"בכל פעם מחדש כשאני מחבקת את הילדים אני נזכרת באמא שלי"

הבית // דירה שכורה בקומה השלישית בבניין בשכונת רמת־עמידר. שלושה וחצי חדרים. הסלון משמש גם כמרחב משחקים לילדים וגם כמקום אירוח, והמטבח הפתוח הוא לב הבית. החדרים מלאים פריטים אישיים שכל אחד מהם מספר סיפור.

מעברים // הם גרים שם כבר חמש שנים, אחרי שגרו בדירה קטנה סמוכה לישיבת רמת־גן, ולפני כן בדירת חמישה חדרים בסאבלט.

הבוקר // "מתחילים מוקדם ורועש". אור יוצא מוקדם מאוד להתאמן ואז לצבא, ורננה אחראית על הילדים: מכינה כריכים, מארגנת את הילדים, והם יוצאים ברכב או ברגל, מחכים עם טוב להסעה לבית הספר ואז ממשיכים למטפלת של גפן עברייה ולגן של עדין. בעשרים לשמונה רננה בדרך לעבודה. הבוקר מלא תנועה וצחוק לצד הלחץ הטבעי של לוח זמנים צפוף.

מנהלת // רננה היא מנהלת אדמיניסטרטיבית במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר־אילן. היא מטפלת בגיוס הסטודנטים, ליווי הסגל האקדמי, בניית מערכת קורסים, רישום, מינויים אקדמיים ופיתוח תוכניות לימוד.

הנצחה // בשעות הערב היא מרצה על סיפורה של אמה, דפנה מאיר ז"ל, ומסבירה על כתיבתה ועל חייה, כדי להנציח את זכרה ולהפיץ כוח ונחמה. רננה פעילה גם ברשתות החברתיות, משתפת על חיי היומיום שלה כאמא צעירה וכאשת רב צבאי בקבע, וגם כמי שנושאת את זיכרון אמה. בימים אלו היא מסיימת להקליט את העונה הראשונה של ההסכת החדש שלה, "הציונות הדתית מדברת".

רב // כשפרצה המלחמה אור גויס למילואים במחנה שורה (לא בזיהוי חללים), ואחרי שנתיים של מילואים שם, תוך כדי שהוא סטודנט בתוכנית פכ"ם (פילוסופיה, כלכלה, מדעי המדינה) באוניברסיטה הפתוחה, הוא יצא לקורס רבנים צבאיים - והחליט שזאת השליחות שלו. כשסיים את הקורס הוא חתם קבע, בתור רב צבאי. רננה: " זאת ממש השליחות המשפחתית שלנו, אנחנו בחגים בצבא, זה מהמם ומרגש והכול".

שכנים // אור ורננה גדלו ביישוב עתניאל בהר חברון, ובין בתי משפחותיהם הפרידו שני בתים בלבד. שניהם היו חלק מהחיים הקהילתיים התוססים, גדלו בסניף בני עקיבא ביישוב, השתתפו בפעילויות ובצוותי ההדרכה, ונשארו קשורים למקום גם אחרי שהוריהם עזבו. "עתניאל הוא עדיין בית חם וזיכרון מכונן".

אובדן // משפחת מאיר נצרבה בתודעה הציבורית כשבינואר 2016 חדר מחבל ליישוב ונכנס לבית משפחתה של רננה ורצח את אמה דפנה לעיני ילדי המשפחה. רננה הייתה אז בת 18. "החיים נקטעו באחת. מאותו רגע כל מה שחשבנו שהוא יציב ומובן מאליו התערער". האובדן הפך לחלק בלתי נפרד ממנה ומלווה אותה עד היום. יחד עם הכאב נולדה גם בחירה מודעת להמשיך בחיי משמעות ושמחה. "כשאני מחבקת את הילדים שלי אני נזכרת באמא שלי בכל פעם מחדש. זה כואב אבל גם נותן לי כוח".

מזרח ומערב // אור נולד וגדל בבאר־שבע, בבית מסורתי, והמשפחה שלו חזרה בתשובה כשהוא היה בכיתה ד'. רק אז הם עברו לעתניאל. בתיכון הוא למד בישיבת מקור חיים. "הוא בעצם מרוקאי מזרחי שגדל בהתנחלות אשכנזית... זה אומר שירי חפלות ביום שישי לצד שירי מקור חיים".

והשאר היסטוריה // בתקופה הקשה שלאחר הרצח הגיע אור לנחם את משפחת מאיר, ואז היה מעורב במיזמי הנוער לזכרה של דפנה. בהדרגה נרקמה בינו ובין רננה קרבה מיוחדת. כחודשיים אחרי הפיגוע הם התחילו לצאת ושנה וחצי לאחר מכן התחתנו.

רמת־גן // אור למד בישיבת ההסדר ברמת־גן, והם חלק בלתי נפרד מהקהילה של הישיבה. "החיים ליד הישיבה מביאים איתם תחושת עומק רוחני בתוך העיר. בשמחת תורה התלמידים יוצאים עם ספרי התורה לרחובות בתהלוכה מלאת שמחה וריקודים, והשכנים מצטרפים. זו חוויה שמחברת בין עולמות, וגם הילדים שלנו כבר מצפים לה בכל שנה".