בכניסה למקום שהגענו אליו מתנוסס שלט: "שלחמך". לא, זו לא טעות הקלדה, "שלחמך" הוא הלחם המילים "שלח" ו"לחמך". אבל כאן לא מוכרים לחם אלא פיצה נהדרת, שנמצאת בלב מרכז שכונתי שקט בצפון צפונה של תל־אביב, בואכה רמת־אביב.
משחק הכיסאות. בניגוד לפיצריות המוכרות לנו, שיש בהן מרחב גדול לסועדים ומרחב קטן למטבח, פה השיטה הפוכה. המטבח גדול, רחב ידיים יחסית למקום שמוכר בעיקר פיצה ופסטה בעבודת יד, והלקוחות יכולים לשבת בחוץ, בספסלים העירוניים. בני מזל יכולים לתפוס את שני המקומות היחידים שנמצאים בפנים, על בר קטן ליד החלון. בני מזל זה אנחנו, ואנחנו מתיישבים שם, מתענגים על ריח חמאתי מתוק של אפייה איכותית. זה לא זמן להזמין מגשים, ובהתייעצות עם מנהל המקום אנחנו מוותרים גם על הפסטה ולוקחים מדגם: משולש מרגריטה (15 שקל), משולש ויווה דגל איטליה (18 שקל) ומשולש פונגי (18 שקל). חשוב מאוד לפתוח את היום עם בירה, בטח כשעדיין קיץ, אז גם שתי בירות שפירא נכנסות להזמנה.
אחרי חימום קצר ומדויק המשולשים מגיעים לידינו, בגודל סטנדרטי לחלוטין. הדבר הראשון שמרגישים הוא האיכות. הבצק דק במרכז אך בשוליים הוא תפוח בבועות גדולות של בצק מחמצת שמח, ולמרות הפרש העוביים גם המרכז וגם השוליים אפויים עד שלמות. הגבינה היא הדבר האמיתי, לא תחליף משום סוג.
משולש המרגריטה הוא הדק מכולם. רוטב העגבניות פשוט אבל טעים, לא מנסה להתחכם, וזה כל הקסם. מעל יש פרמזן ומוצרלה שמשלימות זו את זו, אין עומס של גבינה אבל הטעם גבינתי מאוד. מעליהן, משלים כל ביס בנאמנות, בזיליקום טרי.
המשולש הבא, בצבעים אדום־לבן־ירוק, גם הוא מוצלח מאוד, אבל כבר לא בפשטות הכובשת של המרגריטה. אותו רוטב עגבניות ואותה מוצרלה, אבל נוספו עליהן עגבניות צלויות, גבינת עיזים ופסטו. הביס לא מלוח כמעט, אבל לא חסר בו מלח. כל אחד מהטעמים אידיאלי, טעם המחמצת מנצח על כולם ביחד, ונוצר טעם עמוק ונעים.
| צילום: סטודיו מקור ראשון
פשוט וטעים זה לא מובן מאליו. בצק וגבינה עלולים להכביד, אבל זה ממש לא המקרה כאן. הכול קליל וכיפי. משולש הפונגי הוא קרם פרמזן, עם מיקס פטריות טרי, מוצרלה, אורגנו טרי, פרמזן מגורד ושמן כמהין. הטעם הפטרייתי משתלט במובהק על כל הביס, ובקצהו טעם של אורגנו. כל שאר המרכיבים משמשים כמצע שקט ותומך. הכמהין גם הוא לא ממש מורגש, אבל גם לא ממש חסר.
העובדה שמשולש המרגריטה היה הכי טעים היא נקודת זכות גדולה למקום. זו פיצה טעימה מאוד, גם אחרי ששבעים קשה להפסיק לאכול. אנחנו רואים ילד חוזר לקנות משולש שני: אם גם ילד בן עשר מאשר את הפיצה הזאת, אין מקום לספק: זה פשוט טוב.
בקיצור. המקום נפתח לפני כשנה וחצי בידי רועי גורן, שף שעבד במטבחים גדולים בארץ ובעולם, אבל הציטוט של קהלת משך אותו לעשייה פשוטה יותר שמיטיבה עם הסביבה, וזו מצידה מיטיבה איתו בחזרה. הוא מוכר גם סלטי קפרזה וקיסר, וכאמור פסטה טרייה עם רטבים שמוכנים במקום, ובגזרת הקינוחים יש מאפה מחמצת עם שוקולד או גלידת סאנדיי ממכונת גלידה עם תוספות לפי בחירה.
בלב העניין יש 13 סוגי פיצות. המגש הפשוט עולה 69 שקל, ומחירי כל המיוחדות נעים בין 80 ל־88 שקל. לא זול, אבל זו פיצת שף, וגם המחירים האלה כבר לא חריגים בנוף שלנו. וכמו שאנחנו אוהבים להגיד: לא זול בכלל אבל שווה כל שקל.