שטחיות, רשלנות וחוסר מוטיבציה – זו התמונה המשתקפת מעיון בתיק החקירה נגד פעילי "אחים לנשק" שהשתתפו במתקפה על משרדי פורום קהלת לפני כשלוש שנים. העיון בתיק, שהגיע לידינו כחודשיים וחצי לאחר שדיווחנו כאן על הכוונה לסגור אותו, כפי שאכן קרה, מעלה תהיות קשות על האופן שבו נוהלה החקירה, והאם מי שניהל אותה היה מעוניין בכלל להגיע לתוצאות.
כזכור, בחודש מרץ 2023 השיקו פעילי "אחים לנשק", ארגון שעדיין היה אז אלמוני למדי, את ההתארגנות הטרייה בפעולת "כיבוש" מתוקשרת של הכניסה למשרדי פורום קהלת ברחוב עם ועולמו בירושלים. מה שהעלה את חמתם של אנשי אחים לנשק היה גישתו הימנית ותפיסתו הלאומית של מכון המחקר, ניירות העמדה שהפיק בין היתר לחברי כנסת מהאגף הימני של המפה, ובמיוחד תמיכתו הנחרצת ברפורמה המשפטית. הפעולה במשרדי הפורום הייתה חוליה אחת בשרשרת ארוכה של פעולות מחאה שכוונו באותם ימים נגד קהלת, פעיליו וגם נגד הפילנתרופים שתמכו כלכלית בפעילותו (מחאה שבמידה רבה השיגה את מטרתה, לאחר שתורם מרכזי הפסיק את תמיכתו הכלכלית בארגון). הדיווחים מהבוקר ההוא והעדויות של מי שאיתרע מזלם להימצא באותו בוקר במשרדים, מציירים תמונה של מתקפה אלימה על משרדיו של ארגון חברה אזרחית. עובד שהיה במשרד בבוקר ההוא תיאר איומים שהופנו כלפיו, ומנכ"ל הפורום, שהוזעק למקום, חווה מתקפה אלימה. נ', עובדת צעירה בפורום שהגיעה באותו בוקר מוקדם לעבודה, נכלאה במשרדים ולא הייתה יכולה לצאת מהם שעה ארוכה.
דוד פטר | צילום: עמית אחיהוד
המשתתפים במתקפה האלימה לא הסתתרו, אף שחלקם עטו מסכות. התמונות של השחתת הכניסה למשרדי הפורום, הצבת שקי חול ופריסת גדר תיל במקום הופצו בתקשורת. חלק מהמשתתפים אף התגאו פומבית בהשתתפות באירוע וקשרו את עצמם מרצונם למעשים המהווים עבירות פליליות, ובהן הפרת סדר, הסגת גבול, השחתת פני מקרקעין ואף כליאת שווא. על אף כל זאת, בחודש יולי התבשרו עורכי הדין של הפורום ושל נ' כי תיק החקירה נגד כל המעורבים נסגר, וכי לא יוגש כתב אישום. הנימוקים לסגירת התיק לא נמסרו בהודעה הרשמית של הפרקליטות לאנשי הפורום ולבא כוחה של נ', אך מהתגובה שניתנה לכתבה זו נראה כי לטענתם אין די ראיות לשם העמדה לדין. כאשר משווים את התוצאות הדלות של החקירה במקרה הזה לכתב האישום שהוגש נגד שפי פז ודורון אברהמי, פעילים נגד מסתננים, שריססו כמה כתובות גרפיטי בתל־אביב, החידלון בטיפול באירוע מצד המשטרה והפרקליטות נראה בוטה שבעתיים.
תיק החקירה כולל 110 מסמכים. בין השאר אפשר למצוא בו את תמלילי החקירות של שבעת העצורים ביום האירוע, וכן שתי עדויות של מי שנכחו אז במשרדים, שניתנו כשנתיים מאוחר יותר - אחת נגבתה במשרדים, והשנייה בתחנת המשטרה. בעדות השנייה מצוין במפורש כי הדובר הוא אלן בצופין, שהיה אב הבית במשרדי קהלת, ואילו שמו של מוסר העדות שנגבתה במשרד עצמו נמחק מהעתק התיק, אך נראה שגם אותה מסר בצופין. בנוסף מכיל התיק מסמכים טכניים רבים כמו דו"חות עיכוב, מסמכי שחרור בערבות וכדומה, וכן את דו"חות הפעולה של השוטרים שהוזעקו לאירוע. לזירה הוזעק גם צוות מז"פ שאסף ממצאים ונטל טביעות אצבעות משלטים שנתלו במקום ומניירות דבק. שני מסמכים חשובים נוספים הם הודעה שמסר מנכ"ל פורום קהלת מאיר רובין, שבה התלונן על תקיפתו וזיהה את איתי ברנדס, שהיה לדבריו אחד ממשתתפי התקיפה, וכן את תמליל חקירתו של ברנדס.
לא יודעים, לא זוכרים
באירוע נעצרו שבעה משתתפים, חלקם פעילים מוכרים ב"אחים לנשק", ואחרים שהצטרפו לפעולת המחאה הזו בלבד: גבריאל להנר, רון שרף, יובל קסלר, חן סלוצקי, יואב מימראן, תאי קידר ואלעד טסלר. קריאת תמלילי חקירותיהם מעלה שלא היה מדובר בהתארגנות ספונטנית אלא באירוע מאורגן ומתוכנן, שהושקעו בו משאבים לא מבוטלים.
כך למשל, מהגרסאות שמסרו כמה מהנחקרים עלה כי לצורך הפעולה הוקמה קבוצת וואטסאפ. רבים מהמשתתפים הגיעו ברכבם לנקודת מפגש בחניון הסטף שמחוץ לבירה. משם הם נסעו למשרדי קהלת בהנחיית המארגנים, באוטובוס ששכרו לשם כך. לא צריך להיות חוקר מוכשר במיוחד כדי להבין שבהפקת הפעולה הושקעו מחשבה רבה ומשאבים, ועם זאת, המשטרה השקיעה מאמצים דלים במיוחד בניסיון להבין מי ארגנו אותה, ניסיון שלא צלח.
העצורים קשרו את עצמם לאירוע. הם ידעו היטב שהם נכנסים לבניין משרדים שהוא שטח פרטי, וקשה להאמין שלא הבינו בזמן אמת שמדובר במעשים פליליים. ואולם התשובות שמסרו בחקירותיהם היו מניפולטיביות ומתחמקות. יואב מימראן, יועץ בתחום החדשנות ותושב תל־אביב, סיפר בחקירתו שיצא מוקדם בבוקר מביתו וחנה בחניון הסטף, משם הגיע למשרדי קהלת "באוטובוס". החוקר ניסה לברר "אוטובוס מאורגן?" אך הסתפק בתשובתו המתחמקת של העצור: "היה אוטובוס". מימראן לא נשאל אפילו שאלת המשך פשוטה כמו זהות חברת ההסעות שממנה נשכר האוטובוס, שאלה שהייתה מאפשרת אולי להגיע לזהותם של מארגני הפעולה. רון שרף, איש הייטק וממייסדי אחים לנשק שנעצר באירוע, מסר תשובות מתחמקות דומות, וגם בחקירתו לא נעשה מאמץ משמעותי לקבל מידע מועיל.
העצורים באירוע נועצו בעורכי דין לפני החקירה. בשניים מהמקרים צוין במפורש שהיה זה עו"ד יאיר נהוראי, דמות מוכרת בחוגי המחאה נגד הרפורמה המשפטית. מתמלילי החקירות נראה שההתחמקויות והמניפולציות בתשובותיהם של העצורים לא היו יוזמה אישית של כל אחד מהם, אלא תואמו מראש. כך למשל, כמה מהם חזרו על הטענה שלפיה לא הייתה זו סתם פעולת מחאה, אלא "מיצג אומנותי". "עשינו מיצג שהכוח שלו הוא סימבולי", טען מימראן, "הוא מבטא את מה שאני חושש שקורה כאן כרגע. זה מיצג אומנות". ואילו תאי קידר, תושב קיבוץ המעפיל ושחקן תיאטרון, העוסק גם בעבודות בעץ, הסביר: "דיברו על מיצג אומנותי גדול ומרשים, אני בתור אומן מתחבר לדברים כאלה ולא לאלימות ולאגרסיביות, אז כשאמרו לי מיצג אומנותי עזרתי במה שיכולתי". גם רון שרף הקפיד לשלב בתשובותיו את אותן מילים: "החלטנו לעשות מיצג אומנותי במשרדים של קהלת כי אנחנו חושבים שקהלת קורעים את עם ישראל. המיצג היה אמור להציג את סגירת המשרדים כביכול". גם בהמשך החקירה, כששרף נשאל שוב "מה הייתה מטרת הפעילות", הוא השיב: "מיצג אומנותי".
אף שאחים לנשק הוא ארגון מסודר, בעל שדרה משמעותית של פעילים ואנשי ארגון, איש מהנחקרים לא הסכים להשיב לשאלה מי תכנן את הפעילות. כולם, עד האחרון, הציגו את עצמם כמי שהצטרפו לפעילות שהם אינם יודעים מי ארגן. החוקרים מצידם לא התאמצו לקבל תשובות. כך למשל השיב שרף, מי שמוכר היום כאחד מראשי אחים לנשק, לשאלת החוקר מה היה תפקידו בארגון הפעולה: "אין תפקיד. מציג". כשנשאל מטעם מי הופק ה"מיצג", הוא ידע בהחלט להשיב, "אנחנו קבוצה שנקראת אחים לנשק", אך ניסה לטשטש את העובדה שמדובר בארגון של ממש: "זאת התארגנות של חברים, לא ארגון או משהו". לחוקרים היה ברור שמישהו היה צריך לשכור את האוטובוס ולהוביל למקום עשרות שקים מלאים בחול, גדר תיל, שלטים וציוד נוסף, אך אלה הסתפקו בהכחשות של הנחקרים. כך למשל, כאשר נשאל שרף "מאיפה הבאתם את כל החומרים של המיצג", הוא השיב "אין לי מושג", ועל השאלה מי יזם את המיצג בחר להשיב "אין יוזם", אך החוקר כלל לא ניסה לעמת אותו עם העובדות ולהתאמץ יותר כדי לקבל תשובות.
בוּרות דומה הקפידו להציג גם הנחקרים הנוספים. כאשר אלעד טסלר, תושב רמת־השופט, נשאל מדוע הגיע למשרדי קהלת, הוא השיב: "להפגין". על השאלה "מה עשיתם", השיב "הפגַנו, עמדנו, שרנו, הנפנו דגלים ובנינו מיצג". החוקר ניסה לברר אם טסלר ידע מראש על הכוונה לבנות במקום "מיצג" כהגדרתו, אך זה השיב: "באתי בבוקר והצטרפתי". לשאלה אם ידוע לו מי תכנן את האירוע השיב בשלילה, וכשנשאל כיצד ידע לאן להגיע, ענה: "פִרסמו ברשתות החברתיות".
תשאול אחרי שנתיים
חן סלוצקי ממושב ביצרון ניסה גם הוא להציג את הקמת ה"מיצג" כאירוע ספונטני, אף שלשם הקמתו נדרש ציוד רב שהובא למקום במתכוון. "אין לי מה להגיד, אני הגעתי להפגנה בשטח הפתוח מול משרדי קהלת, וכמו כל המפגינים שהיו שם מישהו החליט לבנות מיצג אומנותי בתוך המבנה", טען בחקירתו, תוך שאף הוא מנסה להציג את האירוע כבעל אופי "אומנותי". על השאלה מי ארגן את המיצג השיב כמו נחקרים אחרים, "אין לי מושג", וטען שכלל לא ידע מראש על הכוונה להקים אותו. על השאלה איך ידע להגיע להפגנה במקום השיב: "יש קבוצות וואטסאפים מטורפות".
כל שבעת העצורים, אנשים בוגרים ומשכילים, קשרו את עצמם לפחות לחלק מהעבירות הפליליות. הם הודו בסחיבת שקים, תליית שלטים, חסימת המשרדים ועוד. ועם זאת, כולם הפגינו בורות מדהימה בנוגע למה שהתרחש סביבם. יובל קסלר, עובד סוציאלי מהמושב שקף שבדרום, שעוכב לחקירה לאחר שתלה שלט על נכס פרטי מול משרדי הפורום, טען שלא ידע כי מדובר בעבירה פלילית: "ממש חשוב לי להדגיש שזה היה מול, ולא נכנסתי לבניין. כן עליתי על הפרגולה שמחוץ לבניין כדי לתלות דגל ישראל ושלט". החוקר עימת את קסלר עם העובדה הפשוטה שתליית שלט על רכוש של אדם שלא נתן לכך את הסכמתו היא עבירה פלילית, אך קסלר היה עקבי בקו המיתמם. חוסר הידיעה שהפגין נמשך גם כשהחוקר ניסה לברר מי מסר לו את השלט והדגל שאותם תלה, ומי סייע לו בתלייה.
המפגינים שהשתתפו בחסימת משרדי הפורום לא ניסו אומנם להקל על החוקרים, ולא התנדבו למסור מידע על מארגני ההפגנה ו"המיצג האומנותי" כהגדרתם, אך מקריאת תמלילי החקירות עולה הרושם שגם חוקרי המשטרה לא התאמצו יתר על המידה לקבל תשובות של ממש. כך למשל החוקרים לא התעקשו לקבל תשובות לשאלות פשוטות, כמו מה שמה של חברת ההסעות שממנה נשכר האוטובוס שהוביל את המשתתפים, מי הביא למקום את הציוד הרב שכלל כזכור שלטים, שקי חול רבים, גדל תיל וציוד נוסף. החוקרים אף לא ניסו לבקש מהנחקרים, בנימוס, להשיב לשאלה מי מנהל את קבוצות הוואטסאפ שבהן הופצה הקריאה להגיע לאירוע ולהשתתף בו – פרט שהיה עשוי לקרב את המענה לשאלה מי באמת היו המארגנים.
שטחיותן של החקירות באה לידי ביטוי גם בלוח הזמנים. החקירות כולן היו קצרצרות ודומה שבוצעו כמעט כמו לצאת ידי חובה. חסימת המשרדים בוצעה סביב השעה שבע בבוקר. המשתתפים שעוכבו לחקירה נלקחו לתחנת מוריה. לאחר שניתנה להם שהות להיוועץ בעורכי דינם, כולם נחקרו בין השעה 10:00 ל־12:00 בקירוב, ואף אחת מהחקירות לא ארכה ככל הנראה יותר מחצי שעה, רובן הרבה פחות. בסביבות 12:30 חתמו השבעה על כתב שחרור בערבות ושוחררו לדרכם. גם אם אפשר להבין שבעיצומו של "יום השיבוש" שבו בוצעה הפעולה היה קשה להאריך בחקירה, מהתיק עולה שאיש מהשבעה לא זומן לחקירה נוספת. דלותן של החקירות עולה לא רק מלוח הזמנים אלא גם מהתמלילים שלהן, שכל אחד מחזיק בין עמוד אחד לשניים בסך הכול. בנוסף, חוקרי מז"פ אספו בזירת האירוע טביעות אצבע, שאחת מהן התבררה כשייכת לאיל נוה, מראשי אחים לנשק. למרות זאת, בתיק החקירה אין כל תיעוד של חקירה שלו, ונראה שהוא כלל לא נחקר.
עדותו של אלן בצופין, אב הבית בן ה־78 שעבד באותם ימים במשרדי פורום קהלת, מצויה אף היא בתיק כאמור, אך הוא תושאל באיחור רב. בצופין מסר את עדותו בחודש אפריל 2025 בתחנת מוריה, יותר משנתיים לאחר האירוע, ובאופן טבעי ציין כי אינו יכול לזכור את פרצופיהם של מי שהיו מעורבים באירוע ולזהות אותם. בתיק קיימת, כפי שכבר צייַנו, עדות נוספת שנגבתה בחודש מרץ 2025 במשרדי הפורום, כנראה גם היא מעובד בבניין או במשרדי הפורום. העד הזה סיפר במפורש שהמפגינים במקום איימו עליו. איומים הם עבירה שהעונש המקסימלי עליה עומד על שלוש שנות מאסר, אך ברור שכאשר העדות נגבית באיחור רב כל כך, הסיכוי לזהות את המאיימים ולמצות איתם את הדין הופך לקלוש.
תמונת השבוע של "הארץ"
לנחקרים נמסר שהם חשודים בעבירות של הסגת גבול ושל התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור. ואולם איש מהם לא נחקר בחשד לכליאת שווא של העובדת נ', שמסרה עדות במשטרה עוד באותו יום, וגם לא בעבירות של השחתת פני מקרקעין, איומים או סחיטה באיומים. אף ששישה מהנחקרים הודו כי השתתפו בכניסה לבניין המשרדים ובהנחת שקי חול במקום, וחלקם אף תועדו עושים זאת, החליטה הפרקליטות לסגור את תיק החקירה נגד כולם. איש מהם לא הועמד לדין ואף לא זומן לשימוע. במשטרה ובפרקליטות העדיפו לסיים את החקירה בלא כלום, ולגנוז את תיק החקירה.
עוד כתבות בנושא
לאחר הפריצה וחסימת המשרדים, כליאתה של נ' והאיומים על עובד נוסף, הוזעק למקום מאיר רובין, מנכ"ל הפורום. כמה מהמוחים שהיו באותה עת מחוץ לבניין תקפו אותו פיזית. לאחר חודשיים הגיש רובין תלונה נגד אחד מהם, איתי ברנדס. רובין זיהה אותו באיחור, בעזרת "תמונת השבוע" שפורסמה בעיתון "הארץ". התלונה הוגשה במאי, וכחודש מאוחר יותר זומן ברנדס לחקירה, בחשד לתקיפה. ברנדס הכחיש, ונדמה שלמשטרה ולפרקליטות היה נוח מאוד להסתפק בהכחשה ולסגור את התיק בשלמותו. הוא לא עומת עם רובין במטרה לבחון את אמינות גרסתו, ובתיק החקירה אין כל תיעוד לניסיון לבחון באמצעים אובייקטיביים איזו גרסה אמינה יותר. צוות החקירה לא ניסה לבדוק את צילומי מצלמות הגוף של השוטרים, לאסוף צילומים שהופיעו בכלי התקשורת, ואפילו לא את צילומי הרחפן המשטרתי שהופעל באותו יום באזור. נדמה שאפילו כאשר מדובר בחשד לאלימות, לאיש לא היה דחוף לעשות מאמץ, ולו מינימלי, לרדת לחקר האמת.
עו"ד דוד פטר, בא כוחה של נ', העובדת ששהתה במשרדי קהלת בעת האירוע, מסר לנו: "לאחר מאבק ממושך נתקבלו לבסוף חומרי החקירה. אכן, מעיון בחומרים עולה תמונה שצריכה להדיר שינה מעיני אזרחי ישראל. נאספו ראיות דרמטיות אך החקירה לא מוצתה ונתקבלה החלטה שגויה ביותר לסגור את התיק. מאחורי נרמול אלימות רחוב פוליטית בשם 'מחאה', יש גם נפגעי עבירה ממשיים. נילחם בכל הכלים המשפטיים למיצוי הדין עם העבריינים".
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות שנאסף בתיק החקירה, לרבות מספר השלמות חקירה שנעשו למיצוי החקירה, הנוגע לאירוע חסימת משרדי פורום קהלת בירושלים במרץ 2023, הוחלט לסגור את התיק נגד שבעת החשודים שנעצרו. מבדיקת נסיבות המקרה עולה כי הראיות שנאספו אינן מגבשות תשתית מספקת להעמדה לדין, בהתאם להנחיות פרקליט המדינה". ממשטרת ישראל לא נמסרה תגובה עד למועד סגירת הגיליון.