בנתיבות יש שווארמה שהיא הדבר הכי קרוב שתמצאו לבית המקדש

יש אנשים ששווארמה אצלם זה אוכל של על הדרך, בלי לשים לב באמצע יום עבודה דופקים לאפה וממשיכים הלאה. אצלנו רוחשים כבוד לשווארמה, זה אוכל שבמרוצת השנים הצטרף למסורת. אז שמנו פעמינו לנתיבות, העיר של הבבא סאלי, שם ניצבת - עם הרבה מקום של כבוד מהדרומיים - "שווארמה כחלון". עסק משפחתי שרץ כבר שנים. "40 שנה תעודת הכשרות לא זזה משם", מספר לנו ניסים כחלון ומצביע על הקיר שם היא תלויה, בין תמונה של הבבא סאלי לתמונה של הרב יוסף ציון אלמושנינו "הרב הזה היה המוהל שלי". המקום נקי ומצוחצח, נראה כאילו בדיוק נפתח, אבל מורגש ששום דבר פה לא חדש, יש מסורת. כמו הסוכה שנבנית כל שנה מחדש אבל בדיוק באותו האופן.

הסביבה היא אזור תעשייה בשיפוצים, הכי אסלי שאפשר. סביבה מלאה חיים, פטישים, פיגומים ושיפודיות. אבל בפנים שקט, בלי מוזיקה רועשת, בלי מסכים, לקוחות מרוצים זוללים פיתות, לאפות ובגטים מלאים בשר. מאחורי הדלפק שלושה גלגלי שווארמה מכובדים, מסתובבים להם זה לצד זה - עגל, פרגית והודו, לכל אחד מהם כובע שומן כבש מיוחד משלו, עם התיבול המיוחד שלו והריח הייחודי רק לו.

קורבן נדבה. ביקשנו, יצחק ואני, אחד פיתה אחד לאפה. האחד קיבל מריחה של חומוס, אחד שליכט של טחינה, ובשניהם קצת חריף וממרח חציל פיקנטי. ניסים כחלון בכבודו ובעצמו שולף סכין, ודבר ראשון מגלח לנו כמה פרוסות דקות של שומן, ועל זה ערמות של בשר. כל הלאפה ממולאת בבשר ומגולגלת היטב לאגודה אחת בשרית ונוטפת. את הסלטים ב"שווארמה כחלון" הלקוחות לוקחים להם לבד. ואיזה שפע של סלטים, טריים, רעננים ומתובלים היטב. מטבוחה, לימון כבוש, כרוב במיונז, שיפקות, סלט מלפפונים, סלט עגבניות חריף, חמוצי הבית, מלפפונים חמוצים, כרוב לבן, בצל מקורמל, חציל מטוגן, פלפלים חריפים מטוגנים, גזר מרוקאי, פטרוזיליה וכוסברה ומה לא. תחושה נפלאה של שפע, גם בלאפה וגם מחוצה לה.

שלמי חגיגה. הבשר מלא טעם, עסיסי ושומני. הלאפה רכה והפיתה רכה עוד יותר. שווארמה כחלון זה מקום שמכבד את עצמו, מכבד את השווארמה ומכבד את מסורת ישראל. כל השולחנות נקיים ועליהם מסודרים על פי הסדר: מלחייה, קיסמים, מפיות, ובקבוק עמבה. הטחינה סמיכה ולימונית, העמבה כתומה ועם קיק.

אגודה אחת. אנחנו יושבים שם ומדמיינים את ירושלים בזמן העלייה לרגל. כל עם ישראל יושבים בחוץ, בסוכות, ומגלגלים נתחים של קורבנות צלויים בלחמי תודה. ככה ביחד ברחובות כל עם ישראל אוכלים לחם ובשר. יכול להיות שהשווארמה בנתיבות זה הדבר הכי קרוב לזה בימינו אנו. לחגוג בסוכה, לעשות אגד של ארבעת המינים לתפילה בבוקר ואז לאגוד ערמה של בשר עגל עם שומן כבש בתוך הלאפה. ואיזה תענוג.

כמה זה עולה לנו. הפיתה עולה 55 שקלים, והלאפה 58. היום לצערנו זה מחיר די ממוצע לשווארמה. אבל אולי גם בבית ראשון הבשר היה ככה יקר. בן אדם יודע שהוא אחרי לאפה טובה באמת אם אחרי שהשתמש בשלושה קיסמים לנקות בין השיניים ואחרי הגרעפס המספק של סוף של לאפה הוא עוד מתלבט אם כדאי להזמין עוד חצי פיתה. ואכן כך היה. תודה רבה, שווארמה כחלון, וחג סוכות שמח!