הסביח של מרים זה קודם כול פיצוצייה. כבר 30 שנה מרים ובעלה הם הבעלים הגאים של פיצוצייה, מתפרנסים ממכירת טוטו וחלב בבוקר, ווינר וסיגריות בערב. אבל לפני שנתיים החליטה מרים להוריד את החטיפים והפיצוחים מהמדף ולהתחיל למכור אוכל. סביח, שניצל, קבב, חביתה וחזה עוף, בפיתה או בבגט. בימי שלישי קוסקוס ובחמישי פריקסה. את כל הרטבים, החמוצים, התוספות וכמובן העיקריות, היא מכינה בעצמה. הם פתוחים מעשר וחצי בבוקר ועד שתיים בלילה בשביל הלקוחות מהמרי הספורט הוותיקים, שהם שומרים להם אמונים. כך שבכל זמן שלא תהיו רעבים, מרים ובעלה ידאגו לכם באותה הפינה של אותו הרחוב. יש מקומות שהסיבה היחידה להצלחה שלהם היא שמאחוריהם יש בן אדם עם לב טוב וידיים טובות עוד יותר. אז אמרנו לב, ובאשר לידיים: אין מה לומר, האוכל נעשה במיומנות, בהשקעה ובאהבה, והכי ניכר בו הניסיון.
שולחן הימורים. ביקשנו קבב אבל אז ראינו ערמה יפהפייה של שניצלים דקים, מצופים פירורי לחם זהובים ושומשום, מוכנים לקפוץ לשמן בכל רגע שרק נחפוץ. מורשמים מהאחידות הדקה של השניצלים, שאלנו את מרים אם היא דופקת אותם או משתמשת בהם ככה פרוסים מהקצבייה. היא צחקה וענתה "אני קונה חזה שלם ומפלטת אותם במקום. פה זה עבה כי הלקוחות רוצים קצת בשר, בבית הילדים שלי אוכלים אותם רק דק־דק". הבנו ישר שיש לנו עסק עם מאסטרית, הוספנו להזמנה פיתה שניצל, לקחנו מהמקרר שתי בירות, ומרים מילאה את השולחן בקעריות חמוצים, שיפקות, צ'יפס מטוגן וזיתים. בלי שום טוויסט או גימיק יוצא דופן, הכול נעשה בצורה הכי פשוטה והכי ישירה. כאילו היא אומרת לעצמה "אני יודעת איך טוב ומה טעים, אני אעשה להם ככה", וזהו.
| צילום: סטודיו מקור ראשון
עד הביס האחרון. לפיתה קבב הוכנסו בנדיבות טחינה, חריף, רוטב שום ירוק, לימון כבוש, עמבה, בצל עם פטרוזיליה, כרוב לבן וחתיכות קבב בשרני שנחתך על הפלנצ'ה. הטחינה לימונית וממש הציפה את המנה, הרוטב שום והלימון - כולם כמו נלחמו להשמיע את קולם בביס וכל מרכיב הצליח והיה טוב ביחד ולחוד.
בפיתה שניצל, בנוסף לשלושה שניצלים טריים נכנסו גם חומוס, מטבוחה, לימון כבוש, סלט עגבניות חריף, חמוצים, בצל־פטרוזיליה, עמבה וטחינה. הבצל והמטבוחה כל כך החמיאו לשניצל, שבאמת נעשה לעילא ולעילא ולא נתן לאף אחד לגנוב לו את ההצגה. הפיתות פשוטות, רכות ועדינות, ממש המעטפת המתבקשת לארוחה כזאת. הרטבים והחריף כולם זולגים יחד לתחתית הפיתה, ככה שהארוחה נגמרת עם ביס עסיסי חריף ונהדר.
בגלל הסביח. עם כל זאת שהיה כיף, נעים, קליל וטעים וב־45 שקלים למנה (והחביתה עולה רק 30), בכל זאת עשינו טעות של ילדים. אם למקום קוראים "הסביח של מרים", אף שהיא מוכרת גם חביתה, שניצל, קבב וחזה, כנראה יש לכך סיבה. לא יכול להיות שמקום קרוי על שם מנה מסוימת ואנחנו לא נטעם את המנה. ובאמת, לא סתם זה שמו. במנת הסביח נכנסים לא רק החציל המטוגן, הביצה הקשה ותפוח האדמה עם זילוף נדיב של עמבה מקומית. נכנסות גם קציצות הערוק של מרים, קציצות ירק נפלאות ועסיסיות מטוגנות בשמן עמוק. הן כנראה הסיבה שהסביח של מרים נכנס לרשימת 22 מנות הסביח השוות ברחבי ישראל בכל המצעדים, ובבאר־שבע מדורגת במקום הראשון. הזדמנות כזאת פשוט אסור לפספס, אבל גם לא לאכול אותה על בטן מלאה. ולכן אין מנוס, ולסביח של מרים נצטרך לחזור לפחות פעם אחת נוספת. אולי אפילו מחר.