שר הדתות מתן כהנא מבקש לקדם את רפורמת הכשרות. המילה כָּשֵׁר רווחת מאוד בעברית שלנו והכול יודעים את משמעותה, אך בתנ"ך היא מופיעה פעם אחת ויחידה, בדברי אסתר המלכה למלך אחשוורוש: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, וְאִם מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו, וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו - יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת הַסְּפָרִים וכו'".
מגילת אסתר היא מהספרים המאוחרים במקרא, ולשונה מושפעת מן הפרסית והארמית. בספרי התנ"ך המוקדמים יותר, במקום "כשר הדבר" יש להניח שהיה נכתב "ישר הדבר". הנה כך נאמר למשל ביחס לאהבת מיכל לדוד בספר שמואל א: "וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד, וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו". בתרגום הארמי, במקום השורש יש"ר בא השורש כש"ר: "וכשר פתגמא בעינוהי". בדומה לכך מתורגם הפסוק "ועשית הישר והטוב בעיני ה'" בידי אונקלוס: "ותעביד דכשר ודתקין קדם ה'".
הווה אומר, ישר בעברית הוא כשר בארמית, ואף בעברית המאוחרת שבמקרא משתלב השורש כש"ר.
הכי מעניין
בלשון המשנה, המושפעת כידוע רבות מן הארמית, המילה כשר כבר מופיעה מאות פעמים, והיא מילה בסיסית במשניות הקובעות מהו כשר ומהו פסול בנושאים ההלכתיים השונים (למשל, "כל היום כשר לקריאת המגילה ולקריאת ההלל ולתקיעת השופר וכו". מגילה ב ה).
לצד המילה כשר ישנו גם הפועל להכשיר, וישנה אף מסכת בסדר טהרות ששמה הוא מכשירין. מסכת זו דווקא אינה עוסקת במאכלים כשרים לאכילה, אלא להפך - בדרכים שבהן מאכלים יכולים לקבל טומאה. לפי ההלכה ישנם תנאים מסוימים שבהם מאכל יכול להיטמא, ומסכת מכשירין עוסקת בתנאים אלו, המאפשרים את קבלת הטומאה. כלומר, מכשירים בלשון המשנה הם תנאים קודמים המאפשרים דבר מה אחר. "מכשירי מצווה" הם פעולות שנדרשות לצורך קיום המצווה ומאפשרות אותה, ו"מכשירי מילה" למשל הם פעולות שנצרכות לקיום מצוות המילה, כגון הבאת הסכין, חידודה וכדומה.
משימוש זה נולד בעברית החדשה צירוף כמו "מכשירי כתיבה" – כלומר דברים המכשירים ומאפשרים את הכתיבה, כגון דף ועט. לאחר שנוצר צירוף זה, הוא הזדהה עם צירוף כמו "כלי כתיבה" ואז החלו לומר גם "מכשירי חשמל" או "מכשירי טלפון", אפילו שהם אינם מכשירים את החשמל או את הטלפון.
כושר ויושר
גם המילה כושר הגיעה אלינו מלשון חכמים, ואף היא הרחיבה את משמעותה. במשנה, "שעת הכושר" היא שעה שבה דבר מסוים היה כשר. למשל, לגבי בהמה טהורה שנעשתה טרפה ואסורה באכילה נאמר שהייתה לה לפני כן "שעת הכושר", כלומר פרק זמן שבו הייתה כשרה לאכילה.
איך הגענו אפוא למשמע העדכני של "חדר כושר" ו"אימוני כושר"? כאן מדובר בקיצור הצירוף "כושר גופני". המילה כושר פירושה הראשוני הוא כשרות, וכן כשירות, כלומר התאמה ויכולת. כך, "כושר פירעון" פירושו יכולת לפרוע, ו"כושר גופני" פירושו יכולת להפעיל את הגוף כיאות. עם ריבוי השימוש במירוף "כושר גופני" הסתפקו הדוברים במילה "כושר", וכך כיום אפשר לשמוע מי שהולך "לעשות כושר", היינו לחזק את כושרו הגופני.
לסיכום – המילה העברית ישר תורגמה לארמית ככשר, וממנה קיבלנו עם גלגולי העברית והרפורמות שעברה - את הכשרות, את מכשירי החשמל ואף את חדרי הכושר.