לגולנצ'יקים הצעירים נכונה הפתעה. הם ידעו שבטירונות ממתינים להם אימונים משלל סוגים – זחילות מפרכות, מסעות ארוכים, ירי לאחר מאמץ ועוד ועוד – אבל לתרגול כזה הם לא ציפו. באחד הימים הכניסו אותם המפקדים לכיתה בבסיס, והחלו לספר להם על אויב בלתי מוכר, הממתין להם בגבול הצפון ובחזית הדרום כאחד: "תגובת קרב". חייל שילקה בה, כך הוסבר לטירונים, עלול לקפוא במקומו, לסכן את חייו ואת חייו חבריו, ולפתח גם הפרעה לטווח הארוך. לתדריך התלווה אימון בניצוחו של קב"ן החטיבה. החיילים קיבלו סדרת כללים לזיהוי המצב המסוכן – כללים שכמובן מאוגדים בראשי תיבות – והחלו לתרגל אירועים ותגובות, כדי להתמודד איתו בזמן אמת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– צפו: הדילמות בכתיבת מדורי תרבות, אוכל ואופנה למגזר
– דעה: כמו העקרות של רבקה, משבר הקורונה מזמין אותנו לתפילה
– דף חדש? הפלסטינים מפשירים יחסים עם ישראל והמפרץ
עד לפני שנים אחדות לא נכלל אימון כזה בתורה הצה"לית, אך מהפכת בריאות הנפש בצבא הפכה אותו לחלק מהמציאות. קב"ן שמסתובב בשטחי האימונים כבר אינו בגדר מחזה יוצא דופן, ושיח מעמיק על חרדות ורגשות אינו נחשב לערעור על חוסנם של חיילי צה"ל ועל דבקותם במטרה. "קיימנו יום של הפקת לקחים, ואת דברי הפתיחה נשא מפקד חטיבת הצנחנים. אני שומע אותו ואומר לעצמי: מה הסיכוי שאריק שרון או רפול, כשפיקדו על הצנחנים, היו משתתפים בכנס של קב"נים?", נזכר הקב"ן הראשי אל"מ ד"ר אריאל בן־יהודה, ראש מחלקת בריאות הנפש בצה"ל. "גם כשהייתי רופא גדודי בצנחנים, לפני עשרים שנה, לא פנה אליי ולו חייל אחד וביקש קב"ן. מה זה אומר, שלא צריכים שם קב"ן? במהלך שהחל ב־2015 הגענו בהדרגה למצב שבו לכל חטיבה קרבית יש קצין בריאות נפש משלה, וכיום קב"ן חטיבת הצנחנים עובד, הוא לא מתבטל. מה השתנה?"
איך אתה מסביר את זה באמת?
"זה אומר בעיקר שהתבגרנו. גם המפקדים בוגרים ומתוחכמים הרבה יותר מאשר בעבר. מפקד בצה"ל למד להיות מודע לא רק לצורך של החייל במזון, מים ושינה, אלא גם לצרכים הרגשיים שלו. זה לא מעיד על חולשת כוח או ירידה במוטיבציה, אלא בדיוק ההפך. מעבר לכך, אם הקב"ן הוא קצין שחי עם החיילים, וחובש כומתה בצבע זהה לכומתה שלהם, הגישה אליו חופשית ולגיטימית הרבה יותר. זה מפחית את החסם של הסטיגמה הנלווית לקבלת טיפול נפשי".
לכל הפרעה יש שם
ענף בריאות הנפש בצה"ל הוקם בתקופת מלחמת ששת הימים, אבל רק אחרי מלחמת יום הכיפורים, כשהתברר היקף התופעה של חיילים הסובלים מתגובת קרב ומפוסט־טראומה, החלו בצה"ל להקדיש תשומת לב ומשאבים ניכרים לתחום. בראשית שנות השמונים הוקמה מחלקת בריאות הנפש, ובימי מלחמת לבנון הראשונה היא כבר סייעה לחיילים שחוו תגובות קרב בשדה המערכה.
"חיל הרפואה קיים מאז מלחמת השחרור, אבל מערך בריאות הנפש הוקם באיחור מסוים ולקח לו זמן להתגבש ולהתמסד בתוך הצבא", אומר בן־יהודה. "זה לא משהו שהיה אופייני רק למדינת ישראל. העיסוק בפוסט־טראומה או בטראומה צבאית הלך והתפתח עם השנים, וקיבל חותמת רשמית מקצועית רק בסוף שנות השבעים. זה קרה בין השאר בעקבות מלחמת וייטנאם, אז נכנסה הפרעת הדחק הפוסט־טראומטית ל־DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקני – מ"פ) כאבחנה רשמית".
מחלקת בריאות הנפש מונה כיום 250 קב"נים – רובם, למעשה, קצינות. כ־60 אחוזים מהם עובדים סוציאליים בהכשרתם, כ־30 אחוזים פסיכולוגים קליניים, והשאר רופאים פסיכיאטריים. כולם אנשי מקצוע שחזרו לשרת בצה"ל כקצינים, ועברו הכשרה מיוחדת בת שלוש שנים.
הפגישה הראשונה של חייל עם קב"ן יכולה להתקיים עוד בהיותו מלש"ב (מועמד לשירות ביטחון) – אם הביא עמו לבקו"ם מסמכים רפואיים המעידים על בעיה נפשית, או אם מי מהגורמים המעורבים בהליך המיון הפנה אותו לאבחון. "רבים מהמלש"בים האלה יוצאים מהקב"ן ללא שום סימון או מגבלה מיוחדת, כי הבדיקה שלהם תקינה", אומר בן־יהודה. "האחרים – אלה שיש לגביהם אבחנה פסיכיאטרית, או שמסתמן שיגלו קשיים בשירות – יקבלו ציון קה"ס (קשיי הסתגלות – מ"פ) שיש לו כמה דרגות, או שהדבר יתבטא בפרופיל הכשירות שלהם, אם מדובר במצב שקשור להפרעה נפשית. התכלית העיקרית של המפגש הזה אינה לתייג את המועמד, אלא להגן עליו מפני שיבוץ לא מתאים, שיכול לחשוף אותו לסיכון יתר".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במוסף "דיוקן" של מקור ראשון
