על שדרה מסחרית קטנה בשכונת מגורים בחולון יושבת לה חומוסייה שיש בה כל מה שאפשר לצפות מחומוסייה - כיסאות פלסטיק סביב שולחנות מרובעים מסודרים על הרחוב, אנשים מגיעים, לבד או ביחד, אוכלים צלחת חומוס וממשיכים בדרכם. שישי בצהריים (לפני המטח הראשון מאיראן) אבל פה לא צפוף וגם אין מוזיקה. אווירה אחרת מהחומוסיות של ירושלים. וככל שאנחנו מבלים יותר זמן במקום אנחנו מבינים, החומוס הזה לא צריך שואו, עיקר המקום הוא החומוס וזה כל העניין.
דקה מרגע ההזמנה אתה כבר מקבל את המנה ומתחיל לאכול ללא הקדמות מיותרות. הזמנו את המשולש - גם מסבחה גם פול וגם טחינה, על החומוס יושבת גם ביצה בצבע חום בהיר, פרוסה דק לאורכה. בקערית ליד במקום חמוצים יש רצועות של פלפל חריף ורבעי בצל, ובקערית השנייה במקום השום־לימון הרגיל יש לימון־חריף. וכמובן שתי פיתות, לא מיוחדות במיוחד.
| צילום: ללא
פיזיקליות של חומוס. בקפיצת ראש לתוך החומוס (כפי שמקובל) אנחנו מגלים שהוא קר. זה מה שמפריד בין החובבן למקצוען. נכון שכבר שנים רץ לו הטרנד של החומוס החמים שכולנו מכירים מחומוס אליהו שצץ לו בכל פינה, דרך "החומוס של טחינה" הנפלא, ואפילו בלו־באס האגדי טוחן את החומוס חם. זה כיף וזה נחמד, אבל חומוס שטוחנים אותו עם קרח מקבל מרקם כל כך חלק וכל כך סמיך שהוא קופץ ישר לליגה א׳, עוד הרבה לפני הטעם. אנחנו מודדים את זה בניגוב: זה חומוס כזה שגם אם תחזיק את חתיכת הפיתה הפוכה עם גבעת החומוס פונה כלפי מטה, לא כוח הכבידה ולא שום חוק של ניוטון ימשכו את המסה הזו חזרה לצלחת. וכדברי האח פרג'י הצעיר, מבעלי המקום: "הקרח זה פיניש, נותן לו מרקם כמו של שפכטל טוב". ומה טוב משפכטל טוב. יתרון נוסף בטחינה כזו - החומוס נקרש פחות מהר ושומר על המרקם חלק ואחיד לאורך זמן.
אהבנו. התוספות ישבו להן מעל החומוס חמות ולימוניות, ויש בינינו מי שיאמר אפילו קצת יותר מדי. המסבחה לימונית כנהוג, הפול מתובל תיבול יפה ועמוק (כמדומנו כמון) ומבושל כאילו נצח, כל כך מתפרק שהוא נהיה ממרח בפני עצמו. וגם הוא לימוני כהוגן וכך גם הטחינה. שימוש היתר בלימון והחום של התוספות אומנם נהדר אך משתלט על המרקם הנפלא של החומוס ועל טעמו הנקי. וכאן מתפצלות הדעות: נאוה אוהבת חמוץ ותמיד תאהב, גם על חשבון המרקם, אבל ג'ו ויעקב (האח על מלא והפלוס וואן שלנו להיום) כל כך מתלהבים מהחומוס עצמו, לא מתאפקים ומזמינים צלחת חדשה של חומוס נקי בתוספת פטרוזיליה בלבד. כמה חלק במרקם כך גם בטעמים, נעים, טחינאי ומעט מלוח, תענוג לחך הישראלי. זה בהחלט חידוש מרענן: כשחם - לאכול חומוס קר, אם כי זה מבלבל בחוסר החגיגיות שלו, אבל הם מתענגים על המרקם והיא מתענגת לה על הלימון. אז מה רע. לימון - לא לימון, שורף האף מהפלפלים החריפים שאכלנו בידיים כאילו היו חמוצים.
חומוס פרג'י | צילום: ג'ו ונאוה
בעל המקום. שמחים בחלקנו אנחנו פונים לתחקר את הממונים על החומוס היוצא מן הכלל הזה: החומוסייה פתוחה כבר שש שנים ומנהלים אותה האחים פרג'י, מוטי ודני, ותחת עינו הפקוחה של אבא שלהם, סבא סנטו הטורקי בן ה־87. בשביל האחים פרג'י החומוס זה פרק ב׳. אחרי שנים בתעשיית הטקסטיל הם עברו לתעשיית המזון, אבל למען האמת זה נראה כאילו הם שם 50 שנה. מנהלים מקום רגוע ומזמין ובעיקר מרגישים את הדקדקנות והמקצוענות הקולינרית עומדות מאחורי כל צלחת. זה בהחלט חומוס שהולך איתך במחשבות גם הרבה אחרי.
לסיכום. המחירים סבירים כמו בחומוסייה סטנדרטית. 30 שקל למנת חומוס. אפשר להוסיף פיתות, אפשר להוסיף ביצים וכמובן אפשר לקחת הביתה קופסאות חומוס, סחוג ביתי או ג'חנון קפוא ולשדרג כל ארוחת שבת.