יש מקומות שלא משתנים לעולם. כבר לפני 25 שנה האחים הגדולים שלנו היו מגיעים לכאן בשעת לילה מאוחרת כדי לרפד את קיבתם מלאת הבירה בבצק חמים שזה עתה יצא מהתנור. הפעם האחרונה שנכנסנו למקום הזה הייתה לפני שהכרנו, כל אחד בנפרד עם חבורה משלו, גם כן בשעות לא שעות בשביל נשנוש של סוף בילוי. זה סוד הקסם של מפגש השייח'.
קצת מביך להיכנס. לא נשקר, אבל הגשם שמתחיל דוחף אותנו פנימה. יש משהו נעים בסמבוסק חם במזג האוויר החורפי של ירושלים. ובאמת, את הטור הזה יכולנו לכתוב מילה במילה גם בלי לחזור למקום. הכול בדיוק אותו הדבר. עגלות מאפים - חלות, פיתות ולחמניות משמאל, ומימין דלפק עם פתקיות - "בלקנית", "בולגרית", "רוטב פיצה", ומאחורי כל שלט כזה ערמה של מאפים, נערמת ומתרוקנת ונערמת מחדש כל כמה דקות. אדי חום עולים מתנור האבן העמוס שורות־שורות של סמבוסקים בצורות שונות, כל סוג והצורה הייחודית לו. אפופים ריחות של בצק נאפה וניחוחות של נוסטלגיה ביקשנו אחד פיצה, אחת בולגרית ואחד גבינה מותכת עם פטריות. הפטריות והבולגרית עוד היו חמים מהתנור, ולמאפה הפיצה נאלצנו לחכות כ־80 שניות עד שהגיע לידינו אף הוא, זהוב ומהביל. התיישבנו על כיסאות הבר הצופים לרחוב, לא לפני שניקינו עם כמה מגבונים את שלולית הקפה שהשאיר הסועד שלפנינו והתחלנו בזלילה.
| צילום: סטודיו מקור ראשון
איכות בטוח אין כאן. בצק חם, טרי מהתנור, לא יכול להיות לא טעים. אבל מדובר בבצק מינימלי, בלי טעם עמוק, לא אוורירי במיוחד וגם לא מאוד אלסטי. בצק פשוט שעושה את העבודה שלו. הגבינה הצהובה במילוי נמסה רק חלקית, ויחד עם רוטב עגבניות שנדמה כאילו נמזג ישר מפחית שימורים, נוצר טעם ילדי למאפה, שזה לא הכי טעים אבל כן כיף גדול, קצת כמו פיצה־פיתה שמכינים במיקרו. הבולגרית מאוד מלוחה ומפוצצת בתבלין זעתר, ולא בטוב טעם. בשני המאפים האלה, ככל שמתרחקים מהמרכז ומתקדמים לקצה, הבצק נהיה עבה יותר, הפרופורציות בצק-מילוי יותר מסתדרות וכל הסיפור הזה מתקדם למקום יותר הגיוני.
אמצע הלילה בפילבוקס. סמבוסק הגבינה המותכת עם פטריות, כשמו כן הוא - ארבע פרוסות פטריות משימורים, ומילוי נדיב של גבינה מותכת שמקבלת מרקם נוזלי יותר בתנור. הגבינה עוטפת את הלשון והשיניים בתחושה פלסטיקית מעט, זו בהחלט תצורתן הפחות מוצלחת ומחמיאה של גבינה ופטריות. מזכיר את הטוסטים ה"משודרגים" שהיינו עושים בצבא לפני שמירה באמצע הלילה בפילבוקס. אין כמו בצק עם גבינה חמה כדי להעלות את המורל.
בכל המאפים הייתה כמות נדיבה של שומשום מבחוץ, שקיבל השחמה יפה בחום של התנור והיה פשוט תענוג. באופן קצת מצחיק, זה מה שהרים את המאפים לרמה אחת מעל. תוספת פשוטה אך משמעותית, עם ארומה כמעט אגוזית שמביאה את הטעם הקלוי והמלוח. אבל קצת מוזר לשלם 25 שקלים לסמבוסק, היינו כבר הולכים וקונים שומשום קלוי במכולת. עם כל זאת, ועם ההתנשאות והסנוביות שלנו על איכות וקולינריה גבוהה - farm to table, וחשיבה מורכבת על אוכל מורכב - נהנינו בטירוף. בצק גבינתי וטרי בטעם של פעם. יכולנו גם לאכול שמונה סמבוסקים ולהתלבט אם להביא עוד אחד אחרון.
בקיצור. מפגש השייח' זה לא מקום של אוכל ברמה גבוהה - זה מקום של מזון. אתה לא קונה מנה אלא עובר חוויה. זה מפעל עם פס ייצור משומן ובצקי למילוי קיבה, שתמיד יסגור לכם את הפינה מהר ובקלות. ואנחנו ללא ספק נמצא את עצמנו מגיעים לכאן שוב בעתיד.