היום הלכנו לאכול בג'ורג'י, המכונה בפינו ג'ורג'י בפיתה. אולי קראו למקום ככה בגלגול הקודם שלו לפני שמונה שנים, אז עבר למעונו הנוכחי. אבל כאן אין שום פיתה, אבל איך שמישהו מעלה על סף לשונו את צמד המילים הקסום הזה, אנחנו כבר שם, עוצרים הכול, יוצאים לדרך אל ג'ורג'י (בפיתה). זהו טור יוצא דופן, כי יש לנו היכרות מעמיקה עם המקום עוד קודם ביקורנו הנוכחי (וככל הנראה גם לכל מי שבילה בירושלים ומבין דבר), אבל זאת משום שמדובר במקום איקוני, ומחובתנו הקולינרית לבקר אותו, ולכבוד הוא לנו לכלול אותו בטור שלנו.
כיד המלך. המקום נמצא ברחוב הלל במרכז העיר ירושלים, ובתור אוכל מהיר באזור כזה הוא יכול היה להיות סואן, רועש ומלוכלך, אבל הכניסה לשם מרחיבה את הלב ומאירת עיניים. המוני ציורים תלויים על הקירות (כולם חתומים בידי האמן יובל ג'ורג'י כוכבי), צמחים, ספרים וצנצנות, קלאסיקות רוק מתנגנות בחלל הנקי. הישיבה בצורת מסעדה קטנה, אבל המחירים עדיין בתחומי אוכל הרחוב וכך גם מודיע התיאור מתחת לכותרת. הגענו בכוחות מחוזקים, חמישה סועדים סך הכול פלוס תינוק, מוכנים להתענג על כל ביס, ואכן אף ביס לא אכזב אף לא אחד מאיתנו.
| צילום: סטודיו מקור ראשון
כריך למרות הכול. החלטנו על סמך ניסיון העבר להתמקד בכריכים, שהם עיקר המקום, אם כי בתפריט ובלוח הספיישלים יש אפשרויות נוספות שגם הן מצוינות. הזמנו אסאדו (58 ש"ח), נקניקיה ברזילאית (32 ש"ח), קורנביף (64 ש"ח), קציצות סלמון (60 ש"ח), ומאוחר יותר הגיע גם סלאפי ג'ורג'י (58 ש"ח). ובשביל להרטיב את הגרון שלושה שלישים של בירה סאן מיגל (22 ש"ח כל אחד). כל המקום צועק איכות, מהזיתים המלוחים־מרירים ועד הבשר המפורק. כל סנדוויץ׳ הוכן במחשבה ובהשקעה על ידי מישהו שמבין סנדוויץ׳ מהו. אילו מרכיבים נכנסים ובאילו כמויות, ביחס בשר-לחם נהדר. בחירה טובה ונכונה בלחם שהוא מין ג'בטה בגטית, רכה בפנים ובעלת כושר ספיגה גבוה, וקריספית עד קשה מבחוץ. רק לנקניקייה לחמנייה שונה - טרייה ורכה יותר, מצופה שומשום שחום - שנפרסה ונקלתה משני צידיה. כריכים שנעשו בקפידה, ממש כמו שהיינו עושים אותם בעצמנו בבית בהינתן מוצרי הגלם וכל הזמן שבעולם.
תוכו כברו. הוורדרדות של הקורנביף מונחת על חסה ירוקה ופרוסות של עגבניות אדומות, והריח המעושן שלו ממלא אותנו שמחה עוד הרבה לפני הביס. פשוט תאווה לעיניים. והריח המעושן שלו ממלא אותנו שמחה. עם מיונז מעושן, פסטו פטרוזיליה וכרוב כבוש. האסאדו חרדלי, רך ומפורק, מתובל בטוב טעם, נערם על גבי מריחה של מיונז. לא צריך עזרה של סילאן או של תיבול מתוק. הנגיסה מלווה פריכות של חסה וטעם כבוש של חמוצים שמחמיא לבשר בצורה נהדרת. נקניקייה שומנית, חרפרפה ועסיסית, ממלאת את הפה מיצים ברגע שנשבר הקרום הפציח שלה. ביס בשרני שרק מוחזק על ידי הלחמנייה, עם זילוף יפה של חרדל ומעט כרוב כבוש. כריך שמזכיר לנו עד כמה אפשר לאהוב נקניקייה. הסלופי הוא נתח מספר 5 מבושל בישול ארוך ואז מפורק. מתובל בנדיבות ובמתיקות, מוסיף קצת שחיתות לביס. קציצות הסלמון עדינות, מבושלות ברוטב מרוקאי עשיר, עם לימון כבוש, שנותן פייט גם לכריך עם הבשר הכי אדום שיש.
חותמת איכות. כל הכריכים עסיסיים, רוויי רוטב, ובכל זאת הלחם לא רטוב. יש מחשבה מאחורי האוכל, מין הרמוניה בסנדוויץ'. עד כדי כך שג'ורג'י כמו מחליט לא לשבור את פלטת הטעמים עם חריף. לא סתם ג'ורג׳י הוא מקום איקוני. קשה מאוד למצוא עסק שמוכר כאלו סנדוויצ'ים. כבר 16 שנה הוא עושה אוכל רחוב ברמה גבוהה ובאווירה נינוחה. כנראה המקום האהוב עלינו בירושלים.