בשעת צהריים מוקדמת בבירת חבל לכיש קריית־ גת, העיר שקטה. לצד נתיב תחבורה ציבורית שומם במרכז מסחרי ריק מאדם ניצבת שיפודיית המילניום. בתוך השיפודייה שמחה וצהלה, כמה עשרות גברים ממלאים את המקום, חלקם עומדים בתור, ובני המזל כבר יושבים בשולחן עם לאפה דשנה ביד. מה שטוב לפועל לאכול לארוחת צהריים ודאי טוב גם לנו, מה גם שאנחנו רואים שהפס בנוי בקפידה: שלושה גלגלי שווארמה מסתובבים, עמדת מנגל גחלים, פלנצ'ה לבשרים, צ'יפסר, תנור התפחה ותנור אפייה עם אדים.
על המקום. את השיפודייה מנהלים ביד רמה שני אחים אשקלונים שניכר שהם יודעים מה הם עושים. בתפריט יש מרגז, שניצל, פרגית, שווארמה, לבבות, המבורגר ועוד, הבגטים נאפים במקום במשך כל היום, כך שהבגט תמיד הכי טרי שאפשר, והפיתות מגיעות מדי יום ומחוממות עם אדים בתנור. "אני כבר 30 שנה בתחום ועוד לא טעמתי פיתה יותר טובה מזו", אומר לנו האח הצעיר תוך כדי שהוא מוציא נאגלה חמה מהתנור. הרצינות הטוטאלית שבתה אותנו במקום, אז הזמנו שיפוד קבב ושיפוד כבד בפיתה.
| צילום: סטודיו מקור ראשון
בזמן שחיכינו. יש מין לחץ מתון חביב באוויר, כאילו צועקים עליך בנחמדות. המקום כאמור גדוש, והמנגל מפוצץ לעייפה, אבל אנחנו ממתינים בסבלנות ומנצלים את הזמן לדגום את הסלטים מהעמדה המרשימה. גזר עם חריף ולימון, גזר עם שום, בצל סומק טרי קראנצ׳י, כרוב לבן, פלפל מטוגן חרפרף ורסק עגבניות טריות עם חריף וירוקים. אחר כך אנחנו מתבוננים באחת העובדות בפס כשהיא ממלאת את תפקידה ואת הבגטים והפיתות במיומנות, מוציאה את הבפנים של הבגט לניצול שטח מילוי מקסימלי, בנדיבות ששמורה למקומות כאלו, מסיימת בקלילות ובזריזות את הכנת המנה, מושיטה ללקוח שלפנינו ואז פונה אלינו: "כבד מדיום או עד הסוף?" - כמובן מדיום. היא ממלאת את שתי הפיתות שלנו שכבה אחרי שכבה: טחינה, חריף, בצל חי, בצל מטוגן, כרוב לבן וירוקים. לפיתה אחת נכנסות חתיכות קבב היישר מהשיפוד ולשנייה נדחפים עד אפס מקום כבדים צלויים. כל מנה נעטפת בנייר ומונחת בצלחת חד־פעמית אובלית לצד ערמת צ'יפס מטוגן.
עד הביס האחרון. הפיתות מגיעות אלינו אפופות ריח עשן. הכבד רך, טעים ונימוח, בתיבול פשוט של מלח ופלפל לצד הבצל המטוגן שחיכה לו בפיתה, וזה פשוט תענוג. יש הרבה כבד, מספיק להפוך את הפיתה הרכה שלנו כמעט לכדור בשרני ונפלא. גם הקבב מעולה, שומני ועסיסי, מתובל תיבול רענן ירוק ומלוח, נילוש נכון ונצלה יפה ככה שהוא לא מתפורר לחתיכות בשר טחון אלא נשאר בביסים טובים. יש בו גם בצל חי וגם בצל מטוגן והקבב חוגג עם שניהם. הבעיה היחידה היא בהנדוס. הקבב ממלא רק את החצי העליון, והחלק התחתון נותר רק פיתה וסלטים, אבל גם בביסים האחרונים הניחוח עודנו של קבב, השומן עוד מורגש והירקות אפופי עשן.
האמת, אחלה של דרך לסיים את הפיתה. הצ'יפס טעים ופשוט - תפוח אדמה חתוך ומטוגן היטב. רסק העגבניות שגילינו בשבוע שעבר מיטיב עם כל ביס, והחריף חזק, פותח את החושים ונותן לטעמים להשתנות מביס לביס. הכול היה נפלא, הרגשנו שיש מחשבה מאחורי כל דבר. חתיכות הלימון החמוצות־מרירות בסלט הגזר, גרידת העגבנייה המתובלת שהוסיפה רעננות ועסיסיות גם לכבד וגם ולקבב, והסלטים הקלאסיים שכיף לסיים איתם את הסעודה.
לסיכום. אין על אווירה של מנגל, בקצת פחות מ־50 שקל למנה יצאנו בחיוך על השפתיים ועשן בנחיריים. המקום נראה בדיוק כמו שדמיינו והטעם אפילו טוב יותר משיכולנו לקוות.