורה נתפסים כערכים יסודיים ומוחלטים? בכלל, מבקרים של המגזר החרדי עשויים לטעון כי חלקים גדולים ממנו הם בגדר כת, וכי מאבק פנימי בקהילות מסוימות הוא בבחינת גמל שאינו רואה את דבשתו. תמונת המראה של הטענה הזו היא חרדים המביעים חשש מכך שהעיסוק בענייני כתות יערער את היסוד הדתי של אמונת חכמים.
"כשהוצאתי את החוברת בא אלי חסיד ואמר לי בכעס שאסור לקרוא אותה, כי לרבי מצייתים בלי שאלות", מספר וילנר. "עצם הדיון על גבולות הסמכות האדמו"רית נתפס אצלו כלא לגיטימי. זה מקרה יחיד, ואני מקבל אינסוף פידבקים חיוביים, אבל יש בהחלט מקום לבלבול רעיוני בנקודה הזאת. הרי מנהיג כת בעולם החרדי תמיד ישתמש בערכים הדתיים וידבר בשם התורה".
אז איך באמת מתמודדים עם העניין הזה?
"גם במקום שמחנך לציות, יש נורמות מקובלות ויש חריגה מהנורמות; יש ציות ויש יצירת תלות פוגענית וחולנית. ההבדלים בין אמונת חכמים ערכית ובין התנהגות כיתתית דקים לפעמים, אבל זה לא אומר שההבדלים האלה לא משמעותיים. זה מה שמפריד בין חיים דתיים בריאים, גם אם הם כרוכים בקבלת מרות, ובין חיים של חוסר בחירה מוחלט. בחוברת ניסיתי להרחיב על המקום המבלבל הזה, כדי שנוכל לזהות מתי מערכת היחסים חורגת מהנורמה הנהוגה של רב ותלמיד או רבי וחסיד".
כך למשל, מדגים וילנר, "הרבה חסידים מאמינים שצריך להתפלל אצל הרבי, כי הוא הצינור בין החסיד לקדוש ברוך הוא. האם זו כת? לא. אחד המאפיינים של ראשי כתות זו שלילה של כל העולם שבחוץ, וטענה לבלעדיות על הדרך הנכונה. החסיד הזה מכיר בקיומם של אדמו"רים וצדיקים אחרים, יש עוד 'צינורות', אין בלעדיות. חשוב לשים לב גם לנושא של ריכוז הסמכויות. אדמו"ר נורמטיבי לא יפסוק בענייני הלכה אלא יַפנה מקרים כאלה לרבנים ופוסקים. ראש כת בדרך כלל יחשיב את עצמו למומחה בכל התחומים.
"מאפיין נוסף של ראש כת הוא שהתלויים בו מתייעצים איתו באופן מוגזם. מה זה באופן מוגזם? זה תלוי סיטואציה וקהילה, אי אפשר לקבוע כלל אחיד לכולם. אחד הקטעים הרגישים הוא שאלות בענייני אישות. ראשי כתות מאופיינים בחדירה אובססיבית לחיי האישות של תלמידיהם, אבל מצד שני מקובל מאוד לקבל הדרכה הלכתית או רוחנית בעניינים אלה, אז פה צריך לשים לב האם הרב רק נענה לשאלה שהופנתה או שהוא פותח מיוזמתו בשיחה על חיי האינטימיות, והאם הוא עונה בצורה עניינית וקצרה או מחטט לשם סקרנות. באחד המקרים שהגיעו אלינו נחשפנו לרב שבמקום לענות באופן כללי על שאלה בדיני טהרה, ביקש לדעת ספציפית האם אשתו של האברך טהורה כעת. זה מידע מיותר ואישי שאין צורך לחלוק עם רב".
אחת האבחנות המעניינות שגיבש וילנר במהלך פעילותו יוצרת חלוקה בין שתי קטגוריות מרכזיות: כתות טיפוליות, שמושתתות על התאגדות סביב מטפל־מרפא כריזמטי; וכתות דתיות־רוחניות, המבוססות על נהירה אחרי מנהיג דתי כריזמטי או גורו רוחני. "אצל שניהם ישנו הכוח להכניס את ההולכים אחריהם למין 'שבי תודעתי', לייצר אצלם תלות ושעבוד שגורמים לאנשים לאבד את עצמם ואת יכולת הבחירה שלהם", הוא מבהיר.
למרות פוטנציאל הבלבול בעניין הסמכות הרוחנית, וילנר מצא כי כיתתיות על רקע דתי דווקא פחות נפוצה במיינסטרים החרדי. "אצל בעלי תשובה ומתקרבים חסרה לפעמים המסורת איך אמור להיראות קשר בין רב לתלמיד, אז נורא קל לבלבל אותם. גם התלות שלהם באדם שמדריך אותם בעולם החדש גדולה יותר", הוא מסביר.
לעומת זאת, "נקודת התורפה של חרדים במיינסטרים היא דווקא הכיתתיות הטיפולית, כי זה התחום שבו הם לוקים בחוסר מודעות. הם לא עוקבים אחרי הפרשיות שמתפוצצות בתקשורת על מטפלים שחצו גכולות, הם לא יודעים איך קשר טיפולי אמור להיראות, ולא נדלקות להם נורות אדומות בזמן. היה מקרה שבו מטפל נסע לנופש יחד עם המטופל, ואף אחד מהצדדים לא ראה בזה בעיה. הרי גם המטפל לא עבר הכשרה מלאה אלא במקרה הטוב לימודים אלטרנטיביים מקוצרים, שלא התעכבו בהם יותר מדי על אתיקה וגבולות. אם נוסיף לזה את ריבוי השיטות הטיפוליות, ואת העובדה שנושא התלות בקשר טיפולי נמצא גם כך בתחום האפור, קיבלנו כר פורה לצמיחת בעיות".
נורות אדומות
ההגדרה מהי כת איננה מוחלטת ומוסכמת. "אנחנו נסמכים על הגדרות של משרד הרווחה והקריטריונים שלו להכרה בנפגעי כתות", אומר וילנר, ומציין חלק מן המאפיינים שאמורים להדליק נורות אדומות. "כל דבר שנועד לשלול בחירה של האדם, כמו חינוך שאסור להעביר ביקורת על המנהיג, אמונה בכוחות על־אנושיים שלו, יצירת תלות בו, התעסקות אובססיבית בדרישת אמון מלא בו, חינוך לציות עיוור ולביטול עצמי מוחלט וכדומה".
גם התנהגותו של המנהיג צריכה להיבדק. בין הסימנים המטרידים שמונה וילנר: "מעורבות מוגזמת של המנהיג בחיים הפרטיים שמגיעה לפעמים עד כדי דרישה להתוודות בפניו, מנהיג שמייצר אווירה של פחד או אשמה, משתמש בהשפלות באופן פומבי או פרטני, משדר מסרים סותרים ומקיים תנודות של קרבה והתרחקות מאנשיו. כל אלה התנהגויות שמחלישות את כוח ההתנגדות של האדם מול הדמות הכריזמטית. התהפוכות הרגשיות הופכות אותו לתלותי, הוא מפוחד מהמנהיג ולחוץ לא לטעות ולסטות מרצונו".
עוד כתבות בנושא
וילנר מוסיף ומתאר את מאפייניה של ההתנהגות הכיתתית כלפי הסביבה: "בכת מתעסקים הרבה בשלילת האחרים 'שבחוץ', ונפוץ מאוד שמזהירים על סודיות. כשדורשים ממך לא לספר מה קורה בקהילה זו בהחלט סיבה לדאגה, הרי אם הכול בסדר אין מה לפחד מעין חיצונית. וכמובן, איסור לעזוב את הקבוצה או לקיים קשרים עם אנשים מחוצה לה הוא מאפיין מובהק".
הפגיעות החמורות במסגרות כיתתיות הן מיניות או כלכליות, והן גם ניתנות לזיהוי. אבל גם פגיעות "רכות" יותר עלולות לגרום נזק עמוק, גם אם לא תמיד הוא ניתן להגדרה ולכימות. וילנר מדבר בהקשר הזה על "אדם שמרגיש שהוא תמיד חייב להיענות למנהיג, הוא יעזוב יום עבודה בפתאומיות אם ייקרא לשרת אותו וכדומה. זה שעבוד וניצול מתמשך שמביא לאיבוד ערך עצמי".
לצד כל זאת, וילנר מזהיר גם מאבחון יתר של מאפיינים כיתתיים. "צריך להדגיש, לא כל התנהגות שלילית היא כיתתית. נניח, אם במקרה של מחלוקת נוקטים צעדים קיצוניים ואלימים נגד הקבוצה היריבה, זו בעיה קשה מאוד אבל היא לא קשורה לכיתתיות. גם להשתמש בברכות וקללות במערכת בחירות זו מניפולציה צינית ולא הגונה, אבל לא היינו מגדירים את זה ככת. באבות ומבטיחי ישועות שלוקחים כסף ומאחזים את עיני הציבור הם ללא ספק נוכלים, אבל זו לא כת. הנוכחות שלהם בחיי המאמינים היא לא חודרנית ויומיומית".
האם אפשר להצביע על החמרה בציבור החרדי בנושא הזה? ניכרת עלייה במקרים הכיתתיים?
"קשה לדעת. המודעות החלה לעלות רק לאחרונה, אז ברור שיש היום יותר תלונות מבעבר, אבל זו לא אינדיקציה לכך שפעם היה טוב יותר. ככלל, אין נתונים שמצביעים על יותר כתות בציבור החרדי לעומת שאר המגזרים. לאף אחד אין ביטוח. גם במקומות שלא מחנכים לציות עיוור יש סדקים אחרים, כמו חיפוש משמעות או חיפוש אחר רוחניות חדשה שתפתור הכול. הטראומה של המלחמה האחרונה היא כר פורה לראשי כתות דווקא בחברה החילונית והמסורתית, כי אנשים מחפשים טיפול אלטרנטיבי".
פרצה קוראת לשרלטנים
רבנים בציבור החרדי מגבים את הפעילות שלך, או חוששים מהשאלות שהיא עשויה לעורר על הסמכות שלהם?
"מעולם לא התנגדו לנו, והחוברת שהדפסתי קיבלה הסכמות רבנים מכל גווני המגזר. כשאנחנו נתקלים במקרה של כת אנחנו פונים לרבנים מאותו זרם, והם עוזרים לנו ומכווינים אותנו. אדרבה, הרבנים לא רואים קשר בין כיתתיות ובין דת או אמונת חכמים. יש הבדל גדול בין ציות לסמכות מקצועית, במקרה הדתי איש הלכה או מנהיג רוחני, מתוך אמונה שהוא בקי בתורה, מכוון לרצון ה' וכדומה, ובין עצימת עיניים וטמינת ראש בחול. האמונה שהמנהיג לא יכול לטעות, או שהוא יודע הכל ברוח קודשו ושום דבר לא נעלם ממנו – זו אמונה מבטלת בחירה וזה לא יהודי. אם אין לך אפילו הווה־אמינא שאולי הרב שלך יכול לטעות – אתה בבעיה".
בעיני וילנר, דווקא הסמכות התורנית מגבילה את ראש הכת הפוטנציאלי. "אם המנהיג נוטה להתעלם ולזלזל בכל הרבנים או סותר הלכות פשוטות ומפורשות, זה מחייב חשדנות ובדיקה".
גם בהקשר של מה שווילנר מכנה "הכת הטיפולית", הרבנים מכירים את התוצאות הבעייתיות, המגיעות לשולחנם. "לא מעט רבנים סבורים שמטפלים צריכים להיות מקצועיים, ועם מנגנון מסוים של פיקוח שאפשר להתלונן אצלו בעת הצורך. התואר לא מבטיח חסינות, אבל זה הרבה פחות נפוץ שאדם עם הכשרה אקדמית יעבור גבולות".
הדיון בהכשרה האקדמית של מטפלים מעלה נקודה כאובה. "הנציגים החרדים בכנסת התנגדו לחוק שיאסור טיפול ללא הכשרה אקדמית. אלה פרצות שקוראות לשרלטנים. אני מבין שרוצים להימנע מתלות באקדמיה, אבל האם היינו מוכנים לקבל רופאים שלא למדו? בתחום הנפש, הצורך במקצועיות קריטי לא פחות".
מה התוכניות שלכם לעתיד?
"כרגע הכול התחלתי, אין לנו תקציב מסודר, וכל הפעילות נעשית על ידי מתנדבים. אנחנו צריכים עוד משאבים ואנשי מקצוע שיעבדו איתנו ויעניקו טיפול מונע וטיפול שיקומי ליוצאים מכת. אנחנו זקוקים גם לעורכי דין, הן בשביל ליווי משפטי לאגודה עצמה, והן בשביל יוצאי כתות שלפעמים מסובכים כלכלית עם ראש הכת. תביעות נגד כתות עשויות לייצר הרתעה. במקרה של גירושים על רקע יציאה מהכת, צריך לפעמים להילחם על הילדים. זה דורש המון משאבים, והאנשים האלה בשלבי שיקום והם צריכים גב".
גם בהיבט הממשלתי יש מה לעשות. "הכרה בנפגעי כתות תוכל לעזור להם בקצבאות של ביטוח לאומי, ובאופן כללי בהבנת המצב המיוחד שלהם. היה לנו מקרה שהיינו צריכים לבקש שיתוף פעולה מהצבא שלא יעצרו עריק שמגיע לארץ כחלק מהבריחה שלו מהכת. במקרה הזה שיתוף הפעולה היה מדהים, אבל באופן כללי המערכת צריכה לדעת לתת מענה מותאם במקרה של נפגעי כתות".