הבית // בית פרטי, 160 מ"ר, על חלקה של חצי דונם בחלקת הבנים הממשיכים של המושב. הסלון ופינת האוכל גדולים ונוחים לאירוח. בחוץ יש מרפסת למנגל, ומדשאה סינתטית הפונה לנוף שדות. "בחורף הילדים משחקים כדורגל על הדשא, בקיץ אנו מקימים שם בריכה".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "בילינו הרבה בקיבוץ, יכול להיות שעברתי ליד אשתי ולא ידעתי"
– דעה: מנותקים נמאסתם: די לסדר היום העקום של המהדורות
– נותן כתף: צה"ל יגייס חובשים ופרמדיקים למבצע החיסונים
ממשיכים // בסוף שנות התשעים הוגרלו בין משפחות המושב נחלות לדור הממשיך. "אנחנו קיבלנו בול את הנחלה שאמא של עליזה רצתה, ברחוב קטן ושקט בסוף המושב". ההורים של עליזה תכננו את הבית, "כי לנו, בטיפשותנו, לקח זמן להבין שאנו רוצים להתנחל במושב. הצטרפנו רק לעיצוב הסופי".
הבוקר // צקי קם מוקדם, מתפלל ויוצא. הוא כבר לא בבית בשש וחצי, כשעליזה קמה כדי לארגן את הילדים למוסדות החינוך – חוץ מימי חמישי ושישי, שבהם צקי אחראי על ארגון הילדים בבוקר. במהלך סגרי הקורונה הילדים נשארו הרבה לבד, כשצקי ועליזה בעבודה: "הם נאלצו להסתדר בעצמם וגילינו הרבה עצמאות ויצירתיות אצלם".
פרנסה // צקי הוא מהנדס מערכות ראשי בפרויקטים של "אלתא" באשדוד. העבודה בתעשייה האווירית מסווגת, ולכן עליזה אף פעם לא ראתה את משרדו.
עליזה היא יועצת חינוכית לנוער בסיכון בתיכון הטכנולוגי מח"ט עמל באשדוד. היא מייעצת לתלמידים ולמורים, מסייעת להגברת מוטיבציה ללימודים, עוזרת בתחום הרגשי והמשפחתי, פועלת למניעת מצבי סיכון וחברה בצוות המוביל את בית הספר ובצוות הטיפולי. "יש לי ניסיון של 18 שנה בייעוץ בבתי ספר לנוער בסיכון, עבודה שלא נגמרת גם לאחר היציאה מבית הספר. זה נוער מדהים וכן, שנכנס עמוק לנשמה; אני אוהבת אותו וקשורה אליו מאוד. האתגר גדול והסיפוק עצום. עד היום אני בקשרים עם תלמידי עבר. מבחינתנו הגעתי לייעוד שלי, ואני לא רואה את עצמי בעבודה אחרת".
הורים לרפואה // צקי גדל בנווה־צוף, בן לאתי (ד"ר לביולוגיה) וישראל (רופא גינקולוג). הוא הבכור מחמישה ילדים. כשהיה בכיתה ט' משפחתו עברה להתגורר במושב בית־גמליאל. הוא היה פעיל בבני עקיבא והדריך בסניף, למד בישיבת נחלים ולאחר מכן במכינת בני דוד בעלי, התגייס לחיל השריון ושירת כמפקד טנק. כיום הוא משרת במילואים בפיקוד העורף.
בת עולים // עליזה גדלה במושב בית־גמליאל, הבת היחידה של רבקה וחיים הופמן, שעלו ארצה מניו־יורק ב־1976: הוא מתכנת מחשבים ורב שזכה להסמכה מהרב סולבייצ'יק, היא מורה לריקודי עם ומנחת הורים. עליזה למדה בתיכון באולפנת נאות אברהם בערד.
היכרות // הם הדריכו יחד בבני עקיבא, כשצקי הגיע לסניף ולשבט של עליזה. לאט־לאט החלה ידידות, שהתבטאה גם בשיחות ארוכות לתוך הלילה תוך כדי הליכה ברחבי המושב. כשצקי החל את לימודיו במכינה ועליזה הייתה שמיניסטית, הם החליפו מכתבים בין עלי לערד ("לא היה אז ואטסאפ") ושוחחו שעות בטלפונים ציבוריים. עליזה: "כל זה עוד לפני הצהרת חברות, כי מישהו התמהמה". כמה ימים לפני שצקי התגייס ועליזה יצאה לשירות לאומי בבית אלעזרקי בנתניה, "מישהי" רמזה שאולי הגיע הזמן למסד את החברות, ובמסיבת גיוס שעליזה ערכה לצקי היא קיבלה ממנו במתנה דיסק סינגל של "אהבתיה" של שלמה ארצי.
נישואים // בתוך חצי שנה כבר נמאס להם. בערב פסח, שעה לפני שבת, הם כינסו את ההורים והודיעו שהם מתחתנים. החתונה – הראשונה בשבט – הייתה אחרי עוד חצי שנה, בקיבוץ נחשונים. אחרי החתונה עליזה החלה ללמוד באוניברסיטת בר־אילן, בייעוץ חינוכי. צקי המשיך בשירותו הצבאי: "הייתה לנו דירה קטנה בבית של ההורים של עליזה, והיינו מתראים פעם בשבועיים". כשצקי השתחרר הם עברו לגור בעלי, והוא למד בכולל ובאוניברסיטה באריאל (מחשבים ומתמטיקה). שם נולד בנם הראשון יגיל; אבל אחרי שנתיים הם חזרו לגור בבית־גמליאל.
הילדים // יגיל למד בישיבת צביה קטיף ביד־בנימין, והלך בעקבות אביו ללמוד במכינה בעלי. כיום הוא משרת בצבא. צהלי לומדת באולפנת צביה ברחובות, בכיתה י"ב, ובוחנת מדרשות לשנה הבאה. ינון לומד בכיתה ט' בצביה קטיף, ואורה (כיתה ו') וירון (כיתה ב') לומדים בבית הספר נעם יבנה.
ילדות במושב // "כשגדלנו במושב היינו משחקים הרבה בחוץ – כדור, תופסת, מחבואים, מכשפה, הדגל, קלאס, חמש אבנים. טיילנו בשדות וברחבי המושב, לעיתים יחפים, רכבנו הרבה על אופניים, היינו בונים ערים על ערמות חול ועפר. החברים היו הרבה ביחד, ולא תמיד ההורים ידעו איפה הם. בשעות החושך היינו חוזרים הביתה. נחל שורק הוסיף לפסטורליות.
"רק באוטובוס שנכנס בשש וחצי בערב למושב יכולנו להגיע, נניח, לסרט ברחובות". עליזה זכתה בשבט מדהים ובחברויות אמת שנשמרות עד היום, וצקי גם חלק מהשבט שלה. "באירועים ובקידושים כולם עזרו אחד לשני, בשעת שמחה ולא עלינו בשעת עצב. כולם הכירו את כולם". הם רצו שגם הילדים שלהם יזכו לגדול כך.
שימור // היום המושב גדול יותר – כבר לא כולם מכירים את כולם. ובכל זאת המושב קהילתי מאוד. "הוועדות פעילות גם בזמן הקורונה, ועליזה חברה בוועדת צח"י רווחה. אנחנו שמחים מאוד מהמארג החברתי, נוצרו כאן הרבה חברויות טובות. לרחוב שאנו גרים בו נתנו את השם 'המעברה' כי הילדים גדלים פה בחופשיות, יחפים ומשתוללים. בתקופת הקורונה הכרנו עוד יותר את רחבי המושב ויצאנו לטיולי אופניים והליכה בשדות המושב ובגבעה בכניסה. ראינו את הטבע ביופיו ונהנינו מהשקט ומהמשפחתיות".
תחביבים // צקי לומד את הדף היומי ומקשיב לשיעורי תורה בזמן הליכה, כמו עליזה: "שולחן השבת עמוס בדברי תורה, והתורה היא נר לרגלנו. כך אנו מחנכים את ילדנו". הם מטיילים בארץ ובחו"ל ("כשאפשר") ומחנכים לאהבת הארץ והעם, לנתינה ולציונות. "תקופת הקורונה לימדה אותנו המון על התכנסות פנימה ומשפחתיות בריאה והסתכלות על הטוב – להיות שמח בחלקך".
להשתתפות במדור:
dyokan@makorrishon.co.il
