הדרך לבסיס האימונים של חטיבת החשמונאים בבקעת הירדן עוצרת נשימה, בעיקר בעונה הזאת. מרחבים ירוקים נקיים, כמעט ללא מגע יד אדם. אלא שכביש הגישה למחנה תֵּבֵץ עצמו מספר סיפור אחר: נסיעה שמזכירה לעיתים נסיעת־שטח, עם מהמורות ובורות עמוקים. אם תרצו, זוהי מטאפורה לתהליך ההקמה הייחודי של החטיבה החרדית בשנה האחרונה. אם מרימים את המבט אפשר לדמיין את האופק, יש מי שמדברים אפילו על אוגדה חרדית, אך בינתיים הדרך רצופה אתגרים: קשיי גיוס, מאמצי שכנוע סיזיפיים מול הציבור החרדי, וגם בשבוע שעבר, עם גיוס המחזור הרביעי, המספרים עדיין רחוקים מהחזון בצה״ל ובחטיבה, והשורות טרם התמלאו. אבל מהבסיס שלהם בלב בקעת הירדן, מפקדי החטיבה יודעים שגם המקום הצחיח והלוהט בקיץ יהפוך לירוק חודשים ספורים לאחר מכן.
עם כניסתנו בשערי בסיס האימונים החטיבתי (בא"ח), יממה לאחר שכמה עשרות טירונים חרדים התגייסו לחטיבה, אנחנו פוגשים את סא"ל עמרם חיון, מפקד הבסיס, ומבקשים להבין את התחושות שנה אחרי שהחייל החרדי הראשון דרך במחנה, ובזמן שהגדוד המבצעי "יונתן" החל לפעול בסוריה.
"בשבוע שעבר העברתי שיחה לסגל המחלקה הכירורגית באיכילוב", מספר חיון. "אחד הפרופסורים הבכירים שאל אם אני אופטימי, עניתי שכן. לתפיסתי יש לנו שתי דרכים לממש את הייעוד שלנו: הראשונה היא שאנחנו יודעים ומממשים אותו, ואז אפשר לסיים מלחמות בפיצוץ ביפרים; הדרך השנייה היא שאנחנו לא פועלים למימוש הייעוד, ואז מישהו בא ונותן לנו בוקס שמחזיר אותנו לתלם".
צילום: יוסי זליגר
את האגרוף הכואב הזה הוא חש על בשרו. בשבעה באוקטובר קפץ חיון מביתו בדימונה לקרבות בעוטף: אופקים, בארי, רעים, נובה וציר 232. הוא נסע מזירה לזירה בעקבות הודעות וואטסאפ שקיבל. "מחבלי חמאס עשו דברים שללוחם היהודי אין בדמיון. לא הבנו שאנחנו מדברים בשפה אחרת משאר השכונה, זו הייתה הקונספציה", הוא אומר.
כמי שגדל בחטיבת הנח"ל ומשרת בצה"ל כבר שני עשורים, חיון מכיר את המערכת היטב. הוא השתתף במלחמת לבנון השנייה כלוחם בסיירת, ועבר בכל תפקידי הפיקוד והקצונה ביחידה ובחטיבה. כסגן מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה בתחילת העשור, הוא היה אמון על הקמת גדר המערכת והמכשול התת־קרקעי. שנה לפני הטבח הוא חזר לבה"ד 1, עשור אחרי שהיה מ"פ בקורס קצינים, הפעם כסגן מפקד הבסיס. שבועות ספורים לפני מתקפת חמאס החל חיון לפקד על גדוד ברוש בבה"ד 1, שבו מוכשרים קצינים תומכי לחימה. לאחר 7 באוקטובר הוא נשאר במשך חודש וחצי עם החפ"ק של מפקד הבה"ד בעוטף, ורק אז שב לפקד על הגדוד שעזב. "חזרתי להכשרה ומדי פעם יצאתי להילחם. ואז קיבלתי טלפון מאבינועם אמונה".
ההיכרות בין השניים החלה לפני כשני עשורים, ומאז הם נפגשו בצמתים שונים בצה"ל. כשהקמת חטיבת חשמונאים הוטלה על אל"מ אמונה, הוא זכר את חיון, הקצין עם הזקן העבות, והציע לו להצטרף לצוות ההקמה. "הוא אמר לי לבוא אז באתי. לא היה צריך לשכנע אותי, אני איש של שליחות, ואמרו לי שעומדים להקים את החטיבה החרדית הלוחמת הראשונה בצה"ל. ישבתי על כיסא פלסטיק במשרד, הרצפה הייתה מלוכלכת והכול הרוס. משם הקמנו חטיבה. פתיחת גדוד יונתן הייתה בשורה גדולה. עכשיו פתחנו את המחזור השני של קורס מ"כים שהוא ברמה הכי גבוהה. קצין חי"ר וצנחנים ראשי אמר שזה 'אי של מצוינות'. אחרי פסח נפתח קורס קצינים וגם סיירת. יש פה אנשים מדהימים, אריות, לצד הרבה אתגרים. שורותינו מדוללות אבל הרוח איתנה".
צילום: יוסי זליגר
המפקדים לא צועקים
השבוע מלאה שנה לגיוס המחזור הראשון, אבל חיון החל את העבודה הרבה לפני כן. "בחודשים הראשונים עוד עבדתי בבה"ד 1 עד תשע בערב, ואז נסעתי לכאן. ניקיתי וסידרתי, ישנתי שעתיים־שלוש, קמתי לכמה ישיבות ואז חזרתי לבה"ד. לפני הכנת הסגל הראשונה ראיינתי לכל תפקיד עשרה מועמדים, מפקדים וקצינים דתיים שהגיעו מיחידות שונות. זה היה אירוע יותר פשוט מגיוס החיילים, כי הם דווקא רצו להיות פה. מצד שני, לא כל חובש כיפה שרוצה להיות פה - מתאים". מפקד הבא"ח הגדיר את הערכים החשובים להכשרת הלוחמים: "קודם יראת שמיים ואז מקצועיות, והוספנו גם את ערך המשפחה".
במה מתבטאת הקדימות של ערך יראת השמיים?
"למשל, בשבוע שעבר הגיע אליי חייל ברמה גבוהה מבחינה מקצועית, אבל ראו אותו מחלל שבת בפומבי. הוא עלה ל'ועדה רוחנית' והדחנו אותו. לא רציתי שידעו בחוץ שהוא הודח בגלל עניין רוחני כי זה מכתים אותו, אז אמרנו שהוא הודח מסיבה אחרת. יש לא יותר משניים־שלושה כאלה במחזור. פתחנו עכשיו את קורס המ"כים השני בחטיבה ושאלתי את החיילים למה הם עושים את זה לעצמם. בכל יחידה אחרת הם נמדדים קודם כול לפי נתונים כמו קליעה, ופה הסוגיה הערכית חשובה פי מאה. ברגע שאתה נכשל, יש עליך אלף עיניים. אצלנו אין דבר כזה שמפקדים צועקים, זה לא השיח. הגדרתי שאחרי כל תפילת מנחה יש לימוד הלכות לשון הרע, כי חברה שלא מדברת לשון הרע היא חברה טובה יותר. ישיבות הסגל מתנהלות בצורה עניינית. מבחינתנו יש קורלציה מושלמת בין עולם הערכים היהודי ובין ההתנהגות בצבא. הסיפור היחיד שעושה את זה מורכב הוא סוגיות פוליטיות חיצוניות. ברגע שאתה מכניס פוליטיקה, אתה מרסק את המקום".
עד כמה זה שונה מיחידות אחרות שהיית בהן?
"שמיים וארץ. זה לא אותו צבא, זאת דינמיקה ושיח אחרים לגמרי. ובכל זאת אנחנו צבא, ומקפידים על קלה כחמורה. אנחנו לא משחקים".
זו לא אוטונומיה נפרדת בתוך צה"ל?
"לא, אני מחויב לצה"ל בצורה מלאה. כל החוקים פה מעוגנים בפקודות מטכ"ל. זה עוד לא נחתם, אבל זה בדרך".
החשש הוא שהרמטכ"ל יתחלף וכל הסיכומים ימוסמסו.
"זה לא יקרה, אחרת כל העסק יתפרק. הצבא בא ואומר 'זה מה שאני מוכן לעשות כדי שאתם תהיו חלק'. לא מדברים על היטמעות בתוך צה"ל. אני לא רוצה לעשות כור היתוך, אני רוצה מקום של חרדים שהם יוכלו להיות בו. אותם כירורגים שאלו אותי מה יהיה בעוד עשור, כשיהיו אוגדות חרדיות. אמרתי להם שאני לא יודע לענות כי כרגע יש עלינו איום קיומי שהוא בגדר פצוע ראש, ובמקרה כזה מטפלים קודם כול בראש. האיום הקיומי יכול להתפוצץ עלינו מחמישה מוקדים, ועם ישראל צריך להיות ערוך למלחמה בהפתעה. זו עזרת ישראל מיד צר.
"הציבור החרדי הוא מדהים. הוא לומד מהר עשרות מונים מציבורים אחרים. הוא חד, חריף, חכם. יש פה הציונים הטובים בצה"ל של בוחן מסלול. לכאורה הם לא באו בכושר טוב במיוחד, אבל ברגע שאתה שם עליהם ציוד הם 'נעולים'. כשיש רוח גדולה, הכול עובד. יותר מ־95 אחוזים מהחיילים יוצאים לשבוע מלחמה ולמסעות, וכולם מסיימים".
איך אתה מסביר את זה?
"הציבור החרדי חי את ערך מסירות הנפש, זה הבסיס שלו. לכן כשלוחצים על הנקודה הזאת, הוא הופך לקיפוד. הגיוס גורם להם לקפוץ ולומר 'אני מוסר את הנפש על התורה'. גם בחטיבה, תפיסת מסירות הנפש היא עניין בסיסי. אלפי בני נוער הגיעו אליי במשך השנים לראיונות, וכששאלתי למה הם רוצים להיות קצינים, רבים אמרו 'כדי להתפתח', 'לשדרג את עצמי'. החברה החרדית לא חיה ככה".
נראה שבחברה החרדית לא מבינים שצבא הוא מסירות נפש. איך גורמים להם להבין את זה?
"קודם כול מוציאים החוצה מושגים כמו 'כור היתוך'. אנחנו אומרים להם 'תהיה חרדי וניתן לך את כל הנתונים להישאר כזה, ואתה תהיה שותף במשימה להגן על העם היהודי בארץ ישראל".
צילום: יוסי זליגר
כמו זוגיות
לבקשתי לקבל נתונים שימחישו את השינויים שהוא מדבר עליהם, כמו מספר החרדים שהתגייסו בשנה האחרונה, חיון טוען כי "נתונים הם לא הדרך לבחון דברים. אנחנו לא עם שבוחן דברים דרך נתונים. המשימה שלי היא לוודא שיש אמון בחטיבת חשמונאים ובבא"ח שלי. שהם מאמינים לי שאני לא בא להפוך אותם לדתיים־לאומיים או לחילונים, אלא לאפשר להם להיות חרדים ולעשות את החלק שלהם במשימה הזו. האם הם רואים ערך בלשמור על ארץ ישראל, על עם ישראל, על תורת ישראל? התשובה היא בהחלט כן".
איך אתה מודד אמון אם לא במספרים?
"רק לאורך שנים. כמו בזוגיות, לוקח זמן לבסס אמון".
נשמע שאתה לא רוצה להציב ציפיות כדי לא להתאכזב, אז אתה מדבר על אמון שהוא מושג אמורפי.
"הפוך, אני עובד בזה ויכול למדוד את זה. המחזור שהתגייס עכשיו גדול מהמחזור הקודם ב־170 אחוזים".
עוד כתבות בנושא
מנתונים שסיפק דובר צה"ל עולה כי בשלושת מחזורי הגיוס הקודמים לחטיבת חשמונאים התגייסו כ־45 חיילים לפלוגות הסדירות, ולאחר כמה ימי השלמות עלה המספר לכ־65 חיילים בממוצע. ביום ראשון בשבוע שעבר גויסו 75 חיילים חרדים לפלוגה הרביעית, והמספר צפוי לעלות בימים הקרובים בכעשרה חיילים נוספים. "אם אתה איש חינוך, אתה מבין שתהליכים אורכים זמן. הם לא מוכנים להיכנס למקום שיהפוך אותם לחילונים, והם צודקים", אומר חיון.
אחרי שנה עדיין לא יודעים את זה?
"לא. נצח יהודה היה גדוד מצטיין שהתחיל בקול תרועה. אחרי שלוש שנים מינו מפקד תותח אבל קצת פחות דתי והם איבדו את הכוח. אני מעריץ של הגדוד הזה, הם אריות, אבל זה לא גדוד חרדי".
אז מה עושים כדי שזה לא יקרה פה?
"עובדים על זה. קודם כול פקודות מטכ"ל, מפקדים מתאימים ותוכניות מותאמות. זאת עבודה שתימשך שנים כי אמון נבנה לאורך זמן. אני אעשה את המיטב שלי כדי שהמקום הזה יהיה שמור. עד היום אנחנו עושים עבודה טובה, גם אם אנחנו נופלים וטועים. לקראת טקס ההצהרה של המחזור הראשון אמרתי שאין סיכוי שלא יהיו סממנים חרדיים בטקסים שלנו. אז למדתי בנסיעות מסכת מגילה, ועשיתי שם סיום מסכת. מאז בכל טקס ומופע יש סיום מסכת". אם תהיתם, בטקסי החטיבה שרים "התקווה", "וגם אם מישהו לא שר, עצם זה שהוא עומד פה זה מספיק. זה יותר עוצמתי מהשאלה אם הוא מלמל או לא.
לוחמי חטיבת חשמונאים בלחימה ברצועת עזה | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
"אם החברה הישראלית רוצה לנצח באירוע הזה, אז שיכבדו וישחררו", אומר חיון. "אל תפעילו לחץ, זה לא יעזור. תאפשרו להם להיות חלק בתנאים שלהם, והם יבואו".
התנאים מפריעים לאנשים?
"בטח. יש גורמים שמתעקשים שנכניס לכאן נשים, מבקשים לחנך אותנו לחיות במרחב מעורב. כשהרמטכ"ל הגיע לכאן הוא לא הביא את הרל"שית, כשראש הממשלה הגיע הוא לא הביא לפה נשים. אין משחקים. כשיוצאים לפעילות מבצעית זה מצריך הכנות מקדימות. תמרַנו בעזה עם גדוד מכבים, חיסלנו יותר מ־50 מחבלים וכן, דיברנו עם קצינות מבצעים בקשר והכול היה בסדר, אתה יודע למה? כי כולם מכבדים את כולם. הייתה פה שרה שהתעקשה להיכנס. היא אמרה שיש לה חסינות. למה לעשות את זה? את לא צריכה לחנך אותם, הם אלפיים שנה ככה".
מה למדתם בשנה האחרונה?
"להיות מאוד חדים בשאלה מה הציבור החרדי צריך. היה לנו פה מפקד שמתוך רצון טוב הקריא קטע של אלתרמן. איזה בלגן. שבת שלמה דיברתי איתם רק על הדבר הזה, ואת המפקד העליתי לשיחה אצלי".
יש גם ויתורים של הציבור החרדי, או דרישות שאתה אומר מראש שאי אפשר לעמוד בהן?
"הם רק צריכים לשתף פעולה ולומר מה הם רוצים. יש דברים שאני לא יכול לעשות אבל זה יותר קשור לדברים בתוך החטיבה, כמו חב"דניקים שביקשו שהתפילה בשבת בבוקר תהיה בעשר. אי אפשר, אבל זה באמת ניואנס".
צילום: יוסי זליגר
סא"ל חיון אינו מייחס חשיבות להחמרת הסנקציות בחוק הגיוס. "כשראש הממשלה הגיע לביקור החיילים אמרו לו שככל שיש יותר סנקציות על החברה החרדית, היא לא תגיע. היו חבר'ה שכבר רצו לבוא אבל בגלל האווירה הציבורית ביטלו. אף חרדי לא יבוא לצה"ל בגלל בעיה עם רישיון נהיגה, ואם הוא יבוא אז זה לא בחפץ לב. לשדה הקרב לא הולכים כי מישהו שם לך את הקנה בגב כמו בצבא הרוסי".
אף אחד לא שאל אותך כשהתגייסת לפני עשרים שנה.
"אני לא דוגמה, אני רציתי להיות קצין מכיתה י".
יש גם סרבני גיוס לא חרדים. גם אותם לא שואלים.
"זאת שאלה מעולה, האם התנועה צריכה להיות רק מצד החברה החרדית? ממש לא. החברה שלא שומרת תורה ומצוות מבולבלת קשות. אני חושב שאוכלוסיית ה־8200 בסחרחורת נוראה. הייתי חותך את היחידה הזו בחצי, וכל מי שיש לו פוטנציאל לחימה שיהיה לוחם. התנועה צריכה להיות בשני הצדדים, תנועת מלקחיים, לא רק מצד אחד. אני לא מחדש שרוב הלוחמים במדינת ישראל הם מהפריפריה".
עוד כתבות בנושא
איך אתה משכנע צעיר חרדי שנמצא עכשיו בישיבה להגיע לחשמונאים?
"אני אומר לו שזה מקום של אנשים יראי שמיים, שמציב לו דרישות גבוהות. לא מעטים אומרים שהדרישה הרוחנית פה גבוהה להם. הצבא עושה כל שביכולתו לגייס את החברה החרדית ומאפשר דברים שלא קרו מעולם, כמו הכשרת מ"כים וקצינים אצלנו, ועוד".
רבים ציפו שאירועי שבעה באוקטובר יפילו אסימון לחברה החרדית. זה לא קרה.
"אני לא זוכר שאי־פעם כפו עליי משהו ובאמת עשיתי את זה. תמיד עשיתי הפוך. החברה החרדית רוצה להיות חלק, אבל היא לא מוכנה לאבד בוגרים לעולם החילוני כמו הציבור הדתי־לאומי. הצבא הוא מקום מורכב לשומרי מצוות, אין דתי אחד שיגיד לך אחרת. אז החרדים אומרים שהם לא מוכנים למחיר הזה. למה? כי אלפיים שנה שמרנו ככה על היהדות, עם לבוש מאפיין. מי שלא היה חרדי מוחצן, נעלם מעולם היהדות. קשה לשמוע את זה אבל החרדים צודקים. מי שלא היה חרדי, נעלם מהמפה".
שורת אירועים בימים האחרונים הביאו את החטיבה לכותרות. הראשון היה מותו של הנער יוסף איזנטל ז"ל מדריסת אוטובוס בהפגנת חרדים בירושלים; בעקבות האירוע הטרגי, חיילי החטיבה ביצעו מחוות שונות לאיזנטל והדברים פורסמו. בתחילת השבוע הופסק כנס של החטיבה בבני־ברק בידי מתפרעים חרדים שתקפו באלימות ואף פצעו כמה חיילים. באירוע אחר, של חטיבת גולני, עשרות חיילים דתיים יצאו מהאולם בעקבות שירת נשים ותמונות שהוקרנו על המסכים. במהלך הסערה שהתעוררה נטען שאירוע כזה יתרחש רק ביחידות עם חיילים מהציונות הדתית, אך לא בחטיבת חשמונאים. עוד דווח על מפגש של ראשי איגוד ישיבות ההסדר עם בכירי צה"ל בעניין פיילוט הלוחמות בשריון, שם נאמרו דברים ברוח דומה על חוסר האחידות בין הדתיים לחרדים בצה"ל.
"הציונות הדתית פראיירים", פוסק סא"ל חיון, ובהנחיית דובר צה"ל מסרב להתייחס לאירועים השונים.
צילום: יוסי זליגר
ארבע כשרויות
חיון, בן 40, נשוי ואב לשישה, גדל וגר עד היום בדימונה. באמצע התיכון עבר לפנימייה בירושלים כדי לשחק כדורסל באופן מקצועי. משם המשיך למכינת עין פרת והתגייס לסיירת נח"ל. אחרי מלחמת לבנון השנייה חזר בתשובה. הוא צפוי להישאר שנה נוספת בתפקידו הנוכחי ואז להמשיך הלאה, אולי לתפקיד מפקד החטיבה.
"זה אזור קריטי לעם ישראל", הוא מצביע על ההרים סביב הבסיס. "מי שלא מבין את זה לא חי בסיפור, אבותינו עברו כאן. שדרת ההר המרכזית, לא רחוק מכאן, היא האירוע הבא. אם האוכלוסייה הפלסטינית פה שוטפת לתוך כפר־סבא, אתה לא יודע איך זה ייגמר".
אחרי ההשקעה האדירה בהשמשת מחנה תבץ ובשדרוגו, בסוף 2026 צפוי הבסיס לעבור לבסיס שנבנה עבורם בנבי מוסא, משום שהמקום הנוכחי צר מלהכיל ויש גם רצון להפוך את המקום לנגיש יותר, במיוחד לציבור שמתנייד בעיקר בתחבורה ציבורית. "התחלנו שלושה אנשים, והכשרנו כבר כמעט 700. יש פה קורס מ"כים, פלוגת תומכי לחימה, הכשרת חובשים, ארבע פלוגות הכשרה. כל החיילים מהיחידות החרדיות האחרות בצה"ל רוצים להגיע לפה לקורסים", הוא אומר ומציין שכל הקורסים נעשים בתוך החטיבה ולא במסגרות הקיימות בצה"ל, כדי לא לפגוש חיילות.
מחוץ למשרדו תלוי סמל החטיבה: ספר, מנורה, חרב והכותל, לצד הפסוק "ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם". חדר האוכל החטיבתי יכול להכיל 280 חיילים ויש בו שלושה סוגי כשרות: לנדא, העדה החרדית והרב מחפוד. לחיילים החב"דניקים מספקים בשר מכשרות ייעודית. על לוחות המודעות תלוי טופס בקשת ההצטרפות לחטיבה, והוא כולל את הדרישות מהחייל: דיבור ראוי, טלפון מפוקח, שלוש תפילות במניין, שעות לימוד, הקפדה על לבוש חרדי ביציאה הביתה ובשבתות בבסיס, ואיסור על הכנסת טלוויזיה. מעבר על סעיף אחד הוא עילה להדחה.
אנחנו צועדים ברחבי הבא"ח, וסא"ל חיון קורא לאחד ממפקדי הטירונים, סמל י', ומבקש ממנו לספר מה זה להיות מפקד חרדי. "אני עדיין לומד איך עושים את זה, רק התחלנו", אומר י'. "מצד ההכשרה שלנו היה תהליך מטורף, הגיעו מהר לתכלס . אחד הדברים החזקים הוא יראת שמיים. מבינים שמה שיש לנו הוא מהקב"ה, ואנחנו מוכרחים לעשות הכי טוב עם מה שקיבלנו ולעשות מה שהוא דורש ממני, ועכשיו זה להיות למען עם ישראל. יראת שמיים אומרת לי להיות מחויב לפה. אני לא נמצא פה כי אמרו לי, כי זה כיף לי או כי יש וואסח".
צילום: יוסי זליגר
איך אתה משכנע את החברים שלך לבוא לפה?
"זה אירוע", הוא מודה. "אני מספר על השליחות, כי אם אתה מדבר על תנאים אז יכול להיות שבישיבה יש לו תנאים יותר טובים. כשאתה אומר לו שצריכים אותו ומדגיש שהוא לא יאבד את מי שהוא, זה יכול לעבוד. יש פה אנשים טובים ואפשר להרגיש בנוח, אבל מי שלא רוצה להשקיע ביראת שמיים יהיה לו קשה. זה כמו מישהו שלא רוצה להתחזק בכושר, אז מה לו ולמקום הזה".
אני שואל על ההבדלים בין המחזור הראשון שבו התגייס י', לטירונים החדשים. "בפן הכי שטחי, יש הבדל בישיבות שמגיעים מהן. אפשר לזהות מגמה. מגיעים מישיבות יותר רציניות ויותר במיינסטרים. יש חיילים מישיבת וולפסון והיו גם חבר'ה ממיר".
"ככה מודדים אמון", מציין חיון. "זה אותנטי לגמרי. יש לנו פה לוחמים שהם תלמידי חכמים. התחילו להבין שחלק מהדרישות של החטיבה הן בתחום הרוחני. יש פה חיילים שאומרים בגלל זה 'תשמע, לא מתאים לי חשמונאים', ומעדיפים ללכת לנצח יהודה".
"אין פה דיסטנס בין המפקדים לחיילים, אבל יש כבוד", מספר חיון. "לא תראה חייל שמתחצף למפקד שלו. שבועיים אחרי הגיוס לחטיבה, טירון יכול ללמוד בחברותא עם המ"כ שלו. איפה יש דבר כזה". לא מעט חיילים יוצאים מהבסיס הבית בלבוש אזרחי, מחשש שיתנכלו להם.
בחשמונאים לא מחכים רק לסדירים, ופועלים להכשיר גם לוחמים במילואים. 180 לוחמים כבר הוכשרו, ו־120 נמצאים בעיצומה של ההכשרה. בקרוב תיפתח גם סיירת לחטיבה שתורכב מלוחמים בסדיר ומילואים. הנתונים מדברים על נשירה של פחות מחמישה אחוזים, שיעור נמוך מאוד ביחס למוכר בצה"ל. "זה כי יש לך ר"מ־מלווה וחברותא עם המ"כ והשיח מאוד מחובר. יש הרבה אנשים שרוצים לעזוב כי קשה, אבל מחבקים אותם".