האגדה מספרת שהנסיכה הפרסית שחרזאד הצילה את חייה כשטוותה סיפורים מרתקים במשך אלף לילה ולילה, משאירה את המלך במתח בכל לילה עד עלות השחר. התרבות הפרסית היא תרבות חמה ומרתקת אבל הכי מרתק בה, כמו בכל תרבות, זה האוכל. מתברר שכדי לטעום מהחינגה הזאת, כך גילינו השבוע, אין צורך להרחיק עד אספהאן או טהרן, וגם לא צריך לצאת עם הבת של הפרסי מבית הכנסת. מספיק לקפוץ לאזור התעשייה של רחובות, למסעדה שנושאת בגאווה את השם "שחרזאד דלי" ולטעום אלף ביסים ועוד ביס אחד בכ־60 שקלים לראש לארוחת צהריים.
כבר 30 שנה רוזט ובעלה איציק, שניהם ילידי איראן, מבשלים קייטרינג של אוכל פרסי אסלי לאירועים, וממש בספטמבר הזה הם פתחו את הדֶלי שאליו אפשר להגיע כל יום בשעות הצהריים לאכול עסקית טעימה ועשירה עם מוזיקה פרסית ברקע ועיצוב פרסי על הקירות. מדי יום התפריט משתנה מעט בהתאם לאוכל שהם מכינים לקייטרינג באותו יום, ובימי שישי, משולחים כל רסן הם פורשים עשרות של מנות בכלים מכלים שונים של אוכל מוכן לשבת שקונים לפי משקל.
שעת תה. אנחנו, עם העיניים הגדולות שלנו, רצינו לטעום הכול, וכמו שני תיירים בסיור קולינרי קיבלנו סיבוב טעימות והסברים מהבת של בעלי הבית, מלווה בכוס תה עם הל ומי ורדים שנלגום לנו בזמן התור אל הקופה. אז לפתיח לקחנו קציצת פרסה (כרישה וירק מטוגנת) ועלי גפן ממולאים, לפתיחה שנייה כמובן את החורשט סבזי וקערה של אש תמרינדי, לעיקרית חלביבי ושני סוגי קציצות גונדי, האחת עוף עם רוטב כורכומי צהבהב והשנייה קציצת בשר בקר עם ירוקים, אורז ושזיף מגולען בבלילה. לעיקרית שנייה קינחנו בשני שיפודי קבב פרסי רך ועסיסי מלווה בבצל מטוגן. קינוח כבר לא יכולנו לדחוף. הרוב היה טוב מאוד והשאר היה מצוין. איזה מגוון, איזה שימוש בתבלינים, איזה עושר של טעמים.
| צילום:
פניית פרסה. קציצת הכרישה הייתה רכה ואפילו עסיסית, מתוקה מהטיגון של הכרישה ובעלת ביס משאר הירקות המגורדים. החלביבי בקר שומני ועשיר, עם תחושה של חמין שישב שבת שלמה על הפלטה ולא הפסיק להעמיק בטעמיו. גונדי העוף כורכומי וקליל להפליא, וגונדי הבקר (אף שהיינו מוותרים על מה שעשה האורז לקציצה מבחינה מרקמית) קיבל מתיקות פירותית נהדרת מהשזיפים. והקבב. וואו איזה קבב, רך, עסיסי, מעט שומני ואיכשהו עדיין קליל, ביס ממנו מלווה במזלג בצל מטוגן ואתה מבסוט. החורשט סבזי הוא תבשיל ירוק וסמיך כל כך, שהוא מקבל מרירות נפלאה, קצת חמצמץ ועם שעועית לבנה שמנמנה ונימוחה. ממש התוספת המושלמת לאורז לבן.
מנה בהפתעה. האש תמרינדי הוא תבשיל צמחוני שמתפקד כמנה ראשונה, ולדבריהם של האיראנים המקומיים נאכל לעיתים אפילו לארוחת בוקר. מבוסס על תמרינדי, שזיפים מגולענים, רכז רימונים, סלק, עשבי תיבול, ואורז שמתבשל בפנים. לפי המראה ציפינו למשהו חריף, אבל בפועל התקבל ביס מתוק, פירותי וחמוץ. המתיקות מורגשת מאוד (כנראה בזכות רכז הרימונים והשזיפים), עד כדי כך שהוא כמעט משאיר טעם של סוכרייה בפה.
לסיכום. ארוחה עסקית במקום מתחילה ב־59 עד 75 שקלים (תלוי בעיקרית שתבחרו), כוללת מנה בשרית, שתי תוספות וסלטים. זה לא מעט כסף, אבל זו וואחאד ארוחה. אין סיבה שמישהו יאכל שם צהריים ולא יצא מפוצץ. אפשר להבין מה היה כל כך מפתה במשתה של אחשוורוש.