אחרי שעתיים בים הגוף עייף מהחום, והבטן מקרקרת - יש תחושת רעב, אבל זה לא זמן לאוכל כבד. זה בהחלט זמן מצוין לפיש אנד צ'יפס. מהמים בים של אשדוד יצאנו ישר ל"הולנד צ'יפס" כדי לאכול, ובכן, פיש אנד צ'יפס. הולנד צ'יפסהוא לא לגמרי דוכן ולא ממש מסעדה. הקירות עמוסים בתמונות מהתפריט, השולחנות זורקים אותנו לימים של פעם, ובמקרר שלישים של קורונה שעולים 18 שקלים.
ורגע לפני שנצלול למנה שהזמנו, בואו נחזור רגע למקורות: כשאומרים פיש אנד צ'יפס, בסוף מדובר פשוט בדג ותפוח אדמה בטיגון בשמן עמוק. אך יש למנה הזאת כמה שורשים. ונביא פה את הגרסה שלפיה הדג המטוגן הגיע משולחן השבת של היהודים הספרדים במאה ה־16, והצ'יפס מקורו מיוחס לבלגים. כמה מאות שנים לאחר מכן, מישהו בלונדון (ויש שיטענו שמדובר ביהודי) לקח את הדג הספרדי, הוסיף לו את הצ'יפס הבלגי, ויצר מנה בריטית - וההיסטוריה נכתבה על נייר סופג.
את המקום שהגענו אליו בארצנו קולטת העלייה פתחו לפני 11 שנים זוג הולנדים, והוא עבר מעט תמורות עם כניסת הבוס החדש לפני כשש שנים. לפי התפריט אפשר להזמין ברבוניות, טונה, סלמון וקוד. ביום שהגענו נשאר רק דג קוד - "שיבוטה" אם אתם סבתא, "בקלה" אם אתם מתיימרים, "קוד" אם אתם רעבים. לטעמנו רק קוד זה מצוין. מקומות שמכינים רק דבר אחד, לרוב יודעים מה הם עושים. ומי שלא, אין לו הרבה איך להסתיר את זה.
חתוליות | צילום: סטודיו מקור ראשון
טוב שם משמן. הזמנו מנה גדולה שכוללת שמונה רצועות דג בטמפורה וצ'יפס ענק. קיבלנו צלחת רחבה ועמוקה מלאה דג בציפוי טמפורה דקיק בעל גבשושים ונטיפים שטוגנו בשמן מכל הצדדים, בצבע זהוב עמוק של חול בשעת דמדומים. את המתכון לבלילה לא הצלחנו להוציא מהמנהל החביב של המקום, אבל הוא הבטיח לנו שזה מתכון פשוט בלי שטיקים, ובו חמישה מרכיבים פשוטים שיש לכל אחד בבית, בלי סודה ובלי בירה. בצלחת הכול עוד חם חם, השמן משמיע קולות תסיסה על גב הטמפורה, והכול קריספי ופציח ונהדר. בייחוד נטיפי הטמפורה שזלגו לצדדים. ככל שמחכים יותר בין הביסים, הטמפורה מתרככת ונעשית יותר אלסטית ופחות פריכה - יש לתפוס את הביס בזמן. אבל אולי זו דרכו של עולם בטיגון עמוק - החיים קצרים, תאכל מהר.
טרי טרי. הדג עצמו חם, עסיסי, מתקתק ומלוח ומרגישים שהוא טרי כמו שבעל הבית הבטיח - לטענתו, כל הדגים טריים ומגיעים מנמל אשדוד באותו יום. וליד - הצ'יפס. פה אנחנו חלוקים. אחת מאיתנו טוענת שהוא מושלם - תפוח אדמה שבאמת נשאר בו תפוח אדמה. כל צ׳יפס הוא סירה קטנה של פירה, שוחה בין הרטבים. פריך וזהוב מבחוץ, לבן ורך מבפנים. האחר טוען שהוא אינו קריספי דיו, ולא מחזיק טבילה. אלו שתי אסכולות של צ'יפס, ולא תמיד חייבים להסכים. בכל אופן, הצ'יפס הזה הגיע קפוא, והוא לא צ'יפס הולנדי אמיתי בטיגון כפול והיסטוריה משפחתית, אבל הוא טעים.
כמה זה עלה לנו? הארוחה הזאת מגיעה לצד שבעה רטבים ועלתה לנו 77 שקלים, ועוד 18 שקלים על בירה, כי לא התאפקנו, ובהחלט יצאנו שני מבוגרים שבעים.
מילה לסיכום. בסופו של דבר, פיש אנד צ'יפס טוב אינו רק עניין של טעם, אלא של תזמון. אדם צריך לדעת מתי הוא צריך ביס של משהו פשוט ומטוגן. והולנד צ'יפס נותנים בדיוק את זה. רק דג אחד, טמפורה שפריכה בזמן מוגבל, וצ'יפס שפותח דיון זוגי על מהות הקריספיות. ולפעמים, דווקא המקומות הקטנים נוגעים ברעב הבסיסי ביותר - זה שמגיע כשאתה יוצא מהים, מלא מלח וחול, וכל מה שאתה רוצה הוא משהו חם, מלוח, ועכשיו. ולמשפחה גדולה שמחפשת מקום קליל ולא יותר מדי יקר בימי החופש הגדול - זה בדיוק המקום לשבת בו אחרי הים. זה אולי לא לונדון, אבל אשדוד יודעת לטגן סבבה של דג.