התערוכה המוקדשת ל"מגילת ישעיהו" במוזיאון ישראל הצליחה לעורר הד תקשורתי ועניין ציבורי הרבה יותר מהמקובל לתערוכות מוזיאוניות – אף שמדובר בתערוכה המוקדשת למוצג אחד ויחיד. ההתרגשות מוצדקת לחלוטין, ולא במקרה הגיעו כחמישים איש לסיור העיתונאים שנערך לרגל פתיחת התערוכה, רבים מהם אינם מסקרים באופן שוטף את תחום האמנות ואת המוזיאון.
במרכז התערוכה עומד אחד הממצאים הארכיאולוגיים החשובים ביותר שנמצאו אי־פעם בארץ ישראל. מדובר במגילה הכוללת נוסח מלא של כל 66 הפרקים של ספר ישעיהו בתנ"ך, שנכתבה לפני יותר מאלפיים שנה (כנראה במאה השנייה לפני הספירה), על ידי אחת הכתות שישבו באזור קומראן שבצפון ים המלח. עד היום לא נמצא נוסח מלא של אף אחד מספרי התנ"ך האחרים, מתקופה כל־כך קדומה.
המגילה נמצאה ב־1947, יחד עם עוד הרבה קטעי מגילות אחרות, על ידי רועים בדואים שהסתובבו במערות ומצאו כמה כדי חרס ובהן שבע מגילות. שיני הזמן והעש אכלו רבים מהגווילים העתיקים, אבל תנאי היובש המדבריים הצילו בכל זאת לא מעט דפים, ומגילה אחת שלמה. הרועים הבדואים מכרו את המגילות לסוחר עתיקות מבית־לחם, וזה מכר את חלקן, בהן גם מגילת ישעיהו, לראש הכנסייה הסורית בירושלים.
הכי מעניין
כאשר דבר המציאה הגיע לאוזניו של הארכיאולוג פרופ' אליעזר סוקניק, הוא מיהר לבית־לחם כדי להשיג את שלוש המגילות שנשארו שם. הוא הצליח לרכוש אותן במחיר זול יחסית, כיוון שהסוחר המקומי לא היה מודע לערכן. המגילות נרכשו בתאריך שאין סמלי ממנו: בכ"ט בנובמבר 1947, היום שבו החליטה עצרת האו"ם על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית, קיבל סוקניק לידיו דרישת שלום ארכיאולוגית מימי הריבונות היהודית הקדומה.
ראש הכנסייה הסורית, לעומת זאת, הבין היטב מה יש בידו ומיהר לשלוח את מגילת ישעיהו לכספת בביירות, כדי שלא תיפגע במלחמה שפרצה בארץ מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם. בהמשך גם דאג להובלתה לארה"ב ואף ניסה לעניין מוסדות מחקר שונים בקנייתה, למרבה הפלא ללא הצלחה.
כמה שנים אחר כך ביקר בארה"ב יִגָּאֵל ידין – בנו של סוקניק וארכיאולוג נודע בזכות עצמו (וגם הרמטכ"ל השני של צה"ל ומייסד מפלגת ד"ש) – למסע הרצאות על סיפור המגילות. חבר הראה לו מודעה קטנה בעיתון מקומי שבה הוצעו למכירה כמה מגילות עתיקות מארץ ישראל. ידין הבין מיד במה מדובר, ומיהר להתקשר למנכ"ל משרד ראש הממשלה, טדי קולק, כדי שיגייס את הכסף הנדרש לקניית המגילות. קולק ארגן את הכסף, וכעבור כמה שבועות הגיעה המגילה יקרת הערך לישראל. לשם הצגתה בפני הציבור נבנה מבנה מיוחד בשם "היכל הספר" – המבנה הלבן המפורסם שמעטר את מוזיאון ישראל. שניהם נפתחו בהפרש של חודש במהלך 1965.
מגילת ישעיהו, שאורכה מעל 7 מטר, הוצגה במרכז ההיכל, בתוך חלון זכוכית עגול הנמצא במרכז המבנה. לצידה הוצג גם מה שנשאר משש המגילות האחרות שנמצאו בקומראן. להיכל הספר הוכנו גם תנאי שימור ומיזוג מיוחדים, כולל השקיה קבועה של קירות המבנה החיצוניים, פעולה המתקיימת עד היום.
ואולם עד מהרה הבינו אנשי המוזיאון שגם תנאי השימור שיצרו אינם מספקים, במבנה שרבבות בני אדם מבקרים בו בכל שנה, ועצם נוכחותם מעמידה את המגילה בסכנה. כעבור שלוש שנים, ב־1968, נגנזה אפוא המגילה המקורית בכספת שמתקיימים בה תנאי השימור הדרושים, ובמקומה הונח צילום.
לקראת חגיגות השישים לפתיחת המוזיאון הגו אנשיו את הרעיון לציין את המאורע בהצגה מחודשת לציבור של המגילה המקורית. האוצרים מספרים שהם תכננו את המבצע המורכב ועמלו עליו במשך שנתיים: ויטרינה מיוחדת הוזמנה מבלגיה, כדי שישתמרו בה במדויק תנאי הלחות והטמפרטורה הדרושים. חלקי המגילה השונים הובלו בזהירות רבה מן הכספת של היכל הספר לחדר שהוכן באגף אחר של המוזיאון. כך יכולים מבקרי המוזיאון, לראשונה מאז 1968, לחזות במגילה המקורית. הם יוכלו לעשות זאת עד 3 באוקטובר ורק בקבוצות של עד 25 מבקרים בכל פעם - כיוון שמומחי השימור הבהירו שעם כל התנאים המיוחדים שיוצרת הוויטרינה הבלגית, המגילה תתחיל להיפגע כעבור כמה חודשי תצוגה או בנוכחות קהל גדול מדי.
לא רק נחמה
אז הסיפור אכן מרתק, היסטורי, ייחודי. אבל דווקא כגודל הציפיה והסקרנות, חשתי אכזבה מסוימת בסופו של הסיור. ראשית, התערוכה קטנה למדי, היא מסתיימת תוך זמן קצר, ומתקיימת בכמה חדרונים צדדיים של המוזיאון ולא באולם ענק, כראוי לחשיבותה. מלבד המגילה, כוללת התערוכה בעיקר שני סרטונים - אחד למבוגרים ואחד מפורט יותר לילדים - המספרים את סיפור המגילה, ולצידם כמה כדי חרס אותנטיים שבהם נמצאו כלל המגילות, ועוד כמה צילומים מוגדלים מן המגילה הבאים להמחיש הבדלים קטנים בנוסח שלה, לעומת הנוסח המוכר לנו של ספר ישעיהו.
למעט סרטון הילדים, התערוכה כלל אינה מתייחסת לסיפור המקורי של המגילה ושל הספר שנכתב בה: מי היה ישעיהו, מתי פעל ובאילו נסיבות, ואולי גם משהו על התיאוריות המבדילות בין הנבואות שנכתבו עד פרק מ' של הספר, ומן הפרק הזה ואילך. נבואות אלה, המזכירות למשל את כורש, מיוחסות לתקופות מאוחרות יותר, ומחברם האלמוני מכונה במחקר "ישעיהו השני".
התערוכה מתייחסת אומנם לעובדה שבספר ישעיהו כלולות כמה מנבואות הנחמה המרטיטות ביותר בתנ"ך, ואולי בהיסטוריה האנושית בכלל; נבואות כמו "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ", "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת", או "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים". לא במקרה, כל שבע הפטרות הנחמה הנקראות בין תשעה באב לראש השנה לקוחות מישעיהו. ברוח זו, אוצרי התערוכה קראו לה בשם "נחמה מן המדבר", שם המהדהד כמובן את ציפיות הנחמה שכולנו זקוקים להן בשנים האחרונות. אבל אין התייחסות לעובדה שבספר ישעיהו כלולות גם כמה מנבואות הזעם והחורבן הנוקבות ביותר בתנ"ך, ובראשן זו הפותחת את הספר ונקראת בשבת שלפני תשעה באב: "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים".
במקביל, אין גם בתערוכה שום התייחסות לאותם יושבי קומראן שכתבו את המגילה: מי היו? מה היה אורח חייהם? מדוע בחרו להתבודד במדבר, ובמה נבדלו מרוב היהודים האחרים שחיו בארץ באותה תקופה, בכפרים ובערים "הרגילות"?
הביקור בתערוכה יוצר תחושה שאוצריה מתעניינים רק בקורותיה של המגילה מן המאה העשרים: מהרגע שנמצאה, ועד הרגע שהוצגה במוזיאון. כששאלתי את אחת האוצרות על כך, היא הודתה שאכן החלק הזה חסר ו"היו על כך דיונים בצוות שהכין את התערוכה", אבל "מי שרוצה את הסיפור המלא יוכל לקבל אותו בהיכל הספר". טוב ויפה, אבל בשביל ללכת להיכל הספר, שאמנם נמצא גם הוא בשטח המוזיאון, לא היה צריך להטריח את המגילה והקהל לתערוכה מיוחדת.
עוד כתבות בנושא
