המון ערבי, מגובה בפעילים זרים, תקף בסוף יולי מתיישבים שעסקו בעבודות להכשרת השכונה החדשה של המושב כרמל בדרום הר חברון, מטרים ספורים מבתי היישוב. בסרטונים שתיעדו את האירוע נראה בליל של אלימות וצעקות; הפורעים שברו את שמשות הרכב והבאגר של המתיישבים. אחד המתיישבים חש שההמון סוגר עליו עד כדי סכנת חיים, ונאלץ לבצע ירי באוויר מנשקו כדי להרחיקם. לטענת הערבים במקום, אחד המתפרעים נפגע מהירי ובהמשך נקבע מותו. הפורעים, המתגוררים במבנים בלתי חוקיים בצמידות ליישוב ואף בתוך שטחו, יצאו מהכפר הבלתי חוקי אום אל־ח'יר שבשטח C, הנתון לשליטה ישראלית מלאה. שני פעילים זרים גורשו עוד באותו שבוע מישראל.
הייתה זו נקודת רתיחה משמעותית בגלי האלימות שהמתיישבים סופגים מהארגונים האנרכיסטיים המוסיפים שמן למדורת הסכסוך בין העמים. יצאנו להכיר מקרוב את ההצגה המבוימת שעולה מדי יום במוקדים שונים ביהודה ושומרון. שותפים לה נוצרים ומוסלמים, אתאיסטים ורבנים. פעילים מהארץ ומהעולם מגיעים עם מצלמה, נעמדים מאחורי הפלסטינים בשטח, מתעמתים יחד עם מתיישבים ועם כוחות הביטחון, ויוצרים לישראל חזית נוספת. התמונות והסרטונים הערוכים של הארגונים הללו, המציגים חצאי אמיתות ונשלחים לכל קצות תבל, הם נשק אפקטיבי נוסף במאבק נגד ישראל.
מי שפוגשים את הפעילים האנרכיסטים פנים אל פנים וסובלים מהם על בסיס יומי הם החוואים, שבעצם נוכחותם שומרים על שטחי C ועוצרים את ההשתלטות הפלסטינית הלא חוקית. שמעון ואביטל עטיה גרים עם ששת ילדיהם בחווה החולשת על השטחים החקלאיים של המושב כרמל, סמוך למקום שבו התנפלו הפורעים על הפועלים. "לפני שהגענו, הערבים ניצלו את העובדה שיהודים לא מסתובבים פה, הם רעו ועיבדו את השטח ואפילו חילקו אותו ביניהם", מספרת אביטל. "עד שביקשו שנעלה לכאן ונקים את החווה".
שמעון ואביטל עטיה | צילום: נעמה שטרן
"כשהגענו היה לנו מאבק יומיומי איתם", אומר שמעון. "הם הפגינו ואמרו לצבא שאם יחזירו אותנו לכרמל הם יעזבו את השטח. יש כאן בעיקר בדואים, וכשאני יושב איתם אני שומע שהם יודעים לקבל את הדין שהשטח שלנו, למרות שבתפיסה הבסיסית של הבדואי מקום שהוא חרש – שייך לו. הוא לא מכיר קווים או מפות. מבחינת האנרכיסטים אנחנו גנבנו פה הכול; לא רק אנחנו – מדינת ישראל גנבה הכול, כולל את תל־אביב".
עד כמה ההשפעה שלהם על הערבים משמעותית?
"זה בדיוק העניין, הם מתדלקים את האירוע. ברור שאם ערבי רואה שעולים לשטח שהוא חושב שהוא שלו זה מדליק אותו, אבל הייתה פה תקופה של שבועיים שהאנרכיסטים ביימו פה אירוע כל יום. עמיאל ורדי וגיא בוטביה, שני אנרכיסטים כבדים, היו נותנים לילד בן שמונה לקחת עדר לשטח, היו מגיעים צבא ומשטרה – ואז הם אוספים הישגים: או שרואים מעצר של ילד, או שרואים אותי עושה משהו. הם ביימו כאן אירועים מא' ועד ת' ואמרו לאנשים בדיוק מה לעשות. אנחנו משתדלים להתעלם, כל עוד אפשר. ההשפעה שלהם היא בעיקר על הצבא והמשטרה, כי להם יש סמכות חוקית, אז לא מפסיקים לקלל אותם ואומרים שהם 'בני השטן' ו'גנבי אדמות'".
עוד בנושא יו"ש
יש טענה שהרועים שלכם מרחיבים את שטח המרעה ומתקרבים לבתים של הערבים.
"צריך לעשות סדר. הם מתקרבים כי הבתים שלהם בנויים בתוך שטח C, בתוך הקו הכחול (תחום השיפוט, א"ז) של כרמל. הטענות שלהם באופן כללי לא מתקשרות עם המציאות. הם אמרו שגירשנו מכאן עשר משפחות, אני מכיר את השטח ויודע שלא היה ולא נברא. מבחינתם אם אוהל על ארבעה עמודים שזקן הקים כדי לשבת אחר הצהריים מול הנוף, עף ברוח – אנחנו גירשנו משפחה. אין הלימה בין מה שקורה בשטח לבין הדיווח".
לא תמיד האירוע מסתכם בגידופים ובצילומים, לעיתים הוא מידרדר למעשי תקיפה. "היה אירוע שתקפו את הנערים שלנו, כולל זריקת אבנים ומכות", אומרת אביטל. "שמעון הגיע מיד וראה שהכול מתואם עם האנרכיסטים שעומדים מהצד ומצלמים".
מהאירוע הזה הפיצו האנרכיסטים סרטון שמתחיל מהאמצע, אחרי מעשי האלימות של הערבים וזריקות האבנים. אחד המשתתפים, אומרים בני הזוג, היה באסל אל־עדרא, במאי הסרט שזכה באוסקר "אין ארץ אחרת". בסרט מתואר סיפור הגירוש – לטענת היוצרים – של תושבי אזור העיירה יטא משטחם.
"אי אפשר לבלבל אנרכיסטים עם עובדות", אומר שמעון. "גם אם אוכיח באותות ובמופתים שהמקום שייך לי, הם בחיים לא יגידו 'סבבה, אתה צודק'. אין אצלם לגיטימיות למדינת ישראל, הכול קולוניאליזם ואנחנו כובשים זרים בכל מדינת ישראל. גם בסרט 'אין ארץ אחרת' הם מנסים להראות את העוולות, זה חרטא. רוב האנשים בסרט הם יטאווים, יש להם בתים בעיירה יטא, הם לא צצו מהמדבר".
אביטל: "הם עוקבים אחריי בפייסבוק ומגיבים תגובות מגעילות בפרטי. פעם העליתי משהו על זה שקשה לי, אז הם אמרו לשמעון שאביטל התחילה להתלונן. הם מפיצים ברשת הרבה סרטונים, שלנו ושל הנער שאיתנו, דרור. כתבו עליו דברים לא יפים. פעם הם העלו סרטון של הילדים שלנו וכתבו דברים חריגים, ועכשיו אנחנו תובעים אותם. אין להם גבולות".
שמעון מסביר שלעיתים אותם פעילים מפגינים בבקעת הירדן וגם בהר חברון, ולעיתים יש פעילים ייחודיים לאזור מסוים, אך לכולם אותה מטרה. "שישראל תצא מיהודה ושומרון, והם מנסים להשיג אותה בכסות של חשיפת עוולות כביכול. הצדק לא מעניין אותם. בלי האנרכיסטים, הערבים לא היו מחזיקים מעמד; מאחורי הזקן שבא לגרש לנו את העדר תמיד יש כמה אנרכיסטים שנותנים לו גיבוי מצולם, זה משפיע. בלי האנרכיסטים אפשר גם לראות רועה שלנו יושב ליד רועה שלהם, כשהעדרים מסביב".
אביטל: "מבחינתי האנרכיסטים יותר מפחידים. הערבים בסוף מתייאשים, אבל להם יש להט של אנטישמיות. וגם, הערבי הוא מקומי, אני נפגש איתו במקום אחד בחלקה שלו. לאנרכיסטים יש מבנה באום אל־ח'יר והם יוצאים ממנו כל פעם למקום אחר. הם מנהלים אופרציה שלמה עם תורנויות ושעות עבודה, אני רואה אותם ב־360 מעלות".
אתם רואים הבדל בין האנרכיסטים הישראלים לזרים?
"הישראלים מובילים. הזרים מאוד נוכחים אבל שתקנים, הם מפחדים שיגרשו אותם. היה פה אנרכיסט שאמר שדוד שלו אחראי לסנקציות שארה"ב הטילה על מתיישבים. אלה אנשים עם כוח".
דרכים מגוונות, מטרה אחת
הצטרפתי לשי לוחי, רכז הקרקעות של המועצה האזורית הר חברון, ופגשנו רועה מחווה אחרת באזור. הפסטורליה של עדר כבשים בשדה עלולה להשכיח שלנער הזה יש תפקיד קשוח שמצריך אופי חזק מאוד. מלבד האחריות לעדר והשעות הארוכות לבד בשטח, הוא מתמודד עם החיכוכים עם האנרכיסטים והערבים. מרחוק השקיפו לכיווננו שתי פעילות וערבי. שעה קלה לפני שהצטרפנו לרועה הגיעו אליו שלושה טנדרים עמוסים בערבים ואנרכיסטים וטענו שהוא מסיג גבול. כוחות משטרה הגיעו ופיזרו את האירוע.
פחדת?
"כן, זה לא נעים", משיב הנער. "בדרך כלל אני מצלם אותם בעצמי ומשתדל לא לענות, כי אי אפשר לדבר איתם. הבעיה היא שלפעמים הם מגרשים את העדר כי הם צועקים ומשתוללים, ולוקח זמן להרגיע ולאסוף אותו. כל פעם שאני עובר ליד מאהל בדואי הם קופצים עליי".
דביר רז | צילום: ללא
כשהסתובבנו בפזורות הבתים הלא חוקיים בסביבה, לוחי הראה כיצד על כל פחון מותקנת מצלמת אבטחה ששווה הרבה יותר מהמבנה עצמו, זאת במסגרת המאמץ לתעד כל צעד ולהשתמש בחומרים נגד ישראל ברחבי העולם. "עם השנים הם השתכללו", אומר לוחי, "היום התיעוד של המצלמות משוגר היישר לרמאללה ואז הם גם חותכים אותו ככה שישרת אותם". הכול מסביב "ממותג", כך שאין צורך לנחש מי עומד מאחורי הבנייה; יש שלטים של הארגונים שתרמו את הציוד, הפאנלים הסולאריים, המים, חומרי הבנייה וגם את הפיצויים שהערבים מקבלים אחרי כל הריסה של המנהל האזרחי. אחד מן הגופים הרבים הללו הוא Comet-ME – ארגון ישראלי־פלסטיני שמספק פתרונות אנרגיה לפולשים לשטחי C, כך שבכל השטח אפשר לראות לוחות סולאריים.
"צריך להסתכל על הסיטואציה כמערכת, זה לא עוד ארגון ועוד פעילות", אומר דביר רז, לשעבר מנהל המחקר של "עד כאן". "זו מערכת שמורכבת מזרועות שונות – ישראלית, בינלאומית ופלסטינית – שהמטרה שלהן היא ליצור חיכוך וחומר מצולם כדי לעצב את דעת הקהל העולמית. הם פועלים בכל מיני כיוונים: הגנה על ילדים, ליווי רועים, שיקום מקורות מים, אבל הכול מכוון לסיום הכיבוש והכול עובד בסינרגיה, גם אם לא בתיאום מלא. ישנה למשל נציגות האו"ם בפלסטין שמרכזת פעילות מול הארגונים השונים. הם נפגשים אחת לתקופה ומתנהלים מאחורי הקלעים בשוטף גם מול ארגונים אלימים מאוד שיוצרים פרובוקציות. זו מערכה אחת, שיש לה ראש משפטי, הסברתי, שטח וכו'. תזמורת שמנגנת יחד. כל אחד נותן את הערך המוסף שלו – הפלסטינים מציגים את המסכנים, הישראלים הם מגן אנושי ומגלים תעוזה מול כוחות הביטחון, והזרים מוסיפים את הממד הבינלאומי ונותנים ערוצי הפצה ומימון. כששמים שלט של שגרירות יפן או של האיחוד האירופי על איזה פחון, הריסה שלו תהפוך לסכסוך מדיני והכול יהפוך להיות מסובך יותר".
לדברי רז, יש גורמים מתוחכמים יותר ומתוחכמים פחות. "יש פה אידיוטים שימושיים, אבל גם מאחוריהם מתנהלת מערכה עם מוחות מתואמים, ובכל אחת מהזרועות יש גם כאלה וגם כאלה. הייתה ירידה דרסטית בפעילות מתחילת המלחמה כי התגובה של ישראל הייתה פחות סלחנית. היה להם פחד אבל הוא מתחיל להתפוגג. עכשיו יש מהלך של השר שיקלי לגרש פעילים זרים, זה יכול ליצור אפקט בשטח. אם מבודדים בין שלוש הזרועות יהיה שקט בשטח, כי הפלסטינים מפחדים להתעסק בעצמם עם כוחות הביטחון והמתיישבים. מי שנותן להם את האומץ והמימון זה הזרים והישראלים. רואים שכשאין מאחורי הפלסטיני מטרייה רחבה – אין חיכוך, בניגוד לפעולות טרור. זה מאבק מסוג שונה, לא עם נשק אלא עם מצלמות. הכרנו בעבר אנשים שמאלצים אותם ומפעילים עליהם לחצים מהרשות או מגורמים ישראליים וזרים, כמו הסיפור של גיא הירשפלד ועזרא נאווי. זו לא מערכה הומניטרית של זכויות אדם אלא מערכה לאומית, ולשם כך מנצלים את כל מי ומה שאפשר".
אתה רואה הבדל בין דרכי הפעולה של הזרועות?
"לכל ארגון וגזרה יש דרכי פעולה משלו, יש אלימים יותר ויש כאלה עם הפגנות רכות יותר. הארגונים הנוצריים הם לרוב מאורגנים ושיטתיים יותר, פועלים לאורך שנים ומחזיקים נקודות קבועות, ויש להם גב של הכנסייה. כשארגון מבוסס על מתנדבים, אם אין פעילים אין פעילות, וגם מתנדב שמגיע צריך לממן את עצמו. נציג של כנסייה עובד בזה, יש לו כל התנאים והוא נמצא פה כמה שנים. לא שחקן חולף".
גם בקרב הפעילים הישראלים יש גיוון בדרכי הפעולה. אחד הארגונים הישראליים הבולטים בשנים האחרונות הוא "מסתכלים לכיבוש בעיניים", שמגדיר את עצמו כך: "קבוצה של ישראליות וישראלים המשוכנעים כי השליטה הצבאית באוכלוסייה הפלסטינית, וההתנחלות בשטחים הכבושים, הן שתי בעיות היסוד של מדינת ישראל. אנו פועלים לשינוי המצב לטובת כל הפלסטינים והישראלים". הם פועלים בשלושה רבדים עיקריים: היצמדות לפלסטינים בשטח כדי להגן עליהם כביכול, הפקה של הפגנות, ופעילות תקשורתית. לעיתים הם משתפים פעולה עם ארגונים זרים ופלסטיניים, ופעילותם מבוססת על מתנדבים.
"התיעוד משוגר היישר לרמאללה". שי לוחי | צילום: נעמה שטרן
אחד הפרויקטים המרכזיים שלהם הוא ליווי רועים ערבים בבקעה כדי להגן עליהם "מפני התעמרויות והתנכלויות של מתנחלים קיצונים ואלימים". הם מייצרים פרובוקציות על בסיס קבוע כדי להאשים את המתיישבים בפשעים שונים. לא פעם פעילים שלהם קיבלו צווי הרחקה מיהודה ושומרון.
באתר שלהם מופיע מדי שבוע דו"ח מפורט המתאר את העוולות היומיומיות הנעשות לטענתם באזור. הם משתפים פעולה עם "הדף היומי" שמדווח גם הוא על האירועים השונים, כולל תיאור של פעילויות מבצעיות נגד תשתיות ופעילי טרור כאירועים לא לגיטימיים.
ארגון נוסף שפעיליו מסתובבים בשטח הוא "קול רבני לזכויות אדם". על פי הודעתם, הארגון "משמיע את קולה של המסורת היהודית בתחום זכויות האדם. הארגון נוסד בשנת 1988 ומונה כיום למעלה מ־170 חברות וחברים – רבנים ורבות מוסמכים ותלמידות ותלמידי רבנות מהזרמים השונים ביהדות". זהו הארגון היחיד הפועל בשם היהדות בנושא זה, ומטרתו "להראות כי היהדות עשויה וצריכה להיות חלק מהפתרון לסכסוך". הארגון מביא מתנדבים ישראלים לאירועים שונים ביהודה ושומרון, כמו מסיק זיתים עם חקלאים פלסטינים, נטיעות או חריש, ועל פי האתר שלו "מסייע בהגנה על זכויותיהם של החקלאים הפלסטינים המתמודדים עם אלימות מתנחלים ועם העמקת הכיבוש והשליטה הצבאית".
עניין העצים מרבה להעסיק את הארגון. על פי הדיווח שלהם, השנה הם נטעו כ־725 עצים ביהודה ושומרון וגם בנגב. בט"ו בשבט הם ארגנו נטיעות בהר חברון, באזור מסאפר יטא, שטח C הנחשב לשטח אש 918. בהגיעם לאזור נתקלו הפעילים בכוחות צה"ל שהוציאו "צו רידוד", כך שהמבצע לא התקיים כמתוכנן. בסופו של דבר נטעו המשתתפים עצים חדשים באדמות שהוכרו על ידי בית המשפט כאדמות פרטיות בבעלות פלסטינית. באירוע זה היו שותפים ארגונים רבים: שלום עכשיו, עומדים ביחד, כל הנשמה, מסתכלים, מחסום ווטש, זזים וארגון EAPPI.
יש גם ארגונים שבעבר היו חזקים ועם השנים נחלשו, אבל הפעילים שלהם ממשיכים להסתובב בשטח תחת מטריות אחרות. כך למשל, "אנרכיסטים נגד הגדר" מונה פעילים בודדים, ותעאיוש (דו קיום) הוא ארגון שהתיימר להיות יהודי־ערבי ולקדם את רווחת שני הצדדים אך פעל רק נגד מדינת ישראל. מאז תחקיר "עד כאן" על עזרא נאווי, פעיל מרכזי בארגון שנהג להסגיר לרשות הפלסטינית ערבים שרצו למכור אדמות ליהודים, בידיעה שיעונו ויירצחו – ובמיוחד לאחר מותו – נפח הפעילות של הארגון צומצם, אך הוא עדיין פעיל בעיקר באזור הר חברון.
הארגונים האנרכיסטיים מחולקים לשלושה סוגים: ישראליים, פלסטיניים ובינלאומיים. כל אחת מהקטגוריות מכילה ארגונים שונים, דרכי פעולה מגוונות ואופי שונה, אבל כולם שואפים לנישול מדינת ישראל מאדמותיה. אחרי טבח 7 באוקטובר ומאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל פחתה הפעילות האנרכיסטית, הן בשל התנאים שהשתנו והן בשל המיקוד שלהם בעזה, אך בחודשים האחרונים ישנה התעוררות מחודשת. חצי שנה לפני פרוץ המלחמה פרסם ארגון "עד כאן" דו"ח על הארגונים הפלסטיניים והבינלאומיים, ומנה עשרות ארגונים, מטרות, מקורות מימון, הפעילים, הקשרים לארגונים אחרים והאידיאולוגיה. רבים מהארגונים הפלסטיניים קשורים באופן הדוק לרשות הפלסטינית או לארגוני טרור שונים, ומשתמשים בכסות האזרחית כדי לקדם את מטרותיהם. הרשימה הבאה היא מדגם קטן של ארגונים בינלאומיים מתוך אלה שעוסקים גם ביצירת חיכוכים.
הארגון הנוצרי The Good Shepherd Collective פועל בהר חברון עם בסיס באום אל־ח'יר. המשרדים ממוקמים בבית־סאחור שבגוש עציון. מדובר בקולקטיב אמריקני שמאגד ארגונים ללא מטרות רווח, ומקדם התנגדות עממית לא אלימה בשטחי יהודה. שם הארגון רומז לעולם הנצרות, אך הוא לא מזדהה עם כנסייה ספציפית או זרם נוצרי מסוים. על פי הפרסומים בפייסבוק, הארגון החל לפעול בשנת 2018.
פעילי הארגון מתעדים ומתלווים לפלסטינים בפעילות שטח ועימותים עם חיילי צה"ל ומתיישבים. בשיתוף "הוועד הישראלי נגד הריסת בתים", הם בונים בתים לא חוקיים לפלסטינים. הארגון מגדיר עצמו "אנטי ציוני ואנטי קולוניאלי", מאדיר מחבלים ומתייחס אליהם כאל "קורבנות חפים מפשע".
"תנועת הסולידריות הבינלאומית" (ISM) הוקמה בעקבות ההבנה כי צה"ל מתייחס באופן סובלני יותר לפעילים בינלאומיים. המייסדים החליטו לנצל את נקודת התורפה הזו והחלו לגייס מתנדבים מרחבי העולם שיגיעו לישראל ויצטרפו למאבק נגד צה"ל. המתנדבים מגיעים בעיקר מאירופה ומארה"ב, ולאחר הכשרה של יומיים ברמאללה או בירושלים הם נשלחים למוקדי סכסוך ביהודה ושומרון. על המתנדבים לתעד כל אירוע שהם נחשפים אליו במהלך שהותם, וכן לכתוב דו"חות על הנעשה בישראל, המתפרסמים באתר התנועה וברשתות החברתיות. הם מתאמים את הפעילות עם ארגון "אנרכיסטים נגד הגדר", שכיום חברים בו פעילים בודדים, משבשים פעילות של צה"ל ומשתתפים בהתפרעויות אלימות של פלסטינים. בדו"ח של "עד כאן" מופיעה תמונה של נטע גולן ויונתן פולק, אנרכיסטים ישראלים בולטים, בהפגנה נגד מעצרים מנהליים לפלסטינים.
התנועה מעלה חומרים לרשת באופן שוטף, ופעיליה מדווחים על אירועים שונים ביהודה ושומרון - סיורים מאובטחים בחברון, דרך חגיגות על שחרור מחבלים, ועד הרס של בנייה ערבית לא חוקית. בדף התנועה בפייסבוק נכתב כי אחד מפעיליהם גורש מהארץ.
שירות הנשים הבינלאומי לשלום (IWPS) – הקבוצה מבוססת על נשים מתנדבות מחו"ל, המגיעות לתקופה שנעה בין חודש לשלושה חודשים. היא פועלת מאזור הכפר סלפית ומלווה את הפלסטינים בשגרת יומם. נשות הקבוצה מצטרפות למסיק זיתים כדי למנוע מחיילי צה"ל לעשות את עבודתם, מתעדות את פעילות צה"ל בעמדות השמירה, משתתפות בהפגנות אלימות ובפעילות נגד הריסת בתים לא חוקיים, ומפרסמות דו"חות על הפעילות הישראלית ביהודה ושומרון. בנוסף הן מעורבות בפעילויות שמעודדות טרור והאדרת מחבלים.
תוכנית הליווי האקומנית בפלסטין וישראל (EAPPI)- הוקמה על ידי מועצת הכנסיות העולמית, הכוללת יותר מחצי מיליארד נוצרים. התוכנית כוללת קבוצות קבועות של משקיפים, ה"מגינות" על הפלסטינים ועוקבות אחרי פעילות ישראלית ביהודה ושומרון. הפעילים מתעדים אימונים של צה"ל ופעילות ביטחונית כמו הקמת מחסומים וביצוע מעצרים, ומשתתפים תדיר בהפרות סדר ובאירועים בשטחים צבאיים סגורים. הם פועלים בשיתוף ארגוני שמאל רדיקלי ישראליים, ובעבר הוגשו תלונות נגד פעילותם.
מבצע יונה (Operation Dove) – מאז 2004, אנשי הארגון פועלים מהכפר א־טוואני שבדרום הר חברון. הם מלווים את החקלאים ואת הילדים הפלסטינים, מנטרים את פעילות צה"ל, ובמקרים מסוימים אף מתערבים באירועי אלימות בין פלסטינים לישראלים. הפעילים גם משתפים פעולה עם ארגוני שמאל רדיקלי ישראלים המעורבים אף הם בפעילות האלימה. לעיתים הם מגיעים לעימותים במקומות אחרים ביהודה ושומרון.
West Bank Protection Consortium – שותפות של כמה מדינות אירופיות וארגונים לא ממשלתיים, המסייעת לחקלאים פלסטינים שצה"ל הרס להם מבנים, פועלת לשיפור איכות חייהם, ויוזמת פעילות הסברה הכוללת סיורים לדיפלומטים ויצירת חיכוכים.
עוד בנושא התיישבות
