בימים אלו ג'ו הוא חייל מילואים חשוב, ולא פנוי להיות מבקר מסעדות. אז נותרתי אני, נאוה, לבד על המשמר. עליתי על האוטו וברחתי להורים. חשבתי שבהרי השומרון אמצא נחמה וגם מקומות לאכול בהם, אך חוץ ממאות עגלות קפה לא מצאתי מקום מתאים לטור חתולי. זאת אומרת, יש כמה, אבל חלקם היו סגורים כיאה ליום חמישי בערב וחלקם היו פיראטיים מכדי להציג תעודת כשרות. אז אחרי סיבוב בכמה מקומות מוחשכים וריקים, חרות אחותי החליטה לקחת את המצב בידיים ולקחה אותי לראש־העין. לא היה לי כוח להרחיק אבל אז היא סיפרה לי שאכלה שם טורטייה מפוצצת בשר וסיימה הכול. כל מי שמכיר את חרות יודע שזה דבר לא אופייני לה בכלל ועל כן השתכנעתי לוותר להפעם על ההתנחלויות ונסענו לאכול אוכל מקסיקני בראש־העין.
קומל טורטיה בר נמצא על רחובה הראשי של העיר הוותיקה יותר. האווירה עממית, העיצוב גנרי. יש שרשרת דגלי ישראל ומוזיקה שעושה בום בום ברקע. ההזמנה מתבצעת דרך שני מסכים גדולים, מה שאפילו מרחיק יותר את התקווה שהגענו לארץ המובטחת. אנחנו מזמינות שתי טורטיות, צמחונית ובשרית, פורטבלו ואנטרקוט, כדי לבדוק את שני הקצוות. יש בתפריט גם המבורגר ושניצלים וכל מיני, אבל כשיש מנה הנושאת את שם המקום צריך להזמין אותה. את הרטבים והירקות המלווים את המנות אנחנו בוחרות אקראית, כי המסך לא יודע להמליץ. פורטבלו עם מלפפון חמוץ, פריחולס, עגבנייה, חסה, בצל סגול, איולי קארי, איולי צ'יפוטלה וחריף. אנטרקוט עם פריחולס, פסטו פטרוזיליה, עגבנייה, בצל סגול, חריף ומיונז. פריחולס, למדנו רק בהמשך, זה ממרח שעועית.
| צילום: סטודיו מקור ראשון
אהבנו. הטורטיות לא גדולות והן עטופות היטב. ראשונה טעמנו את הבשרית שהייתה מלאה בבשר אנטרקוט חתוך דק, שומני וטעים. היה שם גם ביס עם חתיכת שומן קריספי שנתן אסוציאציות טובות של מנגל. העגבנייה, שעבדה טוב עם הבשר, והפריחולס בתוספת שאר הרטבים היו רקע טוב ולא משתלט בכל נגיסה.
מקום לשיפור. טורטיית הפורטבלו הייתה גם היא טובה מאוד, חפה מבעיית טעמים שנופלים בהם תחליפים מעפנים. הפטריות היו אמיתיות, חתוכות לפרוסות עסיסיות וברור שלא יצאו מקופסת שימורים. זו הייתה מנה עשירה וטעימה, אבל אפשר לגמרי לוותר על המלפפון החמוץ שהתגלגל כולו אל סוף הטורטייה והתברר כתוספת לא נכונה.
קומל טורטיה בר | צילום: ג'ו ונאוה
לא מקורי. הטורטייה עצמה קלילה לאכילה, ושומרת את המקום העיקרי למילוי. קצת צמיגית כהרגלן של טורטיות, וכנראה לא הוכנה במקום. בבירור קצר שערכתי עם העובדות מתברר שקומל הוא כלי מסורתי להכנת טורטיות, מידע מעניין ומפתיע כי אם המקום נושא את שם כלי העבודה העיקרי של המזון שהוא מגיש, היינו מצפות שלפחות תהיה לו נוכחות. ואולי זה סיכום הביקור שלנו בקומל טורטיה בר - הכול טעים, משביע מאוד באופן מפתיע, אבל לא מדובר במקום שנשען על המסורת המקסיקנית, אין לבעלים שורשים וסיפורים על הקומל של סבתא שלו. לא מדובר אלא במזון מהיר במלוא מובן המילה, שימלא רעב מקומי במשמרת סגירה או סתם כשמקרקרת הבטן, ואף יעשה זאת בצורה מצוינת. אבל רק בתנאי שנמצאים באזור, זה בטח לא מקום לעלייה לרגל. בראש־העין נמצא הסניף המקורי שפתוח כבר קרוב לשמונה שנים, ויש שלוחה נוספת בפתח־תקווה.
לסיכום. שילמנו על הפורטבלו 46 שקלים ועל האנטרקוט 48 שקלים. מחיר לא זול במיוחד עבור טורטייה קטנה שמגיעה ללא תוספת בצד. ועד הביקור הבא אצל ההורים איאלץ להמשיך לחפש מקומות באזור, בתקווה להפסיק להוציא את דיבת הארץ רעה. קומל טורטיה בר הרב שלום שבזי 30, ראש–העין