חודש בלבד לאחר שהגעתי לטייסת 200, הוטל עליי לתכלל את מבצע "חגורה שחורה". קיבלנו מידע על האיש שאנחנו צריכים לעקוב אחריו, וכמה תמונות שלו. שם הקוד שלו היה X. לא ידענו מיהו, אך הבנתי שהיעד חשוב במיוחד.
תפקידי בטייסת הוא קצינת בט"ש (ביטחון שוטף), האחראית על התכנון וההיערכות למשימות מבצעיות, ומקשרת בין הטייסת לגורמי מטה חיל האוויר היושבים ב"תא השליטה" שבבור. את שירותי הצבאי התחלתי כמדריכת סימולטור של כלי טיס מאויש מרחוק מסוג איתן (הרון TP), אך החלטתי שאני רוצה לעבור לתפקיד של מפעילת כטמ"ם. התחברתי מאוד לעולם הכלים המאוישים מרחוק, ורציתי להיות שותפה בפעילות מבצעית. אלא שלקורס מפעילי כטמ"ם מגיעים בעיקר צוערים שהפסיקו את השתתפותם בקורס טיס לאחר שנה לפחות; אפשרות נוספת ופחות שכיחה להגיע לשם היא כקצין מצטיין. לכן יצאתי לקצונה ושירתי כקצינת הדרכה של סימולטור "זיק", הכול תוך מיקוד אל המטרה שלי – להתקבל לקורס המבוקש. לשמחתי אכן מצאתי את דרכי אל המסלול שבסיומו אהפוך למפעילת כטמ"ם מן המניין.
החוויה בקורס הייתה מלמדת ומעצימה. ידעתי שצפוי לי עתיד רווי פעולות מבצעיות, אך לא ניחשתי שהמשימה הגדולה הראשונה שאוביל תהיה חשובה כל כך. אני חושבת שהרקע שלי במערך הכטמ"ם עזר לי לנהל את הפעילות המבצעית בצורה הטובה ביותר.
הטייסת שלנו הייתה אחראית על כל שלב איסוף המודיעין במבצע "חגורה שחורה". המשמעות הייתה פרק זמן ממושך שבו היינו באוויר בלי הפסקה, צוברים מידע על מיקומה של המטרה ומחוברים לגופים שונים בצה"ל הקשורים למבצע. מדובר במשימה מאתגרת, שיש בה לא מעט רגעי מתח – אוספים מודיעין, מחכים לכל גילוי חדש, ובעיקר ממתינים ל"חלון ביצוע" עבור התוקפים.
בנוסף הייתי אחראית על ניהול פקודת המשימה בטייסת – לדאוג לאיוש המתאים בטיסות, להשתתף בהערכות מצב ולתדרך את כלל הצוותים שמפעילים טיסה, בהתבסס על דגשים רלוונטיים ומודיעין עדכני. האחריות המוטלת על כתפיי במבצע כזה היא רבה: אני הגורם שפונים אליו בנוגע לפקודות, לאיוש צוותים בקרונות, לעדכוני מודיעין, לצפי ביצוע ולהערכות מצב. לצד הסקרנות באשר למטרה שאחריה אנחנו עוקבים במשך ימים ולילות, אנחנו שומרים על דריכות תמידית כדי שמקבלי ההחלטות יוכלו להוריד את הפקודות שיובילו להצלחת המשימה. אנחנו צריכים לוודא שאנחנו עומדים במתאר שהוגדר לנו, ושאם יוחלט לתקוף, לא נפגע באף אדם שלא אמור להיפגע.
בשלב מסוים ירדתי מכוננות ויצאתי הביתה. היו שמועות שהאירוע עומד להתרחש, ולכן נסעתי מהבסיס ברגשות מעורבים. בזמן הביצוע, 12 בנובמבר לפנות בוקר, אכן הייתי בבית. התאכזבתי מכך שלא נכחתי ברגע הכי חשוב של המשימה שעבדתי עליה זמן רב כל כך, אך שמחתי שהיעד הושג.
אחרי אזעקות ה"צבע אדום" הראשונות ארזתי תיק ויצאתי לבסיס בדהרה כדי להבין את תמונת המצב ולהיכנס לפעילות שכבר הייתה בעיצומה. בחדשות הבוקר שמעתי לראשונה את השם בהא אבו־אל־עטא. חשתי סיפוק וגאווה על כך שאני הייתי חלק מהקבוצה שעצרה אותו מלהמשיך לפגוע בישראלים. עמדתי במשימה, הגשמתי את מה שרציתי, והשפעתי על שדה הקרב.
סרן ג' היא מרכזת מבצע חגורה שחורה בטייסת 200
