לעיתים נדירות מתגלים אוצרות חדשים שמסוגלים לשפוך אור חדש על חיי התרבות של יהודים באירופה ערב המלחמה. כבר נכתבו ספרים, נעשו סרטים והצטברו עדויות רבות במהלך השנים, ועדיין מתברר כי רב הנסתר. כמו במקרה מגילות ים המלח, גם כאן מציאת האוצר קרתה מבלי להתכוון: פועלים שהגיעו לשפץ כנסייה ישנה בעיר וילנה, מצאו מאות דפים בכתב־יד יידי־עברי תחובים בתוך צינורות עוגב. בהמשך התברר כי מדובר בחיבורים שכתבו מאות בני נוער יהודים ברחבי מזרח אירופה בשנות השלושים, במסגרת תחרות אוטוביוגרפית שיזם ארגון "ייווא", המכון המדעי היהודי לחקר התרבות היידית.
מטרת התחרות הייתה בראש ובראשונה סוציולוגית, כדי להבין כיצד יהודים צעירים מדמיינים את חייהם ואת עתידם. אנשי ייווא פנו לבני נוער יהודים בגיל 16 עד 21 בהצעה לכתוב חיבור אוטוביוגרפי אנונימי. התוצאות, כך קיוו, יוכלו לשמש כחומר למחקר אתנוגרפי. הפרס הגדול, 150 זלוטי לחיבור הטוב ביותר, התגלה כתמריץ משמעותי, ולידי השופטים הגיעו כ־700 חיבורים. הטקס אמור היה להתקיים בספטמבר 1939, אך אז פרצה המלחמה. בפעולת גבורה של ממש, אנשי "בריגדת הנייר" הווילנאית הבריחו אלפי כתבי־יד וחיבורים יהודיים תחת אפם של הנאצים, ובהם גם יצירות התחרות. עשרות שנים אחר כך, ב־2017, הם התגלו מחדש.
כאשר קן קרימסטין, הקריקטוריסט של הניו־יורקר, שמע על התגלית, הוא טס לספרייה הלאומית בווילנה כדי לעיין בחיבורים האוטוביוגרפיים. לאחר עיון במאות סיפורים הוא בחר בשישה, ועיבד אותם לרומן גרפי יפהפה שפותח צוהר אל עולם שנעלם.
הכי מעניין
הספר בנוי משישה פרקים, שכל אחד מהם מהווה עיבוד לאחד החיבורים. בפתיחת כל פרק מופיע כתב היד של אותו נער או נערה, והדבר מעניק תוקף של חותמת אישית וספציפיוּת – אף שהדמויות, מלבד אחת, אלמוניות לחלוטין. הדמויות המצטיירות מתוך הסיפורים נוגעות ללב ומעוררות אמפתיה באופן שבו הן חושפות את עולמן הפנימי ואת הדילמות שעולות ממנו, כולן אוניברסליות ועל־זמניות, ומצליחות לגעת בקורא גם אחרי כמעט מאה שנה.
עוד כתבות בנושא
אוסף הסיפורים הוא מסמך חברתי לא פחות מטקסט ספרותי. המקבץ פותח צוהר נדיר, צלול בכנות ובישירות שלו, אל עולמם של נערים ונערות יהודיים בגיל שבו האתגרים הגדולים של החיים – אהבה, זהות, כישרון, קונפליקטים משפחתיים – מתחילים לבעור. כל אחד מהחיבורים מתאר לא רק חברה, אלא חיים פרטיים מלאים: נערה הנאבקת לומר קדיש על אביה; צעיר שכותב אינספור מכתבים במטרה לעלות ארצה; תלמידה המודחת מהגימנסיה בגלל פוליטיקה קטנונית בין הארגונים היהודיים השונים; נער הנע בין עולם הישיבה לעולם שמחוץ לבית המדרש; נערה המשתוקקת להיות נראית ומובנת.
מקריאת ששת החיבורים יחד עולה תמונה של עולם יהודי מלא תנועה, רעיונות, מתחים, חלומות – עולם שלא היה "קהילה אחידה" אלא מרקם רב־קולי, סוער ומורכב. החיבורים משרטטים לא רק מה אנשים חשבו וקראו אלא גם מה הפחיד אותם, מה הרגיע אותם, על מה התווכחו ומה קיוו להיות כשהתבגרו.
כיוצר ויזואלי, קרימסטין בחר לארוג את הסיפורים בפורמט של רומן גרפי, בחירה שהולמת את החומר ה"צעיר" שממנו עשויים הסיפורים. המינימליות הצבעונית והשימוש העקבי בכתום, מספרים את הסיפור בצורה חכמה, כאשר הכתום הופך לסמל רב־משמעי שעובר בכל הפרקים: החל מניצוץ הנעורים, דרך גיצי מחלוקות אידיאולוגיות, ועד רמז למשרפות העתידיות.
ייחודו של הספר אינו רק בהתבססות על גילוי ארכיוני ייחודי, אלא בהצלחתו להחיות את קולותיהם של צעירים שלא זכו לגדול. הוא עושה זאת מבלי להפוך אותם לדמויות מופשטות של שואה, אלא מציג אותם כאנשים אמיתיים שחיו חיים מלאים לפני שנגדעו. החיבור שלפנינו הוא יותר מספרות; הוא אקט של הצלה. הוא משמר עדויות שניצלו פעמיים – פעם אחת באופן פיזי, ופעם נוספת באמצעות הפיכתן ליצירה על־גילאית, נגישה ובעלת הד.
סיפורה של יהדות אירופה מוצג לרוב מתוך דגש רב על המלחמה והמוות, ופחות על החיים והתרבות שקדמו להם. ספרו של קרימסטין מציע מפגש חי ורוטט עם החיים שתססו ופיכו לפני החורבן.
ביום שאגדל: שש ביוגרפיות אבודות של בני נוער יהודים | צילום: ידיעות ספרים
ביום שאגדל: שש ביוגרפיות אבודות של בני נוער יהודים
קן קרימסטין. מאנגלית: ענבל גיל
ידיעות ספרים