הבית // דירה בקומה הראשונה בשכונת ותיקים. בסלון הגדול, שהמבנה האלכסוני שלו מעניק לו תחושת מרחב, ניצבות דלתות זכוכית גדולות שמובילות אל מרפסת ענקית שמשקיפה לנוף ירוק. עלמה: "יש לנו סלון ענק שאפשר לארח בו קונצרטים, אבל בינתיים הוא בעיקר מארח חתולים. כמה חתולים? כמה שיותר". לשלומית יש יחידת הורים מרווחת, ולעלמה שני חדרים. מאז שהייתה ילדה היא נהגה לעבור ביניהם, וגם היום אחד מהם משמש לעיתים כחדר אורחים. "ההורים קנו בית גדול כי קיוו לילדים נוספים, אבל בסוף הסתפקו בי. מצד שני, יש לי חצאי אחיות גדולות מצד אבא, אז כשאני צריכה אחות גדולה יש לי. מצד שני תמיד נהניתי מהיתרונות של בת יחידה". בבית פזורים רהיטים שאביה של עלמה בנה במו ידיו, ואוסף ספלים ששלומית הביאה מרחבי העולם, מקוסטה ריקה ועד נורווגיה.
מוזיקה // עלמה היא מוזיקאית ישראלית המתמחה בנגינה בקורנט, כלי נשיפה עתיק מתקופת הרנסנס והבארוק. אחרי שנים שחיה וניגנה באירופה, בעיקר בהולנד, היא חזרה לארץ, לבית אמה, כשפרצה המלחמה. הוריה התגרשו בזמן שירותה הצבאי ואביה עזב את הארץ, אך הוא הגיע מדי פעם לצפות בקונצרטים שלה בהולנד. "גם טיילנו יחד בקוסטה ריקה".
אימון // שלומית עבדה שנים רבות בבנקאות, ועשתה הסבה לאימון אישי בשיטת סאטיה.
חיות // כבר 16 שנים שלומית מתנדבת – 24/7, כהגדרתה – בעמותת "כפר סבא אוהבת חיות", ובארבע השנים האחרונות היא מכהנת גם כיו"ר העמותה.
חתולים // שלומית החלה להתנדב למען חתולים נטושים בשנת 2008, ומאז הבית הפך לתחנת הצלה לחתולים פגועים, פצועים, או כאלה שאף אחד לא רצה לאמץ. "זה התחיל לגמרי במקרה, היינו בכלל אנשי כלבים. יום אחד, כשהיינו אצל הווטרינר, שמענו שהוא הרדים ארבעה גורים שהונחו על סף דלתו כי אף אחד לא היה מוכן לקחת אותם. זה שבר אותנו. מאז אנחנו שם – מצילות, מטפלות, דואגות לחתולים שלא היה להם שום סיכוי אחר". כיום מתגוררים בבית עשרה חתולים, כל אחד מהם עם סיפור משלו. "זה לא תמיד קל. זה דורש המון זמן, סבלנות וכמובן כסף. אבל אני לא יכולה אחרת. כל חתול שנכנס לכאן מקבל בית חם. עלמה עוזרת המון, וזה גם משהו שמחבר בין שתינו".
בצוותא // שלומית: "זה לא היה בתכנון שנגור יחד, אבל אני שמחה שהיא כאן. יש משהו מאוד מיוחד בזה שהבת שלך חוזרת פתאום הביתה אחרי שנים בחו"ל. מצד שני, היא באה עם המוזיקה שלה – לפעמים אני מרגישה כאילו אני חיה בקונצרט בסלון". עלמה: "נחמד לנו לגור ביחד. מצד שני, יש לנו קצב חיים שונה, אז לפעמים אנחנו דורכות אחת לשנייה על האצבעות, אבל בינתיים אנחנו מחזיקות מעמד יפה".
הכישרון // עלמה החלה את דרכה המוזיקלית בגיל שמונה, אחרי שמצאה את החלילית של אמה במקרר. "אמא החליטה לשלוח אותי ללמוד חלילית כדי לעשות שימוש נכון יותר בכלי". היא ניסתה לנגן בגיטרה, אך התחברה יותר לחלילית וזה הוביל אותה למוזיקת הבארוק ולגילוי הקורנט. "זה כלי שיודע לחקות בצורה מושלמת את הקול האנושי, אבל גם להיות חצוצרתי. הוא נראה קצת כמו שופר עם חורים".
ציונות // בקיץ 2014 עברה להולנד כדי ללמוד נגינה בקורנט, כי בישראל אין מי שמלמד את הכלי. "המעבר לא היה קל בכלל. היה לי ברור שישראל היא הבית, אבל כל החיים שלי היו בהולנד – עבודה, חברים, הופעות. גרתי בעליית גג מעל בית כנסת יהודי. זה נשמע קצת כמו אנה פרנק, אבל זו הייתה דירה גדולה ומהממת, והקרבה לבית הכנסת חיזקה אותי והובילה אותי להתקרב לדת". בהדרגה הגיעה לארץ לתקופות ממושכות יותר ויותר, עד שהחליטה בעקבות המלחמה לשוב ארצה באופן מלא. "אני עדיין מחזיקה את הדירה בהולנד ומגיעה להופעות. למצוא דירה בהולנד זה כמעט בלתי אפשרי אז אני מעדיפה להמשיך להחזיק בה, כי אני נוסעת לא מעט".
המלחמה והאנטישמיות // "כשפרצה המלחמה, הבנתי שאני לא יכולה להישאר בחו"ל. קיבלתי מאמא הודעה: 'הדרום נכבש, ראש מועצה אזורית נהרג בקרבות'. הייתי בטוחה שמשהו קרה לטלפון שלה. שפשפתי עיניים כדי להבין שזה אמיתי. הרגשתי שאם אני לא כאן בתקופה כזו – משהו בי לא שלם. חוויתי לא מעט גילויי אנטישמיות באירופה. הפסיקו להזמין אותי לקונצרטים. עמיתים אמרו לי שאנחנו מדינת אפרטהייד ושצריך להחרים אותי כי אני רוצחת אנשים. אין לי מה להגיד על זה, חוץ מזה שניסיתי להזמין אותם לשיחה כדי לענות על כל השאלות שלהם. עד היום אף אחד מהם לא קיבל את ההזמנה".
מילואים // עלמה משרתת שנים רבות במילואים. בחודש הראשון של המלחמה שירתה בגדוד חילוץ של פיקוד העורף, וסייעה בפעולות חילוץ ושיקום. "מצאנו אנשים לכודים, סייענו בפינוי של בתים שנפגעו, ועזרנו למפונים במלונות. היה בלבול אדיר – אנשים לא ידעו אם יש להם לאן לחזור". ב־12 החודשים האחרונים היא לא זומנה למילואים, והיא מודה שזה חסר לה: "אני רגילה להיות שם כשצריך אותי".
פסטיבל באך // השבוע תשתתף עלמה בקונצרט פתיחת העונה בפסטיבל באך של תזמורת הבארוק ירושלים, לציון יום הולדתו ה־340 של המלחין הדגול. הסולנים דורון שלייפר ומוניקה שוורץ ישירו מזמורי תהילים של אחד מגדולי המלחינים של הבארוק הגרמני. "זאת זכות גדולה להיות חלק מזה. המוזיקה הזאת לא נשמעת בכל יום, ואני רוצה להחזיר את הקורנט לבמה. זה מאתגר, אבל שווה את זה". הפסטיבל ייערך בירושלים, בתל־אביב, בחיפה וברחובות, ויכלול קונצרטים, תערוכה על באך וארוחה כשרה שבה עיני הסועדים מכוסות בזמן שהם אוכלים ומאזינים לקונצרט חליל.
תוכניות לעתיד // העתיד שלה עדיין לא ברור. הקריירה שלה קשורה לאירופה, אך המלחמה חיזקה את תחושת השייכות שלה לישראל. "אני מרגישה שזה רגע של שינוי. אולי ההחלטה לחזור לא הייתה זמנית כמו שחשבתי". בינתיים היא ממשיכה להופיע, ללמד, לטפל בחתולים ולנסות למצוא את הדרך שתשלב בין המוזיקה, המילואים והציונות: "בתחושה שלי אני תמיד אהיה בין העולמות – בין הקורנט לישראל, בין החתולים להולנד. זה מאתגר, אבל אולי זה בדיוק מה שהופך אותי למי שאני".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
