"התחלתי לצאת די מהר לאחר שהתאלמנתי", מספרת לילי. "בפעם הראשונה יצאתי עם אלמן, ובמשך חצי מהדייט שנינו בכינו. החלטתי שזה לא זה – לא בגלל הבכי, אלא פשוט כי לא התאים. נפגשתי מאז עם כמה אחרים".
עם אסף היא התחתנה בגיל עשרים, "וכל חיי הבוגרים הייתי בזוגיות. גידלנו את עצמנו יחד, לא ידעתי מה זה להיות לבד. גם אמי התאלמנה ובגיל 60 התחתנה שוב. אפילו דיברתי על זה פעם עם אסף. כשהוא חלה בסרטן והבנו שזה כנראה הסוף, הוא שאל אם אתחתן שוב. אמרתי לו: אתה מכיר אותי, אני לא מסוגלת להיות לבד.
"כשהתאלמנתי, הרגשתי שלקחו לי את הבסיס שעליו אני עומדת. עם הזמן הבנתי שאני חייבת ללמוד להיות לבד, לגלות אותי ואת העצמאות שבי. ולמרות זאת, אני אוהבת לאהוב ולהיות אהובה. זה חסר לי מאוד – הזוגיות, הביחד. היה לי ברור מלכתחילה שאני רוצה בן זוג. לפעמים אני אומרת בצחוק שהוא כנראה עוד לא נולד".
זה מזכיר לי סיפור על רווק מבוגר שהלך לרב, והרב אמר לו: אשתו עוד לא נולדה. הוא לא הבין איך זה יכול להיות. כמה שנים אחר כך הוא התחתן עם גיורת, שהתגיירה זמן לא רב קודם לכן. נחזור אלייך: איך זה לחפש פרק ב', כשפרק א' כל כך נוכח?
"הייתי בחתונה של חברה שהתחתנה בפרק ב' עם אלמן, ובמהלך החופה הרב הזכיר את אשתו הקודמת של החתן. חבר שהיה איתנו אמר לאחר מכן שזה חוסר טאקט. ואני חושבת לעצמי, למה? הרי אין ספק שבחיי הבאים אשאיר את אסף נוכח. הייתי נשואה לאסף, הוא תמיד יישאר האיש שלי, אבל כיום אני יודעת שיהיה עוד נדבך לבניין הזה. ככה זה. אני בטוחה שאם יבוא האדם הנכון, אם אוהב מישהו והוא יאהב אותי – זה יצליח. אני יודעת שעדיין יש בי יכולת לאהוב, ואני מחכה להעניק אותה למי שיגיע. אני מאמינה ובטוחה שנצליח לעשות את זה נכון, בלי לוותר על העבר שכולל בתוכו את אסף ואת האהבה שלי אליו".
מה מהזוגיות היפה הזו שהייתה לך, תרצי לקחת איתך לזוגיות החדשה?
"את החברות, הרגשת הבית, הפשטות. הדאגה שלו אליי ושלי אליו. הייתי אמורה לחגוג עכשיו 42 שנות זוגיות, לצאת לפנסיה יחד עם בן הזוג, להוריד הילוך בחיים, להזדקן יחד, וקרתה לי תקלה באמצע התוכניות. במקום כל החלומות האלה אני יוצאת לדייטים, פוסלת ונפסלת. זה לא גיל להתחיל לחפש אינטימיות ובן זוג, ובכל זאת אני מנסה להכיר איש חדש כדי לקשור את גורלי איתו. את יודעת, גברים רוצים אישה צעירה ויפה. אני חושבת שאני נראית טוב, ככה אומרים לי, ועדיין זה קשה בשלב הזה".
את בהחלט נראית מצוין, ואני ממש מעריצה אותך על הדבקות במטרה.
"אני לא בחיפוש מתמיד. לצד הרצון הגדול למצוא זוגיות, אני מרגישה שלמדתי בשנים האלו להיות עצמאית יותר, לחיות לבד בלי להרגיש בודדה, ליהנות מהלבד. ואני מבינה שרק אחרי שאעבור את השלב הזה, אצליח לצאת לדרך חדשה ולזוגיות חדשה".
זה מהמם בעיניי, ומה את משאירה מאחור?
"הייתי משאירה את הלילות הקשים של הבדידות, את הדייטים הלא מוצלחים, את התקופות האפלות שאחרי הפטירה. מתקופת הזוגיות עם אסף אני משאירה מאחור את הנטייה שלי לקחת את החיים כמובנים מאליהם. זה מה שכואב לי – שהרבה דברים היו בעיניי מובנים מאליהם. אסף היה אדם עסוק מאוד, תמיד התלוננתי שהוא לא נמצא מספיק בבית, וכשהוא נפטר גיליתי כמה הרבה הוא עשה ולא תמיד ראיתי. אם זה לסלק עכבר, לטפל בגינה, לתקן את האופניים. לא הערכתי, ואני לוקחת על עצמי להעריך יותר ולומר תודה".
הילדים שלך שותפים למסע ולחיפוש?
"הילדים מעורבים בזה, מי יותר ומי פחות. הם מבינים את הצורך שלי למצוא אהבה חדשה, והם היו רוצים לראות אותי משודכת. בסך הכול יש להם גישה חיובית לנושא".
