רצינו משהו טוב, משהו אסלי, אז כחום היום בשישי בצהריים נכנסנו לרכב ונסענו לאופקים. ובכיכר של פסל שלוש היונים הלבנות יושבת הבסטה של יקיר - פרנה בכיכר. מזג האוויר חם ולח, וללחות יש ריח של ערק. המקום מגיש חלות ופרנות טריות מלאות כל טוב, קבבים, פרגיות, מרגז, שניצל, שווארמה ומה לא. כל יום בשבוע והספיישלים שלו שכוללים קוסקוס ועוף, אסאדו מפורק ובשר ראש, אבל ביום שישי בעל הבית יקיר, שהשתחרר מקבע לפני פחות משנה, שם היה טבח צבאי עד יומו האחרון בשירות, מעמיד שני סירים מרהיבים של דגים. באחד קציצות רכות ויפהפיות מבלילה משולשת של נסיכה, מרלוזה וסלמון, ובשני נתחי טונה ששוחים להם בסיר מלא רוטב שמן וכתום.
מהר־מהר יקיר שלף לנו ישר מהתנור שתי פרנות שמנמנות ונפוחות, כל אחת בגודל של הראש שלנו. הוא חרץ בהן חריץ ועוד לפני שהאדים החמים הספיקו לברוח מבינות החורים שבבצק הוא דחס כף גדושה אחר כף גדושה של תבשיל דגים מהביל, עד שהן לא יכלו להכיל יותר אפילו לא פרוסת בצל אחת. בן רגע הפרנה כולה החלה לטפטף טיפות קטנות של שמן חרפרף והכתימה את הצלחת. ובסנדוויץ' כזה באמת לא צריך יותר כלום! לא טחינה, לא חריף, לא כרוב לבן וגם לא סלט עגבניות, כלום!
משהו ליד הדג. ובכל זאת כדי לא לצאת משם עם התחושה שאולי היה חסר משהו קיבלנו שני מגשים שופעים צלוחיות סלטים בצד כדי ללוות כל ביס עם הירק המתאים לו: כרוב לבן חמוץ וטעים, כרוב סגול במיונז שהיה פריך ועשיר, סלט עגבניות, חמוצים, מלפפון חמוץ, שיפקות, זיתים, מטבוחה, שום קונפי, צ'ימיצ'ורי, בצל ופטרוזיליה, צ'יפס, והכול חופשי על הבר.
השילוש הגדוש. הפרנה כמו פיתה עבה ומלאה חורים ממולאת כמו כדור חצי מנופח. רצועות גמבה, פלפל חריף, בצל מטוגן, קציצות וסחלה. כל כך הרבה סחלה מתחתית הסיר, שהוא מחביא בתוכו קציצות הפתעה. גדוש חתיכות ירקות מתובלים וחרוכים שגורדו מתחתית הסיר. הקציצות עצמן רכות ונעימות, מרגישים שנילושו כראוי, והן גדושות פירורי לחם, אז הרוטב נספג כל הדרך עד מרכז הקציצה. את כל היופי הזה גמענו בלי שלוק טחינה, עקב הוראה ישירה מבעל הבית "טחינה לא הולך עם דגים". ואם כך המליצו הארזים מה יגידו אשכנזי הקיר. בתוך הבלגן היפהפה הזה קשה להבחין איפה נגמרת הקציצה והיכן הפרנה מתחילה. נפלא ונהדר.
פרנה בכיכר | צילום: ג'ו ונאוה
טונה חריף. דג עסיסי ובשרני של טונה ברוטב מרוקאי חריף. גרגירי חומוס רכים, שלושה סוגי פלפלים, רוטב עשיר וחריף, חמצמץ ומריר מפרוסות הלימון ומקבל תנופה של רעננות מתועפות של כוסברה. כל הטעמים כבר הכירו בבוקר המוקדם, ובאחת בצהריים הם כבר לא חברים טובים, הם משפחה. דג מרוקאי יותר טוב מזה טעמתי רק פעם אחת - אצל מירי אמא של רון כהן, או בלשון החבר'ה - מאמא כהן מסגולה. בניגוד לסנדוויץ' קציצות, במרכז ספוג השומן של הפרנה הזו הטונה מביאה מרקם אחר ובשרני לביס, יש לך הרבה דג בפה וזה פשוט תענוג. את הכתם מהסנטר היינו צריכים להוריד בבית עם סקוץ' וסבון כלים.
עד לפעם הבאה. בין לבין שהוא מכין עוד מנה ועוד מנה לקבוצות חיילים וחיילות שהגיעו אליו ישירות מעזה בדרך לבסיס שלהם בעורפית, יקיר גם פינק אותנו בצ'ייסר ערק כמיטב המסורת של יהודים שאוכלים מחוץ לבית בשישי בצהריים. סיימנו את האירוע שבעים ומרוצים עד כדי כך שאפילו נאמר ששמחנו להשכיב חמישים שקלים לפרנה ועוד שבעה שקלים לבקבוק סודה זכוכית קרה לשטוף את הגרון. נסענו הביתה מלאים עד אפס מקום ועם חשק לעוד דג.