מה המחיר שאנו משלמים כאשר המדינה רוצה לשמור עלינו מעצמנו?

ממשרד התחבורה נמסר:

"חובת התקנת מערכת הבטיחות למניעת שכחת ילדים אינה שונה מהחובה לחגור חגורות בטיחות ולחבוש קסדה"

להוצאות הלא מבוטלות שכרוכות בנסיעה במכונית בכבישי ישראל מצטרף בקרוב תשלום נוסף: התקנת מערכת למניעת שיכחת ילדים ברכב. החל בחודש אוגוסט, כל נהג שמסיע ילדים עד גיל ארבע במכוניתו יהיה חייב להתקין מערכת להתרעה על שכחת ילדים שקיבלה את אישורו של משרד התחבורה. מי שייתפס מסיע ילדים בלי המערכת ייקנס ב־250 שקלים וייצברו לחובתו ארבע נקודות.

מערכות ההתרעה הללו מותקנות בדרך כלל מתחת למושב המיוחד לילד, ושבב מזהה מתי הנהג עוזב את הרכב בשעה שהילד עדיין יושב על הכיסא. אם זה קורה, התרעה נשלחת אישית לנהג כדי שייקח את הילד מהמכונית המתחממת במהירות. מחיריהן של המערכות נעים בין 500 שקלים ל־349 שקלים, ובמשרד התחבורה מעריכים שהעלות הכוללת למשק תהיה כ־250 מיליון שקלים.

נניח רגע את הכסף בצד: המדינה החליטה כאן לנהוג כגננת. "משרד התחבורה, כמו שאר משרדי הממשלה, פועל רבות לשמירה על ביטחון הציבור", מסרו לנו ממשרד התחבורה. "מתוקף הצורך לשמירה על שלום הציבור ותינוקות חסרי ישע החוק בישראל מחייב לחגור חגורות בטיחות, לחבוש קסדה בעת רכישה בכלי תחבורה דו־גלגלי ולהושיב ילדים עד גיל שמונה על כיסאות בטיחות. חובת התקנת מערכת הבטיחות למניעת שכחת ילדים אינה שונה מהחובות האלה".

יש עוד מערכות בטיחות רבות המותקנות בכלי רכב, ומסייעות להציל חיים; התקנתן לעיתים נכפית על ידי הרגולטור, אבל לפעמים תעשיית הרכב מקדמת אותן לבדה. גם מערכות למניעת שכחת ילדים באוטו קיימות כבר, עוד לפני ההתערבות הממשלתית. "בארץ ובעולם יש עשרות מערכות בטיחות לשכחת ילדים ברכב העומדות בתקינה שאושרה, וניתנות להעברה מרכב לרכב יחד עם מושב הבטיחות של הילד", נמסר ממשרד התחבורה. "יצרני רכב רבים משווקים כלי רכב חדשים עם מערכת מוטמעת ברכב למניעת שכחת ילדים. כבר השנה ניתנה הנחה במיסוי על כלי רכב שמערכת כזו מותקנת בהם במקור. עד כה אושרו שבע מערכות בטיחות למניעת שכחת ילדים, ו־11 מערכות נוספות נמצאות בהליכי אישור במעבדות. מגוון המוצרים יגביר את התחרות בענף וצפוי להביא להוזלת המערכות".

לכאורה אין בכך כל רע – האזרחים ישלמו ויצילו חיי אדם. השאלה היא רק כמה ילדים יצילו המערכות החדשות. דו"ח הערכת השפעות הרגולציה (RIA) בנושא השארת ילדים ברכב חונה, שפרסם בדצמבר שעבר משרד התחבורה עצמו, מעריך – לא על פי נתוני המשרד אלא לפי נתוני ארגון "בטרם" העוסק בבטיחות ילדים – שבעשור 2010־2020 מתו 34 ילדים כתוצאה משכחה במכונית; כ־980 ילדים נפגעו מאותה סיבה, ונזקקו לטיפול רפואי. המשמעות: בהשקעה חד־פעמית של כ־250 מיליון שקל מצפה משרד התחבורה להציל את חייהם של כארבעה ילדים בכל שנה ולמנוע את הפגיעה בכמאה ילדים נוספים. אבל האם הרגולציה תביא להתקנת המערכות, והמערכות באמת יצליחו עד כדי כך? בדו"ח סקרו את מצב הרגולציה במדינות אחרות, אך לא ממש ניתנה תשובה לשאלה אם המערכות מצליחות למנוע שכחה.

המדינה הגננת

"יש התערבות ניכרת של המדינה במגוון תחומים לשם הגנה על חיי האזרחים ועל איכותם בכל מיני צורות", אומר ד"ר אסף בונדי מהמחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית בירושלים. "זה נעשה באמצעות התערבות פטרנליסטית או כופה, כמו למשל בהתקנת המערכת למניעת שכיחת ילדים ברכב, וגם בעידוד התנהגות או בהתערבות 'רכה'. כאשר התערבות מדינתית נועדה לשמור על חיי אדם, בדרך כלל האמצעים שתנקוט המדינה ייטו לצד הכופה והפטרנליסטי. המחקר מראה שבתחומים האלה מרבית האזרחים חושבים שההתערבות מוצדקת וראויה, עקב המחיר הגבוה שעלול לנבוע מהיעדרה.

"לעומת זאת, התערבויות 'רכות', המכונות בתיאוריה הכלכלית nudge, יבואו לרוב בתחומים שבהם ההשפעה על חיי אדם היא עקיפה או לא מיידית. סימון רכיבי מזון על מוצרים או עיצוב של חפיסות סיגריות או טבק הן דוגמאות טובות לכך. לכאורה ההתערבות הזו לא פוגעת בזכות האדם לחירות, אלא מרחיבה את יכולתו לקבל החלטה מודעת ומושכלת ולמנוע מבעלי אינטרסים להפריע לשיקול הדעת שלו".

יש להתערבות המדינה גם מחיר של פגיעה בחירות.
"המתח הזה קיים תמיד, ומקבל ביטויים שונים בהתאם למורשת החברתית ולמבנה המוסדי בכל מדינה. במקרים רבים, זהו אחד מהמוקדים המרכזיים למאבק הפוליטי. הדוגמה הטובה ביותר היא מדיניות המיסוי – המדינה מתערבת בהכנסות אזרחיה לטובת מימוש מדיניות כלכלית־חברתית, ששומרת על חיי האזרחים ועל זכויותיהם הבסיסיות, למשל באמצעות קיום צבא או משטרה, אך גם שומרת על 'זכויותיהם' החברתיות הבסיסיות, למשל באמצעות מערכת הרווחה. חברות מסוימות בנויות על התערבות משמעותית בחיי האזרחים, ואחרות בנויות על התערבות מדינתית פחותה בהרבה.

"במקרים רבים יש מִתאם בין אופי מדיניות המיסוי ובין אופני התערבות אחרים, דוגמת הרגולציה על בטיחות בדרכים. במדינות סקנדינביה לדוגמה יש מיסוי גבוה לצד אסדרה קשוחה של בטיחות בדרכים. יש תיאוריות שמקשרות בין היקף ההתערבות ובין הלכידות החברתית, וטוענות שהתערבות רבה יותר מאפשרת לכידות חברתית רבה יותר. מעבר לכך, יש מדינות ריכוזיות יותר, המבוססות על התערבות מדינתית מלמעלה, ויש מדינות ריכוזיות פחות, המבוססות על התערבות שנעשית באמצעות דיאלוג".