הבית // בית קרקע בבנייה קלה על מגרש מדורג, 116 מ"ר: סלון גדול, מטבח רחב, ושלושה חדרי שינה – אחד להורים, אחד לילדים ואחד למשרד של חוה ולאורחים. "יום אחד נרחיב את הבית ונבנה סטודיו גדול ומושקע. בסלון ובמטבח יש חלונות גדולים הפונים לנוף משוגע של הרי בנימין, צופים ישירות לגבעת הראל, גבעות עלי, שילה הקדומה ולנחל שילה".
הבוקר // חגי קם בדרך כלל בחמש ולפעמים לפני כן, כדי להגיע לעין־כרם לפני הפקקים. אחר כך דגן קם כדי לצאת לבית הספר, ומעיר את חוה כדי שיהיה לו מה לאכול שם. לאט־לאט אורי ורז קמים גם הם, ויוצאים יחד לגן ולמעון.
חוה עובדת מהבית, ועדיין ברוב הימים, בשעה שמונה, כל הילדים במוסדות החינוך, חגי כבר בעיצומה של העבודה, וחוה מתיישבת מול המחשב, לבושה ומאורגנת.
איזוטופ // חגי הוא מהנדס אחזקה בחברת תרופות, שמייצרת תרופות רדיואקטיביות המיועדות לסריקות סי־טי PET לחולי סרטן, בבית החולים הדסה עין כרם. "אני דואג לאחזקה של מאיץ חלקיקים שיוצרים בו איזוטופ רדיואקטיבי, ולאחר סינתזה ובקרת איכות החומר נשלח לבתי חולים ברחבי הארץ. זו עבודה מעניינת מאוד, והידיעה שהתרופה שייצרנו לפנות בוקר תשמש לבדיקת חולים אחר הצהריים ממלאת את הלב בתחושת סיפוק".
גרפיקה // חוה היא מעצבת גרפית עצמאית: "מי שמגיע אליי בוחר בסגנון האיורי־עיצובי המיוחד שיש לי להציע לעולם". היא מציירת מילדות ("על המחברות בבית הספר, וגם על הקירות והשולחנות בבית"). אחרי שנתיים שלימדה בחצי משרה ועיצבה בחצי משרה, היא עברה לעיסוק מלא כגרפיקאית עצמאית. "אבא שלי עצמאי ויצירתי, והוא דוחף ומעודד אותי. בלעדיו לא היה לי די אומץ לפתוח עסק".
לבד בבית // "אין מצב שאני עובדת בפיג'מה, זה פשוט לא ילך. ברוב הבקרים אני לבד ובשקט, ואני חייבת גם עזרים חיצוניים כדי להרגיש את ההתחייבות לעצמי ולעסק. אני שומעת ברקע קלמן־ליברמן, ואחר כך מוזיקה ופודקאסטים מעניינים על איור, עסקים או היסטוריה.
"המתנה הכי גדולה שיש לי בזכות העבודה מהבית היא שכשהילדים חוזרים בשתיים יש לי זמן של נחת איתם. תמיד נשב לאכול צהריים יחד. אחר כך אני נכנסת ויוצאת מחדר העבודה, אבל הם למדו לשחק בנחת או לעשות שיעורי בית לידי".
"אין מצב שאני עובדת בפיג'מה, זה פשוט לא ילך. ברקע אני שומעת קלמן־ליברמן, ואחר כך מוזיקה ופודקאסטים"
הילדים // שלושתם מאורגנים ואחראים. "דגן לא איבד את הכיפה מגיל שלוש, לדעתי זה שיא. אורי אחראית על כל מה שקורה בבית, מארגנת ומסדרת ומזכירה לי מה צריך לקחת ולאן. היא גם יודעת מתי צריך להתלבש יפה, זוכרת להתקלח בבוקר לפני שהיא אמא של שבת או להתאפר לפני שבת. רז, רק בן שלוש, כבר יודע לפרוק מדיח ולשים כל כלי במקום שלו, או לסדר כל משחק בדיוק היכן שהוא צריך להיות".
ההיסטוריה שלה // חוה גדלה בקרני־שומרון, הקטנה מארבעת האחים של משפחת רבינוביץ' (האחות הקרובה לה בגילה גדולה ממנה בעשור). "הקשר עם האחים היה קצת מרוחק, אבל עם השנים הייתי לחברה הכי טובה שלהם, ולמדתי ואני עדיין לומדת מהם הרבה". היא למדה באולפנת להבה בקדומים, שירתה ברמת־אביב, למדה במדרשת אורות עציון, ואז למדה עיצוב במכללת אמונה בירושלים.
ההיסטוריה שלו // חגי גדל בירושלים, בשכונת הר נוף. הוא הרביעי משישה אחים. את התיכון התחיל בישיבת נתיב מאיר, עד שהועף ממנה, וסיים בישיבה התיכונית בבית־אל. לאחר מכן למד במכינת עצמונה ובישיבה בעלי.
ההיכרות // כשחגי היה בן 21, ולמד בשיעור ג' בישיבה בעלי, הוא החליט שהגיע הזמן להתחתן. חבר שלו מקרני־שומרון ובן דוד של חוה החליטו להכיר ביניהם. לחגי נאמר שהיא מגיעה מבית פולני אבל חמים, וחוה החליטה לזרום.
אחרי חמישה דייטים התקיימה שיחת "יחסינו לאן" וחגי שאל מתי מתחתנים. חוה התעלמה. רק אחרי עוד כמה שבועות הם החליטו להתארס.
יחד // "לא ידענו הרבה על החיים, אבל למדנו ואנחנו לומדים הכול יחד, בעזרת המשפחות, שליוו אותנו המון בהתחלה". דגן נולד שנה אחרי החתונה, ושלושה חודשים אחר כך חגי התגייס לשנה וארבעה חודשים בתור לוחם בכפיר. "זו הייתה תקופה מאתגרת אבל הרגשנו שהיא משמעותית גם לנו כמשפחה וגם לעם ישראל".
מוצרים // במקביל לעיסוק בגרפיקה, חוה מייצרת מוצרי נייר, קרמיקה בד ועוד, שהיא מעצבת, מאיירת ומפיקה את הייצור שלהם. "ב'סטודיו האוסף' החלטתי להגשים חלום. אני בוחרת איך לאייר, באילו צבעים או מילים או טכניקות להשתמש. המשמעות של המוצרים מובילה אותי – בתוכן, למשל, כל מוצרי הנייר עטופים בנשיות ובמילים שעושות טוב בלב, ולפעמים בבחירת המוצר. למשל, הרגשתי שאין מספיק יופי וסטייל בעיצוב היודאיקה, ולכן עיצבתי ברכה ומגש לנרות שהכי כיף לתלות אותם בבית והם תמיד משמחים אותי ברגע האינטימי הזה של כניסת שבת".
מסתובבים // הם הספיקו לעבור הרבה דירות בחיים. בהתחלה גרו בקרוואן במרכז עלי, בגלל הקרבה לישיבה, ואחרי שדגן נולד הם עברו לארמון הנציב, כדי שחוה תהיה קרובה למכללת אמונה בתלפיות, "שבע דקות נסיעה מהלימודים. גרתי רוב הזמן לבד, חוץ מבשבתות, בדירה חמודה ממש אבל מול הכפרים הערביים שגובלים בשכונה". שלושה חודשים לפני שחגי השתחרר הם חזרו לעלי כדי לסיים את הלימודים בישיבה.
גבעת הרואה // אחרי שנתיים חגי היה אמור להתחיל ללמוד הנדסת מכונות באוניברסיטת אריאל, והם היו צריכים לעזוב את הדירות של הישיבה. אחרי יומיים של חיפוש הם מצאו מקום בגבעת הרואה, מול עלי. "זה מקום עם עשייה קהילתית בנקודה חשובה ברצף הטריטוריאלי של בנימין, גם אם זה מורכב ביטחונית. הקהילה מדהימה. חברים ושכנים שהם לגמרי משפחה, איתנו גם ברגעים שמחים וגם במורכבויות של החיים. ולילדים זה בכלל גן עדן של מרחבים ונחת: לקום בכל בוקר לנוף המטורף פה – זה חלום". אחרי שנתיים בקראוון הם החליטו להצטרף לבנייה ביישוב.
אוכל // חגי אחראי על בישולים – דגים, בשר, ממולאים, "כל מה שאפשר לזרום בו והוא לא לפי מתכון". דגן וחגי אוהבים פלאפל, והם מכינים מנה בכל פעם שיש סיבה לחגיגה. חוה אחראית לאפייה: "כל מה שכדאי לא לאכול – קרואסונים, פוקצ'ות. אבל שנינו מנסים לאכול בריא. הבעיה היא שחגי מכור לקפה ואני מכורה לשוקולד, אז אנחנו מנסים לאזן, וממלאים את הבית בירקות ובפירות. תותים וענבים שורדים אצלנו בדיוק שתי דקות".
להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il
