עגלת הבשר שהגישה לנו פרגית, אסאדו, ערק ודבר תורה

לפני פתיחת השנה החדשה רצינו ללכת לעשות חשבון נפש, ולהתבודד ביחד. מצאנו מקום שקט ויפה במעלה הגבעות המשתפלות של יער יתיר. במקרה יש שם גם עגלת בשר מעושן שמגישה פלטות בשר מדי יום שישי. הפודטראק הפסטורלי צופה על הנוף החצי מיוער - חצי סלעי ונמצא במרחק מה מבתי היישוב סנסנה. האווירה במקום נעימה מאוד ומזמינה, רוח נעימה מנשבת, צילייה גדולה מגינה מפני השמש, מחצלות פרושות ועליהן שולחנות פיקניק, ומוזיקה מכוונת על התדר הנכון. כל אלו מספרים לנו שהגענו למקום שכיוונו אליו - לעצור, לחשוב ולהתכוונן לשנה הבא עלינו לטובה.

לא פשוט לעשות חושבים על בטן ריקה, אז אנחנו מזמינים פלטת בשרים וירקות מעושנים במשקל חצי קילו ועולה 130 שקלים, מוסיפים גם שני בקבוקי סודה, ומתיישבים בשולחן צידי. בשולחנות ליד יושבים כמה זוגות וחבורות בני ובנות נוער בהמוניהם, כנראה גם הם כאן כדי להתבודד. אחרי המתנה קצרה מוגשת סודה תאילנדית מלאה בגזים, והפלטה - בשרים וירקות מסודרים במיומנות, שיצאו היישר מהמעשנה שניצבת לצד העגלה. בסריקה קצרה משמאל לימין: בצל, פלפל חריף, עראיס, סלק, חתיכות אסאדו, סירות תפוחי אדמה, רצועות פרגית ושלוש פרוסות לחמניית קמח לבן עם אונטריב מפורק מקושט במלח ופלפל, ולצד כל זה שתי צלוחיות קטנות עם טחינה וצ'ימיצ'ורי. לצערנו הרב היה חסר רק המרגז, ששמענו עליו רק דברים טובים.

משווה ומעלה. מתחילים באונטריב מפורק. הבשר רך, מלא מיצים, מלוח ובהחלט מעושן בטעמו, הצ'ימיצ'ורי מתחבר מצוין ומרים אותו עוד שלב למעלה. טעים וכיפי לאכילה.

בטמפרטורה הנכונה. הפרגית רכה ועסיסית, רואים היטב את טבעת העשן הוורודה בחתך הבשר, משהו מיוחד קורה בעוף שכל הבישול שלו על חום נמוך ואפוף עשן.

לאט אבל בטוח. האסאדו שומני ורך, ניכר שקיבל טיפול טוב בבישול סו וויד (בישול ארוך בוואקום) לפני שצלל למעשנה.

פיתה פצץ. העראיס בטעמים טובים ורגועים, שמשתלבים יפה עם הטחינה הניטרלית. הפיתה עוד חיה, לא צרובה בצד החיצוני והקציצה קצת יבשה, אבל המכלול מספיק לנו.

שאר ירקות. הבצל הסגול קיבל עישון רציני וקצוותיו קיבלו גוון ירקרק וטעם עסיסי, פלפל חריף־חריף והסלק רך ומתוק. הירקות תורמים את חלקם לבשרים ונותנים תוספת טעם מרעננת וטובה. אין על ירקות מדורה. הבשר טוב ויפה, אבל הסיבה האמיתית להגיע זאת האווירה. האוויר, הנוף, הרעש, הריח, מקום מצוין להתנתק או רגע לנקות את הראש ממחשבות וטרדות (מה שהיה לכולנו בשפע בשנה האחרונה).

בעל הבית. בין ביס לביס אנחנו מהרהרים מה בין ראש השנה לחתולייה? הזמנו את אוראל הבוס, בחור צעיר שמח ומשמח, לשבת איתנו שיוסיף משלו להרהורים. הוא מתיישב איתנו בשולחן, ואחרי ה"לחיים ערק של שישי בצהריים" הוא מספר לנו על העגלה הזאת שאבא שלו הקים והוא ירש אותה ממנו, וכבר שלוש שנים הוא פותח את המקום מדי יום שישי. אחרי ה"לחיים" השני או השלישי אנחנו מבקשים ממנו וורט. והוא בטבעיות גמורה מתחיל לצטט את הרב אבי לוריא מישיבת צפת, בתיבול יהודה עמיחי: "כי ידיים מפחדות לאבד - הן הידיים היחידות לאהבה". "ראש השנה זה יום הדין", הוא מדגיש. "המשמעות של דין זה שיש משמעות למעשים שלי, זה מייצר את הגבול בין אדם לאדם. הדרך היחידה להיפגש ולהתחבר היא דרך הדין, זה מה שישנה את השנה. אם לא מפחדים לאבד אז לא זוכים לאהבה". ומסיים בפשטות: "לתת דין זה להיות ביחד". ואנחנו מצטרפים לאוראל, מרימים עוד צ'ייסר, ומקווים שהשנה הזאת נהיה כולנו ביחד.