"בפקודה מהירה נוכל לחזור למקום שהיינו בו לפני שלושה שבועות"

מהמקום שבו ניצבת חטיבת יפתח,  על "רכס השבעים" מול זייתון ושג'אעייה, אפשר לראות בצורה מלאה את המצב החדש בשטח: בצד אחד כוחות צה"ל והמוצבים החדשים שהוקמו ב"מרחב האבטחה" בין הקו הצהוב לגדר המערכת, חוצצים בין האויב הפלסטיני ליישובים הישראליים, ומנגד השטח העזתי החרב לחלוטין, מעל הקרקע ומתחתיה.

חיילי החטיבה נמצאים כאן כבר כמעט שלושה שבועות, מאז שהפסקת האש נכנסה לתוקף, מבטיחים כי ההגנה אינה סטטית וכי בכל רגע נתון הם יכולים לחזור להתקפה. במקרה כזה, אומרים שם, היא תהיה אגרסיבית וחזקה יותר ממה שחוו בעזה עד עכשיו.

"אנחנו נערכים לַהמשך ברצועת הביטחון החדשה שמקימים בימים אלה, כשהמטרה היא לשמור על הבית ועל יישובי הנגב המערבי", אומר אל"מ נועם מיכאל, מפקד החטיבה. "מוודאים שחמאס לא נכנס למרחב האבטחה, וגם לא אזרחים, ומרחיבים את המרחב כמה שאפשר. יש אפשרות שההסכם יישמר, שהצד השני יתפרק מנשקו ויעמוד בכל מה שהוא נדרש, וישנה האפשרות השנייה, ואנחנו נערכים להתקפה ומוכנים בתוך רגע אחד עם כל הכוחות".

החזקת שני העקרונות במקביל – שהייה בהגנה תוך מוכנות להתקפה – מציבה אתגר לא מבוטל, מודה אל"מ מיכאל. "זה מתבטא קודם כול ברמת השיח עם הלוחמים, כי זה יכול להיות מאוד מבלבל. יש הפסקת אש ויש הסכם שנחתם, אבל הוא מאוד שברירי. דברים קורים בצד השני, ואנחנו שומעים התבטאויות של חמאס. בהתאם לכך אנחנו פועלים באגרסיביות, וכל דבר שמנסה לחצות את הקו הצהוב – מטופל. הוראות הפתיחה באש ברורות מאוד: כל מה שמהווה סיכון חיים ללוחמים ולאזרחים – מנטרלים אותו. הכוונה היא להחזיק חזק ולא לאפשר לדברים לקרות מתחת לאף שלנו. לא תקום תשתית טרור בין הרגליים שלנו, לא ניתן לה לצמוח".

חטיבת יפתח גויסה למילואים בתחילת ספטמבר והחליפה את חטיבת הנח"ל במרכז רצועת עזה, במסגרת מבצע מרכבות גדעון ב'. תחילה היא פעלה בחלקה המזרחי של העיר עזה, וב־1 באוקטובר היא המשיכה לכיבוש מחודש של ציר נצרים וביתור הרצועה. זו הייתה פעולת בזק שנמשכה שעה וחצי בלבד מתחילת תנועת הכוחות ועד ההכרזה על השלמת המשימה, שמונה חודשים וחצי לאחר הנסיגה ממנו.

"זאת פקודה שהגיעה מלמעלה, מהדרג המדיני", אומר המח"ט, "לחלק את הרצועה לשניים ולמנוע תנועה של פלסטינים צפונה. בתוך זמן קצר עמדנו במשימה, עצרנו את ההגעה לעיר עזה והמשכנו להרחיק את האוכלוסייה דרומה. זה היה מאתגר מאוד, אבל שמרנו על רמה מבצעית ואבטחה טובה לכוחותינו מול האזרחים שנעו שם".

בסוף המהלך לתפיסת מסדרון נצרים, התייצבו הכוחות על ציר החוף. "נדרשנו להיות אקטיביים באש להרחקה, וגם כדי לפגוע במחבלים שעלו צפונה. תפסנו כמה אזרחים וגילינו שהם מחבלים. בהמשך, חמאס עצמו שלח לא מעט אנשים 'לבדוק' אותנו. שעתיים אחרי שהפקודה הגיעה התנועה נבלמה, ואחרי כמה ימים היא נעצרה באופן מלא. הגענו משופשפים מאוד לאירוע הזה, עם הרבה טנקים, הנדסה וחי"ר במקביל. בכל הלחימה של מרכבות גדעון ב' ראינו שאם מחליטים להגיע לנקודה בצורה מהירה ואגרסיבית – אף אחד לא יכול לעצור אותנו. ההרגשה הייתה שהמחבלים בורחים ולא נעמדים מולנו".

"לא אגיד מה בדיוק אנחנו מכינים, אבל צה"ל מציע לדרגים הגבוהים כל מיני אפשרויות, מדברים קטנים ועד דברים גדולים מאוד שאפשר לעשות. אנחנו יכולים להיות אגרסיביים מאוד, וחמאס ותושבי עזה ישלמו את המחיר"

תשעה ימים לאחר שכבשו את הציר נחתם הסכם הפסקת האש, וכוחות חטיבת יפתח קיבלו את הפקודה לסגת ממנו שוב, עד למוצבים החדשים שמעבר לקו הצהוב. "זה לא מתסכל, כי אם נסתכל על זה בצורה כוללת, אז נלחמנו שנתיים", מתייחס אל"מ מיכאל לעזיבה המהירה של השטח שנכבש שבוע וחצי בלבד קודם לכן. "אנחנו כצבא באמת מעדיפים ללכת קדימה, אבל כשרואים את החטופים החיים חוזרים, ועכשיו גם את החללים מתחילים לחזור, ואחרי שחמאס מרים ידיים ונכנע כי לא הייתה לו אפשרות אחרת – מבינים שהלחץ הצבאי וההישגים הצבאיים הביאו למה שרצינו. לא היינו מייחלים ליותר מזה. כל הלוחמים מרגישים ככה. המילואימניקים שלנו ממשיכים להגיע באחוזים גבוהים וזה מדהים, אבל העיקר הוא שהחיים שלנו חזרו בחזרה, החטופים חזרו".

במרכבות גדעון ב' היו הנחיות ברורות ללחימה מתוך מודעות לאפשרות של הימצאות חטופים חיים במרחב. עכשיו המגבלות האלה לא קיימות.

"נכון, עכשיו יש יותר אוויר לנשימה בהקשר הזה. אתה יודע שאין בקרבת מקום חטופים חיים שחווים את הסיכון הזה ועלולים להיפגע. אנחנו מתעסקים עם מרצחים שרק חיפשו סיבה לפגוע בחטופים. אלה מתחים שניהלנו אז, והיום הם לא קיימים והכול פשוט יותר. יש אילוצים אחרים, כמו ההסכם, שהוא יותר גדול מאיתנו. בהקשר הצבאי ההתנהלות פשוטה יותר כיום, אין ספק".

התגנבות יחידים

שעתיים לאחר שיחתנו ביום שלישי, נהרג רס״ר במיל׳ אפי פלדבאום, נשוי ואב לחמישה, לוחם צמ"ה באוגדת עזה, מירי צלף בשכונת ג'ניינה ברפיח. פלדבאום הוא החלל החמישי של כוחותינו ברצועת עזה מאז החלה הפסקת האש. בהמשך אותו אירוע נורו כמה טילי נ"ט לעבר רכב משוריין של צה"ל; איש לא נפגע. בעקבות זאת הורה ראש הממשלה לדרג הצבאי לתקוף ברצועה. צה"ל ושב"כ תקפו, מהאוויר בלבד, ופגעו ביותר מ־30 מחבלים בדרגי פיקוד בארגוני הטרור. למחרת בעשר בבוקר חודשה הפסקת האש.

"זאת שאלה של הדרגים הבכירים", אומר מח"ט יפתח ביחס לתוכניות ההתקפה שהם מכינים. "אנחנו מוכנים, ולא אגיד מה בדיוק אנחנו מכינים. צה"ל מציע לדרגים הגבוהים כל מיני אפשרויות, מדברים קטנים ועד דברים גדולים מאוד שאפשר לעשות. בפקודה מהירה אנחנו יכולים לחזור למקום שהיינו בו לפני שלושה שבועות. בתוך שעה וחצי אני יכול לחזור לאיפה שהייתי. אנחנו יכולים להיות אגרסיביים מאוד, וחמאס ותושבי עזה ישלמו את המחיר. ההפסד יהיה שם, והוא יהיה כבד. צה"ל מוכן לכל פקודה שתתקבל. כרגע אנחנו ממשיכים להילחם, ומוכנים לכל תפנית".

היוזמה נמצאת כעת בידינו, מבהיר אל"מ מיכאל. "היד שלנו על העליונה. צה"ל יושב חזק מאוד על יותר מחצי משטח הרצועה, מרחבי האבטחה גדולים, סדר הכוחות חזק. אני לא מרחם על מי שינסה לבדוק אותנו, אנחנו לא נותנים לו להתקרב ולצמוח בחזרה. היוזמה אצלנו, ובידי המדינה והצבא ההחלטה לאן ללכת ומה לעשות".

אל"מ מיכאל וחייליו מבינים היטב שחמאס לא שינה את טעמו עם החתימה על ההסכם, ומכאן הדריכות התמידית שהוא מחדיר בלוחמים. "אנחנו מתנהלים מול ארגון טרור, מרצחים. זה לא שברגע חתימת ההסכם הם הפכו לפֵיות, זה ברור לכולנו. האידיאולוגיה נותרה אותה אידיאולוגיה, גם אחרי שהם הרימו ידיים והתחננו להסכם. אנחנו מרגישים שהם מסתכלים ובודקים אותנו, ובכל פעם הם חוטפים עוצמה חזקה. אנחנו לא נותנים להם ליזום. זה משאיר אותם מאחור, מקפל אותם ומרחיק אותם".

במהלך הימים שחלפו מאז הפסקת האש, מספר אל"מ מיכאל, "היו הרבה מקרים של בודדים שהתקרבו. לפני כמה ימים כמה פלסטינים חצו את הקו הצהוב. מארב שלנו 'קטף' אותם והביא אותם לחקירה. ראינו שהם לא חמאסניקים, אבל הם אמרו שמחבלי חמאס שלחו אותם כדי לבדוק מה קורה פה. זה מה שיש בעיקר. בימים הראשונים היה ברור שמדובר באזרחים שהיו פחות בקיאים איפה הקו הצהוב עובר, ואחרים שרצו לחזור לבתים שלהם, אבל אחרי שלושה ימים האירוע הזה נגמר והרגשנו שמה שמתרחש הוא כבר משהו אחר.

"יש המון סנסורים, וגם הכוחות שלנו נמצאים בקו קדמי, על הקו הצהוב, וזה מאפשר את הגדלת מרחב האבטחה. מכיוון שאנחנו יוזמים יותר מהם, הם פחות מצליחים לממש ניסיונות כאלה. הקו הצהוב נראה גם במפה וגם בשטח, וברור לכולם איפה הוא נמצא".

"מארב שלנו 'קטף' כמה אזרחים שניסו לחצות את הקו הצהוב והביא אותם לחקירה. הם לא היו חמאסניקים אבל אמרו שמחבלי חמאס שלחו אותם כדי לבדוק מה קורה פה"

בציבור חושבים שאחרי הנסיגה צה"ל חזר לעמדה סטטית בקו הצהוב, ורק מחכה שיקרה משהו.

"זה ממש לא ככה. אנחנו לא סטטיים. אנחנו פועלים במרחב האבטחה, כולל ארגון המרחב המבצעי פה, ומשמידים עוד תשתיות טרור בין קו המוצבים לקו הצהוב". בניגוד לגזרות אחרות, הוא מציין, כאן לא ידוע על מנהרות בשטח שבין הקו הצהוב לגדר. "אבל סורקים, יש הרבה תשתיות מעל הקרקע. כל הזמן נעשות פעילויות של הכוחות, מהקרקע ומהאוויר, וזה מרחב שאנחנו מטהרים כל הזמן. קו המוצבים הוא הקו האחורי, ואנחנו פועלים ונמצאים מעבר לו. הצד השני פוגש המון את הכוחות החזקים והאגרסיביים שלנו. המוצבים הם מקום נחמד לשהות בו אבל אנחנו כל הזמן בחוץ, קדימה, מרחיבים את מרחב האבטחה ומחכים ויוזמים שם".

מותר לכוחות לחצות מערבה את הקו הצהוב?

"אנחנו לא חוצים אותו, זה דורש אישור של כמה דרגים מעלינו. אבל בזמן אירוע אין לנו הנחיות, וזה לא קיר, כולם מבינים את זה. אם יהיה משהו שמסכן את החיילים מעבר לקו הצהוב, הם ינטרלו אותו. כולנו, עד רמת הלוחם, מכירים את זה ופועלים ככה. אם יצטרכו לעבור אותו, יעברו".

החמיצו את לבנון

אל"מ נועם מיכאל, נשוי ואב לארבעה, מתגורר ביישוב קהילתי בגליל התחתון. הוא התחיל את דרכו בשייטת 13, מילא בה כמה תפקידים, ולימים פיקד על סיירת צנחנים. לפני כחצי שנה נכנס לפקד על חטיבת יפתח, המיועדת לבוגרי יחידת אגוז. הגזרה שלהם נמשכת בימים אלה לאורך "רכס ה־70" המשקיף על הרצועה בצפונה, ממרחב שג'אעייה ועד מחנות המרכז.

"הגזרה נחשבת רחבה יחסית, אבל היא מוחזקת חזק עם סד"כ גבוה", הוא אומר. "אני לא חושב שיש מח"ט בצה"ל שנהנה מהון אנושי כמו שיש לי. זה מתבטא גם במוטיבציה שלהם, באחוזי התייצבות גבוהים שאין להם אח ורע בצבא, גם עכשיו אחרי שנתיים. כמח"ט זה תענוג. מצד שני, יש מורכבויות. צה"ל הוא צבא גדול עם עשרות חטיבות, ויש סבבים שדורשים אורך נשימה. במלחמה שנמשכת שנתיים לא בהכרח מפעילים את מי שהכי מתאים, אלא את מי שמגויס בזמן ובמקום הרלוונטיים, כדי לאפשר למילואימניקים יציבות מסוימת ולנסות לשמר אצלם שגרה כלשהי".

בדברים אלו מתייחס אל"מ מיכאל לתסכול שחשו חלק מלוחמיו על כך שלא השתתפו במבצע "חיצי הצפון" בדרום לבנון, אף שהתאמנו לכך שבועות ספורים קודם לכן, ואף שמדובר ביחידה שלחימה במתאר הלבנוני היא ייעודה המקורי. "ברור שהחבר'ה התבאסו, אבל מצד שני אנחנו גאים ושמחים על הזכות להיות פה עכשיו ולהשפיע, לפגוע בחמאס ולהביא הישגים. אנחנו שמחים מאוד על הזכות הזאת. מאז ההסכם היה לנו חלק גדול בהחזרת החטופים החיים והחללים, שיצאו דרך הגזרה שלנו. ראינו את העשייה שלנו מכל הזוויות: ההתקפה, התוצאות בקצה, ואיך שחמאס נראה אחרי הפגיעה החזקה שהוא חטף. זאת חוויה רצינית מאוד לחטיבה".

דיברתם עם התושבים ביישובי העוטף, שבמשך שנתיים ראו את הלחימה בעומק הרצועה, ועכשיו קו המגע התקרב אליהם?

"אנחנו פוגשים אותם לא מעט, בעיקר ביציאות שלנו החוצה. האזרחים חושבים כמונו. תושב מבארי או מנחל־עוז שמסתכל מערבה רואה את קו המוצבים שלנו ולא את חמאס, הוא לא רואה בתים יותר. הוא רואה את צה"ל פועל חזק מאוד. הוא שומע את האש שצה"ל מפעיל גם עכשיו, ולא רק בנקודה אחת, אלא מִזיקים בצפון ועד רפיח בדרום. לפני שנתיים נכשלנו במשימה שלנו, ומאז אנחנו משתדלים לעשות מה שאפשר. אנחנו פועלים להחזיר לתושבים את האמון ואת הביטחון, ובעיקר להיות פה בחזית ולהשמיד כל אויב שרק חושב להוות איום".

אם לא יקרה משהו דרמטי והפסקת האש אכן תימשך, החטיבה עתידה להשתחרר בקרוב ולעזוב את הגזרה. לאחר מכן הם יקיימו עצרת חטיבתית, לראשונה אחרי יותר משנתיים. "נחבק שם את החבר'ה ואת המשפחות, מגיע להם. זו העוצמה של עם ישראל, ואני לא יודע אם באמת מכירים להם טובה כמו שראוי להם. הם חווים קשיים גדולים, גם בעבודה וגם בחיים האישיים, אבל הם עוזבים הכול שוב ושוב, מחוברים מאוד למשימה ומחויבים למדינה, ומוכנים לעשות הכול בשביל המדינה הזאת. מגיע להם שידעו שמעריכים אותם".