לשקול מגורים ליד שוק אוכל זה הרבה יותר מתזונה, זו חוויה שלמה. זה ריחות וצלילים, טעמים וזיכרונות. אוכל זה תרבות. בשוק האוכל בנתיבות ביום שישי שמשי, הכול טעים מאוד, אבל החוויה מטורפת. ביום ראשון לא תראו שם כלום, חלקת מדרכה מרוצפת, אבני מדרך אדומות ליד מרכז מסחרי. אבל בימי שישי - קרנבל. דוכן אחרי דוכן של אוכל טוב וביתי על כל גוניו. אוכל טריפוליטאי, תבשילים תוניסאיים, מטעמים בוכריים, מעדנים עיראקיים, נזידים אתיופיים, סלטים, ממולאים ומגולגלים מכל הסוגים וגם איזה ארבע בסטות של חלה שניצל.
מרבית הדוכנים מנוהלים על ידי משפחות. אצל הבוכרים - אבא על המנגל, אימא בסירים והילדים הקטנים בסידורים, אצל המרוקאים - הבן הגדול מנהל את העניינים, אבא מול הלקוחות ואימא בספינג'ים, וכן הלאה. בין הדוכנים של המטוגנים דוכני עוגות ועוגיות. ליד הדוכן של הבירה, ניצבים דוכני בגדים, אפופי עשן מנגלים מכל הכיוונים, ובקצה ליד הפיתות עם קציצות ירק מטוגנות תמצאו אפילו דוכן של אמנית, ישובה בחיוך לצד הציורים שלה.
הכול צפוף אבל לא מחניק, מלא צלילים אבל לא רועש. כולם באווירה טובה, מחכים בחוסר־סבלנות־נעים בתורים הארוכים, מחייכים וזורקים זה לזה הערות של יום שישי. נדחפים בנחת. כל בעלי הבית ללא יוצא מן הכלל נעימים ומאירי פנים, יש תחושה באוויר שאף אחד לא יגיד לך "לא".
| צילום: סטודיו מקור ראשון
בדק בית. לפני שהתחלנו במלאכה היינו חייבים לעשות סדר. להסתכל קצת, להסתובב, לקנות עלי גפן שיהיה בינתיים ולקבל טעימה פה וטעימה שם מכל דבר מטוגן שבדיוק יצא מהשמן. בסוף הסיבוב, אחרי שהבנו שאנחנו לא נצא משם בלי לטעום גם מהקבב הבוכרי, גם מהמנטו, גם קציצות דגים בפרנה, גם מפרום עם קוסקוס וגם אינג'רה, ביקשנו מזוג חברים - גלבוע ויובל, מומחים באוכל - לבוא לסייע. אף שבעיר הקודש נתיבות קשה למצוא אפילו עובר אורח בלי כיפה, וכל הבשר חלק, וכל המצרכים בד"ץ בית יוסף, לרובם המוחלט של דוכני השוק הזה אין תעודת כשרות מסודרת. במזל לבסטה המרוקאית יש תעודה מהדרין ואנחנו מתמקדים בה.
בלי שטויות. הפרנה ענקית ודקיקה, מלאה אינספור כיסוני אוויר. רכה, טרייה ועוד חמה מהתנור. במילוי מגוון מרכיבים, אבל כולם תבשילים. בלי טחינה, בלי ממרח חומוס, בלי סלט ובלי שטויות. תבשיל פול, תבשיל גרגירי חומוס, תבשיל פלפלים חריפים וכמובן קציצות ברוטב. הפרנה מפוצצת וכל התבשילים מתערבבים למין תבשיל אחד מתובל והומוגני, כאילו כל אחד בסיר שלו התכוון מראש בבוא העת להתערבב עם חבריו לכיריים. הכול רך, נעים ומתובל כדבעי. כל רכיב יחד ולחוד מספיגים את הפרנה במיצים עסיסיים ונפלאים שמטפטפים נוזל כתמתם אדמדם לתוך שקית נייר חומה. הקציצות עצמן נילושו טוב־טוב למרקם אחיד וערב לחך. הביס הראשון מפתיע בחריפותו ומזמין כמו אינסטינקט לקחת עוד ביס, עם גרגירי חומוס פזורים בין הנגיסות שמוסיפים כיף בכל נגיסה. פרנה משובחת ב־53 שקלים שלא תשיב ריקם גם את הרעב שבסועדים.
החור שבספינג'. אחרי פרנה כזו נותר מקום רק לקינוח. ספינג' חם־חם שבדיוק יצא מהשמן, אחרי שהאימא של הדוכן מרחיבה לו את החור עם אחורי הכף תוך כדי טיגון, עושה עצירה מהירה בקערת הסוכר לפני שנכנס לנו לפה. לספינג' כל כך טרי אין סיכוי לאכזב. הסיומת המושלמת לארוחה מעולה. בהחלט שווה לשים עליו שמונה שקלים. אם היו מבקשים היינו שמים גם עשר.
מילה לסיכום. החוויה בשוק האוכל נהדרת. זה אירוח דרומי על מלא - חי, תוסס, נעים ומזמין. לא משנה אם אכלת בדוכן אחד או בשמונה, האווירה סוחפת ואנחנו מקנאים בכל מי שיכול לאפשר לעצמו לחגוג ככה בכל יום שישי.