"לצאת ממחול ההישרדות": השיטה שמצילה זוגות

לפני כ-13 שנים שמעו בני הזוג יסכה ויהונתן שומר, מטפלים המתמחים בתחום הזוגיות האינטימיות והמיניות, ומקימי מרכז "כלים שלובים", על הגעתה לארץ של המאסטרית הבינלאומית למערכות יחסים, הדי שלייפר, שהיא גם מייסדת שיטת EcT "תרפית המפגש" (Encounter-centered Transformation) ופסיכולוגית קלינית בהשכלתה. הם מיד הבינו שמישהו מהם חייב ללכת וללמוד ממנה. "היינו אז עם ילדים קטנים", מספרת יסכה שומר, "ומכיוון שאנו עובדים יחד, היינו צריכים להכריע מי מאיתנו ייצא מהבית להשתלמות כזו של חמישה ימים. הלוגיסטיקה הביתית לא אפשרה לשנינו לצאת יחד. החלטנו שיהונתן ילך. אחרי כמה שעות ביום הראשון להשתלמות, יהונתן התקשר ואמר: 'לא משנה מה ואיך, את חייבת להגיע לכאן', הפכנו עולמות, מצאנו סידור לילדים ונסעתי להצטרף אליו. זיהינו דרכה הזדמנות אחרת לחיות את החיים הזוגיים, חיים של מפגש אנושי שהוא הרבה יותר רחב משיטת טיפול זוגית". 

מאז, יהונתן ויסכה מקפידים להגיע להשתלמויות שלה מדי שנה, הם מלמדים את השיטה שלה, ומדי פעם מארחים אותה במפגשים מקצועיים כשהיא מגיעה לארץ. "הדי היא האדם הכי דינמי שיש, ובכל שנה יש חידושים ודיוקים בלימוד שלה. הנוכחות שלה עצמה היא השראה", מסבירה יסכה. "עד שבעלה, יומי, נפטר לאחרונה, הוא היה מגיע איתה כל שנה. זה היה ממש מסע משותף שלהם. היא טוענת שהוא המנוע מאחורי כל ההצלחה שלה, והוא זה שדחף אותם לעשות מסע טרנספורמטיבי כזוג. היא לימדה כאן במשך חמישה ימים אינטנסיביים בכל ביקור והוא ישב לידה במשך שעות והחזיק עבורה את המרחב הזה. הביחד שלהם שזכינו לראות הוא השראה. זה לא מודל תיאורטי אלא מודל שמגשים צורת חיים אחרת. המהות של הדי היא לא לחיות חיים של פשרה אלא איך להיפגש עם המהות של עצמנו ועם המהות של מי שמולנו. זה מנוע להגשמת חלומות". 

"ודאי שיש כאן מתנה"

מודל ההשראה של הדי שלייפר הוא אמא שלה, ניצולת שואה, שהייתה לה ולבעלה אפשרות לברוח מגרמניה הנאצית באמצעות דרכונים מזויפים. באותו זמן גדלה הדי התינוקת בבטנה של האם ההרה. כשבני הזוג ברחו והגיעו לגבול הם גילו שאמה של הדי שכחה את הדרכון בבית. אמא שלה, במקום להתייאש ולבכות על מר גורלה מיד אמרה: "בוודאי יש כאן מתנה". באומץ לב בלתי נתפס האם חיכתה לשעת כושר שבה הסתובב השומר הצידה וכך, עם הבטן ההריונית, קפצה מעבר לגדר הגבול והצליחה לעבור.

כמה חודשים לאחר מכן הצטרפה אל בני הזוג הניצולים גם אחותה של האם, דודתה של הדי. התרגשות המפגש הייתה גדולה מאוד ואחותה אמרה לאם: "תודה שחשבת עליי ברגע הכי קריטי". האם לא הבינה למה הכוונה, והאחות הסבירה: "נכנסתי לביתכם לאחר שברחתם, ונורא התרגשתי שהשארת לי דרכון על השולחן כדי שגם אני אוכל לברוח, ככה עברתי את הגבול". הסיפור הזה היה עבור אמה של הדי הוכחה להשגחה שפועלת במציאות, לאפשרות של נס. "זו גישה משמעותית לצליחת אתגרים", מסבירה יסכה. "כשיש אמון בעומק הכאב, בקונפליקט, שזו עדיין מתנה ושמשהו יצמח מכך, עוד לפני שיודעים מהן התוצאות. זה משנה את האופן בו אנו ניגשים לסיטואציות". 

מה בעצם בסיס הקונפליקט בזוגיות שהדי מנסה לפתור? 

"כשאנחנו מתחברים האחד עם השנייה, אנחנו מוצאים את עצמנו מתנצחים, מנסים לנצח את החיים. אלו מאבקי כוח או כפי שהדי קוראת לזה –  'מחול ההישרדות'. למעשה, מדובר בדפוסי תקשורת מכאיבים שבהם למדנו לתקשר ולשרוד בעולם. אלא שבזוגיות, 'חליפות הישרדות' לא יכולות להיפגש. כל אחד עסוק בהגנה על עצמו ועל דפוסי החיים שלו ואחוז במחשבה – 'לא רואים אותי, לא שומעים אותי' – במצב כזה אין מפגש. בזמן 'מחול ההישרדות' אנחנו לא פוגשים את המהות האמיתית של כל אחד מבני הזוג, אלא את התגובות האוטומטיות של 'תקיפה' או 'בריחה', שהן תגובות הישרדותיות של מערכת העצבים אל מול סכנה וגם קשורות למנגנוני הגנה ספציפיים שכל אחד פיתח בילדותו. 

"למעשה, מה שהדי מלמדת זה שמתחת להגנות האלו ישנה מהות, ושם אנחנו נפגשים. מתוך המהות אנחנו מתאחדים כבני זוג אל מול 'מחול ההישרדות'. אנחנו ממש נגד העצה הרווחת לאנשים שמתחתנים: 'תלמדו להתפשר ולוותר'. כשאנשים מוותרים על עצמם אז הקשר הזה הוא לא שלהם, הם לא בשייכות לקשר. שניהם מוותרים ושניהם לא מרוצים, כל אחד הוא קורבן המציאות. 

"בין בני זוג ישנו מרחב משותף ששניהם מושקעים בו ויכולים להתפתח דרכו. המרחב הזה יכול להיות נקי, מרחב מקודש, והוא יכול להיות רעיל ועכור. לשני הצדדים יש אחריות מלאה על מה שהם מביאים לתוך המרחב – אם זו ביקורת לדוגמה, או לחילופין מילת פרגון. אלו משפיעים על האווירה. כדי לנקות את המרחב שבין בני הזוג, אחת המיומנויות היא לדעת לחצות את הגשר בין האחד לשנייה. כלומר, להתארח בעולם של בן או בת הזוג. זה מצריך מאיתנו 'לצאת' באופן מטאפורי מהעולם המוכר לנו – תפיסות עולם, הרגלים, דעות וכד' – כדי לבוא בסקרנות ופתיחות אל עולמו של בן הזוג. כשבאים במבט אוהב ונקי, כל אחד יכול לגלות בעולם שלו משהו שהוא לא ידע על עצמו וגם לגלות עוד עומקים ומרחבים שלא הכרנו בצד השני. זה גילוי, לא העברת אינפורמציה. בהקשבה נקייה אנחנו לומדים איך להיות אורחים בעולם של מישהו אחר, בלי האשמה ובלי עצות פרקטיות. זו נוכחות נדירה".  

לחצות גשרים רבים

את אומנות המפגש אפשר לקחת לעולמות נוספים חוץ מאשר זוגיות. בתם של יהונתן ויסכה היא מחנכת בכיתות י"א והכינה אותן לסמינריון "גשר". "היא מלמדת את הבנות את אומנות המפגש", מספרת יסכה. "לא להתנצח אלא להתארח בעולם שונה משלהן. כך נוצר מפגש חדש שמחולל טרנספורמציה במציאות". 

יסכה ויהונתן מעבירים גם הכשרת מנחים למיניות וזוגיות ביחידה לפיתוח מקצועי באוניברסיטת בר אילן, וגם שם הם מלמדים פרק של "אומנות המפגש". "הבסיס של מיניות הוא אינטימיות בטוחה. אי אפשר ליהנות ממיניות טובה כשהלב סגור. אם אין אינטימיות המיניות היא לא אינטימית אלא תפקודית. לכן אנחנו לומדים איך להיפגש לב אל לב, איך להתארח בעולם של בן או בת הזוג". 

הדי שלייפר חגגה לאחרונה 80, והיא ממש לא עוצרת. לאחר פטירתו של בעלה יומי, שנקבר בישראל, היא החלה פרק חדש בחייה ומאז היא מעבירה סדנאות רבות בארץ. לפני מספר חודשים הגיעה לישראל כי רצתה ללמד את "אמנות המפגש" לזוגות שחוו תקופות מילואים ממושכות. בחודש הבא היא תשוב לישראל ותתארח בריטריט בין ארבעה ימים שאותו מארגנים הזוג שומר יחד עם הזוג בר וערן יובל-שני. "הדי רואה בכל אתגר הזדמנות. ככה היא חיה כל חייה וכך היא רואה גם את הפרק הזה. למרות שיומי כבר איננו מבחינתה זהו פרק נוסף במערכת היחסים הזוגית שלהם", מציינת יסכה. "אנחנו כאן בישראל עוזרים לה להחזיק את המרחב הלימודי שלה כפי שיומי נהג לעשות. בשבילנו זו זכות לפגוש את האור הנדיר שקורן ממנה, את המסרים החשובים, יחד עם הכלים הפרקטיים והמקצועיים שבאמת יכולים לשנות חיים".

העצות של הדי שלייפר לשיפור הזוגיות

יסכה מפרטת כמה עצות מעשיות שכל זוג יכול לנסות ליישם בחייו: 

1. להציף חלומות - החלומות מספרים לנו על החיות שלנו, המהות שלנו. חלומות ורצונות אישיים וזוגיים. המסע של "אומנות המפגש" מתחיל כשמסובבים את הכיסאות האחד מול השנייה ומשתפים חלומות. 

2. לייקר את השפות הלא מילוליות – תנועות ידיים, מבט ישיר. כשעומדים ומביטים בעיניים זה מרסק מריבות. אי אפשר לריב כשרואים האחד את השנייה. החוויה הבסיסית של אנשים היא שהם שקופים, לא רואים אותם. ממש כדאי להקדיש דקה ביום למבט בעיניים, להכניס נראות לתוך הקשר. 

3. להיות אורח בעולם של מישהו אחר – כשאני מספרת מה קורה לי אני מזמינה את הצד השני להיות אורח שלי בהקשבה נקייה, בלי עצות, בלי ביקורת, האשמות או תחושת אשמה. זה משהו שיש בו נוכחות של ריפוי.

4. המרחב בינינו הוא מגרש המשחקים של הילדים שלנו – לשים לב לזה. כשאנחנו מזהמים את המרחב בינינו במילים רעות, זה מה שהילדים שלנו נושמים. כשמזינים את המרחב באהבה, בכבוד, בפרגון, זה מה שהילדים שלנו נושמים. 

5. לזהות את המתנה – כשנמצאים בהקשבה מתוך אמונה, אפשר למצוא את המתנה במה שהשני אומר או חושב. לתת מקום מתוך תחושה של אמון ובקשה לצמוח, בלי לבטל את הלגיטימציה בכאב. 

6. טרנספורמציה קורית בתוך קשר – כשהמוח שלי נמצא במסע נוירולוגי עם מוח אחר, זה מאפשר לי לצאת מהלופ של עצמי. שם נעשית ההתפתחות. המסע שלנו יחד יצמיח משהו חדש בינינו. 

7. להיזכר תמיד שאפשר לחיות במהות – מקולפים מחליפות ההישרדות, זה אפשרי וזה קיים.