מהפרעונים ועד הח'ליפה: תולדות השליטים האחרונים של מצרים

1. עידן הפרעונים

התקופה המיוחסת לשעבוד בני ישראל וליציאת מצרים מקבילה למאות ה־14 וה־13 לפני הספירה. הפרעונים שמשלו אז היו סתי הראשון, רעמסס השני ומרנפתח, שכתב את "מצבת ישראל" או "אסטלת מרנפתח", הכוללת את האזכור הראשון של ישראל בארכיאולוגיה: "ישראל הושם אין זרע לו".

אבל גם אחריהם עדיין שלטו פרעונים במצרים. הפרעה האחרון ממוצא מצרי היה נכתנבו השני, מהשושלת השלושים, ששלט בשנים 360 עד 342 לפני הספירה. הוא משל תחת לחץ פרסי כבד, עד שלבסוף הובס בידיהם, נמלט לנוביה (אזור סודן ואסואן) ומת שם.

2. פרעוני פרס

כשהפרסים שלטו במצרים, שליטיהם נחשבו גם לפרעונים. דרייווש השלישי, שהפסיד בקרב גאוגמלה לאלכסנדר מוקדון (331 לפני הספירה) ונרצח זמן קצר אחר כך, היה לפיכך הפרעה שאחראי לתבוסת מצרים בפני התרבות היוונית.

3. השליטים היוונים

תלמי ה־15 פילופטור פילומטור קיסר, או בכינויו "קיסריון", היה בנם של קליאופטרה השביעית ויוליוס קיסר והמלך האחרון של מצרים התלמיית, הממלכה היוונית שנוסדה במצרים בידי המצביא המוקדוני תלמי סוטר, אחד הגנרלים של אלכסנדר הגדול.

קיסריון נולד ב־47 לפני הספירה, גדל ברומא, חזר למצרים ב־44 לפני הספירה אחרי רצח קיסר. הוא הוצא להורג באלכסנדריה בידי אוקטביאנוס (בעתיד אוגוסטוס), יורשו של קיסר, שחשש מכך שקיסריון יאיים עליו.

4. הפטריארך הנוצרי

קירוס (גרסה של "כורש") מאלכסנדריה היה מושל מצרים בשלהי השלטון הביזנטי בה במאה ה־7. הוא הוביל את מאמץ המלחמה של האימפריה הביזנטית נגד כיבושי ח'ליפות ראשידון המוסלמית, ונכשל כישלון חרוץ. בשנת 641 הוא חתם על כניעתה של אלכסנדריה, ומת ב־642.

5. הח'ליפה

שג'ר א־דור, אחרונת שליטי האימפריה האיובית המוסלמית במצרים, הייתה ה"ח'ליף" האחרון בתקופה המוסלמית. שג'ר הייתה אשת הח'ליף אל־צלאח איוב, ולאחר שמת במסע הצלב השביעי היא קיבלה את השלטון לידיה. היא נישאה לקצין ממלוכי – אחד החיילים־העבדים ששירתו בצבא האימפריה האיובית – ואז רצחה אותו והודחה בידי קצין אחר, קוטוז; הוא נטל את השלטון והקים את הסולטנות הממלוכית במצרים.

6. הסולטן הצ'רקסי

אל־אשרף אבו־נאסר טומאן ביי היה הסולטן הממלוכי האחרון במצרים. קודמו, הסולטן אל־ע'ורי, הובס בקרב מרג'־דביק נגד הטורקים העות'מאנים ב־1516; טומאן ביי הצ'רקסי, שהיה ראש הממשלה של אל־ע'ורי, משל אחריו בזמן מלחמת נסיגות – מדמשק, מעזה ומרידנייה שבפאתי קהיר. לאחר נפילת קהיר הוא ניהל במשך זמן קצר מלחמת גרילה מגיזה, בצל הפירמידות. לבסוף נתפס, וב־15 באפריל 1517 הוצא להורג ונתלה בשער העיר.

7. הקיסר הצרפתי

נפוליאון היה רק גנרל קורסיקני בן 29, ולא קיסר צרפת, כשכבש את קהיר מידי העות'מאנים ביולי 1798. הוא הביס את צבאות העות'מאנים שהגנו על מצרים, אך נותר נצור עם צבאו בארץ זרה לאחר שאדמירל הורשיו נלסון הבריטי השמיד את הצי שלו. הגנרל הצרפתי המשיך במסע הכיבוש שלו בכל זאת, ויצא צפונה: בארץ ישראל הוא לכד את עזה, רמלה ויפו, אך נבלם בעכו, בעיקר בגלל מחלות בשורות צבאו. לאחר מכן נסוג לקהיר, ואז נטש את צבאו ושב לפריז ב־10 בנובמבר 1799 (18 בברימר לפי לוח השנה של המהפכה). בפריז הוא מונה לקונסול ולשליט יחיד של צרפת – אבל איבד את הסיכוי להפוך לפרעה של ממש, משום שמצרים חזרה לידי העות'מאנים.

8. המשנה למלך

את שארית צבאו של נפוליאון הביס כוח משולב של בריטים ועות'מאנים; את הכוחות העות'מאנים הנהיג בין השאר הקצין מוחמד עלי פאשא האלבני־עות'מאני, שהשתלט על מצרים בתוך שנים ספורות וזכה לעצמאות רבה: למעשה הוא פעל באופן חופשי ורק נדרש להעלות מס לסולטן באיסטנבול.

בן נינו של מוחמד עלי, עבאס חלמי פאשא השני, משל במצרים משנת 1892. בעת שלטונו גברה ההשפעה הבריטית על מצרים, במיוחד סביב תעלת סואץ. ב־1914, במלחמת העולם השנייה, הוא תמך בעות'מאנים, ולכן הודח בידי הבריטים והוחלף בדודו, חוסיין כאמל, שהיה נאמן לבריטים, ומונה בידיהם למלך.

9. המלך התינוק

פואד השני, מלך מצרים וסודן, היה אחרון מלכי מצרים. הוא נולד רק ב־1952, ובגיל חצי שנה הוכתר למלך לאחר שאביו נאלץ להתפטר בשל מהפכת הקצינים החופשיים, בהובלת גמאל עבד אל־נאצר ומוחמד נגיב. בתוך פחות משנה בוטלה המלוכה במצרים והיא הפכה לרפובליקה. פואד הקטן נשלח להצטרף למשפחתו הגולה באיטליה, והוא עדיין חי שם היום.