תקופה ארוכה שמנו עין על הפסטה בלוינסקי, אבל שעות פתיחה ספציפיות מדי מנעו את הגעתנו פעם אחר פעם. התמזל מזלנו ויום אחד באמצע השבוע הגענו בשעת צהריים לאזור.
המקום קטן, מבורדק ומלא חן. בוויטרינה שמקדמת את פני הבאים פסטות עבודת יד מחכות בקופסאות לבישול, לצידן שני רבעי גלגל גבינת פרמזן ענקיים ושלושה בקבוקי יין לבן על ארגזי עץ הפוכים. מהתקרה משתלשלים צינורות מיזוג חשופים ועל המדף הצדדי מונחות קערות מלאות בעגבניות אדמוניות. הישיבה במקום ליד בר שחור צר במיוחד, דביק מעט, בשרפרפים נמוכים ולא הכי נוחים. כאילו סידור הישיבה מגדיר לך זמן אכילה קצר ויעיל. הבר צמוד לקיר קרמיקה לבן, ובכל כמה ריבועים אקראיים משובצים איורים יפהפיים בקו אדום עדין.
מאחורי הדלפק תלוי תפריט מבולגן בכתב יד גברי המציג חמש וריאציות שונות של מנה אחת, כולן מתומחרות מ־65 שקלים ועד 72 שקלים למנה. בצד המטבח הקטן ניצבת ערמה של מחבתות שחורות ויפות, מחכות בתור להקפיץ מנה של פסטה על גבי שש להבות מרשימות של גז. על יד הכיריים נמצא מין מתקן דומה לצ'יפסר, רק של מים חמים ומלוחים שממנו נשלפות האטריות ונזרקות ישר למחבת.
הבחור בדלפק הוא ממש תמונת מראה של המקום. מקצוען ומזמין אבל לא מתמסר, חצי מאיר פנים חצי חמור סבר. ובאמת כל הדבר הזה הוא מופע של אדם אחד. הוא מנצח על הכול ביעילות ובמקצועיות. מקפיץ מנה אחר מנה, האחת עם הרוטב הזה והאחרת עם התוספת הזו. מנה עם זרייה נדיבה של מלח ובאחרת הוא מבצע פלמבה מרשים ולוהט בלי להניד עפעף.
| צילום: סטודיו מקור ראשון
המקומית והיוקרתית. הזמנו קערה אחת לוינסקי - ארטישוק, פסטו ופיסטוק, וקערה אחת מון בלאן - דניס, זוקיני, תרד וצנובר. תוך כמה דקות הפסטה נזרקה למים, נשלפה למחבת, הוקפצה ברוטב, צולחתה בקערה גדולה, יפה ונהדרת והוגשה לידינו המצפות. כל זאת תוך כדי שהמתפעל היחיד של הבסטה הזו גם מקבל הזמנות חדשות, עושה חשבון לישנות ומפנה קערות ריקות (ומלוקקות) מהבר.
לא היה צריך לבדוק את מידת העשייה של הפסטה: היא כמובן הייתה אל־דנטה ונהדרת, אלסטית ורכה ועדיין נגיסה. במנת הלוינסקי הארטישוק קיבל צריבה נעימה במחבת והפסטו היה מלוח, עשיר ונהדר, וצבע את הצלחת כולה בגוון ירוק כהה, בעל טעם עז של בזיליקום טרי כתוש, אגוזיות של צנובר ועשירות של פרמזן. הפיסטוק הוסיף עוד גוון בהיר יותר של ירוק, מעט רעננות ועוד טקסטורה מתפצחת למנה. זהו אוכל ברמה גבוהה, שנעשה במקצועיות והוא פשוט נהדר. הסועד נע ונד בין תחושה של אכילה פשוטה לפיין דיינינג ממש. אוכל רחוב מהיר ברמה גבוהה של מסעדת יוקרה.
הזרה והמכובדת. המון בלאן, נתח לא גדול של דג מבושל עם העור למידת עשייה מדויקת ומפורק בעדינות לחתיכות קטנות יותר. רך, עסיסי ועדין, מוסיף שומניות וטעם בלי להשתלט. באמת עבודה מעולה, זו הרי מנת פסטה, לא מנת דג.
האטריות מוקפצות במחבת עם חתיכות לימון גסות, כולל הקליפה, כך שהן מקבלות גם חמיצות רעננה וגם מרירות נהדרת. ובנוסף לו, חתיכות זוקיני חצי מבושל פרוס לרבעי עיגול, עלי תרד חלוטים מרירים גם הם וצנוברים טריים שמוסיפים טעם ריחני קלוי. כל הטעמים מתאחדים בסיוע שמן הזית למעין טעם אחד, עדין, נעים ורענן. פשוט תענוג של מנה. היינו מגישים מנה כזו למכובדים שבאורחינו.
המחיר לא זול לחתולייה, אבל הוא כן בטווח המחירים שלמדנו להכיר. המנות נדיבות ומשביעות, הריח פנטסטי והרמה גבוהה. אין ספק שזו פסטה ראויה לשמה.